מספר הרב סימון ג'ייקובסון: בחור אחד חיפש משמעות לחיים, ונכנס לחדרו של הרבי מליובאוויטש, מה שנקרא בפי החסידים "חדר היחידות".

במהלך השיחה שידל אותו הרבי להיכנס למסגרת של ישיבה וללמוד תורה באופן עקבי ויציב, במטרה לסייע לו, אכן, לקבל משמעות לחיים.

הבחור התקשה לקבל את ההצעה. הרבי הוציא מהמגירה דף ומכשיר כתיבה, וביקש מהבחור לשרטט עיגול סימטרי. אחרי כמה ניסיונות ללא הצלחה, נתן לו הרבי כסיוע, מחוגה, ומובן, שהעיגול יצא סימטרי/עיגול !

הסביר לו הרבי, שכדי לחיות חיים עם משמעות, צריך להיות מחוברים באופן יציב ועקבי לנקודה, כן, ממש כמו שהמחוגה נאחזת בחוד שלה. רק אי של יציבות, המחובר לנקודת האמת, יכול ליצור סביבו מעגל חיים סימטרי ומדויק, מעגל של חיים עם משמעות.

אך אם העקרונות אינם ברורים דיים, חלילה, אפשר להסתובב.....

♦

השבת הקרובה היא האחרונה לשנת תשע"ד.

בשבת זו נקרא בתורה 2 פרשיות: ניצבים-וילך, אם נתבונן בהם נראה כי, השמות מנוגדים במשמעותם.

הביטוי 'ניצבים' משמעותו – עמידה חזקה בתוקף ללא תנועה, ואילו הביטוי 'וילך' – מצביע על הליכה והתקדמות, דהיינו: שינויים.

הדרך הנכונה הוא השילוב המנצח של 2 הדרכים, לעמוד יציב אך גם ללכת ולהתקדם.

איך אפשר גם להתייצב במקום אחד וגם ללכת ולהתקדם ??

במתן תורה קיבלנו את שני חלקי התורה, את התורה שבכתב ואת התורה שבעל-פה. ההבדל ביניהם הוא שהתורה שבכתב הוא החלק הקבוע והיציב שבתורה. הוא מדויק עד למספר אותיותיו. ללא שינוי בין עדה אחת לשניה בעם ישראל. כך כבר במשך למעלה מ 3000 שנה. לעומתו התורה שבעל-פה, התפתחה והורחבה באין ערוך במהלך הדורות על ידי חכמי ישראל, כמובן, על פי הכללים והיסודות של התורה שבכתב.

כך גם בחיי היום יום שלנו – כל אחד צריך שיהיו לו יסודות ועקרונות שאינו זז מהם כמלא הנימה, ויחד עם זה צריך להתעלות, להוסיף ולהתקדם ולהדר ככל הניתן בתורה ומצוות.

♦

סיפור מצמרר שהתרחש בשנת 1836 מספר על עלילת דם שהעלילו על הרבנים שמואל ופנחס בני רבי משה שפירא, הידועים בשם "המדפיסים מסלאוויטא".

בגזר דינם נפסק כי כל אחד מהם ילקה 1500 מלקות ולאחר מכן יגורשו לסיביר לשארית חייהם,

הנידון למלקות עובר היה בידיים כבולות דרך 2 שורות של חיילים שמכים בו בחמת רצח בשוט שבידיהם.

בעת שעברו האחים בין החיילים, נפלה הכיפה מעל ראשו של האח הצעיר, הוא במסירות נפש נשאר לעמוד על מקומו ולא הסכים לפסוע אפילו פסיעה קטנה ללא הכיפה, הם המשיכו להצליף בו באכזריות רבה, עד זוב דם, והוא, רק אחרי שהצליח להרים את הכיפה המשיך ללכת.

זה דוגמה של עמידה איתנה על עיקרון יהודי ללא שום שינוי.

♦

בתפילת "נשמת כל חי" שאומרים בתפילת השבת, כתוב בין השאר "ועינינו מאירות כשמש וכירח". והדבר תמוה מה יש להוסיף את הירח אחרי שכבר כתוב "מאירות כשמש" ? איזה אור יכול הירח להוסיף ?

אלא זה מרמז לאותם 2 גישות שהזכרנו, מצד אחד יש מעלה גדולה ב"שמש" שהיא מאירה בעוצמה, ובאופן עקבי ללא שום שינויים, אין בה עליות או מורדות, לעומת הירח שכל יום הוא שונה מחברו, וזה מראה על התחדשות ושינויים. ואכן הדרך הנכונה היא להיות "כשמש וכירח".

♦

לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, נקבל על עצמינו את התורה והמצוות כעקרון בחיים ללא שינויים, כחודו של מחוגה שעומדת במקומה. אך יחד עם זה גם נשתדל להתקדם ולהוסיף מיום ליום עד שיהיו עינינו מאירות 'כשמש וכירח'.

לשנה טובה תכתב ותחתם

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר