אחד הלחנים המרגשים ביותר, הנוגע בנימי הנפש העמוקים הוא הניגון על המילים מ"שיר הכבוד": אַנְעִים זְמִירוֹת וְשִׁירִים אֶאֱרוֹג. כִּי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי תַעֲרוֹג".

הרבי מליובאוויטש לפני למעלה מ 50 שנה לימד את הלחן, וכהקדמה סיפר את הסיפור הבא:

באחד מבתי הכנסת ב'פולין' הגיעו המתפללים למחרת יום הכיפורים לתפילת הבוקר, וראו לתדהמתם את אחד החסידים כשהוא עדיין לבוש בבגדי הלבן והטלית של יום הכיפורים ומנגן בדביקות עצומה את הניגון  "אנעים זמירות".

(חסיד זה עשה מעשה של מסירות נפש וזכה גם לגילוי מיוחד, אך לא נאריך בזה בפעם הזו)

חסיד זה היה נתון כל כולו באותו ניגון מופלא עד שאפילו את צום יום הכיפורים הוא המשיך עד למחרת בוקר.

♦

המושג "פנימי" הוא מושג משמעותי מאוד בלקסיקון החסידי.

מהו "פנימי" במונחים שלנו ?

שכאשר עושים משהו 'מונחים' בזה לגמרי. כאילו אין עוד שום דבר אחר בעולם, אלא אך ורק מה שנדרש לעשות ברגע זה.

גישה זו נכונה בכל פעולה טובה, בכל מצווה ובכל הנהגה.

גם אם עסוקים למשל בשלבי הכנה למטרה נעלית. הרי בשעת מעשה 'מונחים' לגמרי בשלב ההכנה, עושים זאת בשיא הרצינות. ואפילו לא ממהרים לרוץ למטרה. כרגע ההכנה היא המטרה ! (על אף שצריך לזכור שאין להפוך את האמצעי למטרה)

מרוץ החיים שלנו גורם לנו תמיד לחשוב על המחר, לתכנן אותו ואפילו להלחץ בגללו, וכך אנו מפספסים את ה"היום".  אמנם צריך לתכנן את העתיד אבל לא רק...

יש לכך דוגמה נפלאה:

התורה מספרת שבמשך 40 שנה שהיו בני ישראל במדבר. הקימו את המשכן בכל חניה.

גם אם החנייה הייתה ליום אחד או יומיים. לא השאירו את המשכן ב'אריזה' ונשארו 'לחיות על המזוודות'... אלא התייחסו לחנייה הקצרה באותה רצינות והתמסרות כמו לחנייה של כמה שנים !

מאיפה לומדים את הגישה הזו ? מאין שואבים את כוחות הנפש להנהגה כזו ?

♦

כן, מחג הסוכות שאנו חוגגים ממש עכשיו.

יש משהו מאוד ייחודי במצוות ישיבה בסוכה.

כל אחד מתרי"ג (613) המצוות מקיימים באמצעות חלק מסוים מגופינו.  תפילין מניחים על יד שמאל ועל הראש.

בטלית מתעטפים בחלקו העליון של הגוף.

לימוד תורה זה עם הראש. והליכה לבית הכנסת עם הרגלים.

הדלקת נרות – בידים.

המצווה היחידה שקיומה מתבצע על ידי כל הגוף כולו, יתירה מזו – גם עם הבגדים, עם הנעלים ואפילו עם הבוץ שמתחת לנעלים... זו מצוות הסוכה.

כשאנו יושבים בסוכה, כל כולנו 'מונחים' בתוך המצווה. לא משאירים שום דבר מחוץ למצווה.

זהו אחד המסרים שאנו לוקחים מחג זה למהלך השנה כולה. כשנקיים מצווה או איזו הנהגה טובה נשקיע את כל כולנו בתוכה.

ואפילו אם נצא לטייל עם המשפחה לשמח אותם בשמחת החג, נהיה שם בטיול. ולא ננצל את זמן הטיול לתכנן את העבודה של אחרי החג...ולדאוג ממצב החשבון בבנק.

זה יכניס רגיעה למרוץ החיים. זה יתן לנו זמן איכות של נחת ואושר בכל דבר וענין,

נהייה "אנשים פנימיים".

♦

כתוב ב"שיר השירים": "וימינו תחבקני" – ביטוי זה מרמז לחג הסוכות 

ההלכה קובעת שסוכה מינימלית מחייבת 2 דפנות שלמים, והדופן השלישית לפחות באורך 8 ס"מ, וכשנתבונן בצורה של סוכה נבחין שכך נראה גם צורת יד המחבקת

בכניסתנו לסוכה נרגיש את ה"חיבוק" האוהב של הקדוש ברוך הוא לכל אחד ואחת, וכך נרגיש באמת שזה  זמן שמחתנו

חג שמח לכולכם

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר