ברצוני לשתף אתכם בסיפור מיוחד ששמעתי בימים אלו.

אחד משלוחי הרבי לקריית אונו הזמין לקראת 'ראש השנה' האחרון את אחד מידידיו לשמש כחזן לתפילות החג וכן לתקוע בשופר.

מדובר באזור חדש שלא היה קיים שם עדיין בית כנסת מסודר.

לאכזבתם לא הצליחו לאסוף באותו אזור מנין. וה'חזן' הרגיש בלבו החמצה, על שהגיע לשווא למקום זה.

בסיום תפילת החג, יצא ה'חזן' לפארק הסמוך  ושם הצליח לאסוף קהל רב וזיכה אותם במצוות שמיעת קול השופר.

כשתכנן לעזוב את המקום, ירד לפתע מאחד הבניינים יהודי מבוגר בשנות ה- 80 המתקדמות  והפציר בו שיתקע עבורו שוב בשופר. כי לא הצליח לשמוע.

היהודי הקשיש בירך את ברכת השופר והחזן תקע עבורו שוב את 30 הקולות.

בסיום התקיעות, פרץ הזקן בבכיות נוראות, וכשנרגע מעט סיפר:

"קוראים לי שמואל בן שמואל ב. -  אבי היה הרב  שמואל ב. אחד הרבנים החשובים באירופה שלפני השואה -  נולדתי זמן מה אחר פטירת אבי וקראו לי שמואל על שמו.  

בעקבות השואה הנוראה התנתקתי והתרחקתי  לגמרי מיהדות.

ובמהלך 75 שנה האחרונות אף לא רציתי לשמוע קול שופר.

משום מה עכשיו כששמעתי מביתי את קול השופר התעורר בי רצון פנימי בלתי מוסבר שאני חייב לשמוע  שופר".

מיד אחר ראש השנה בשבת ג' תשרי ה'תשע"ה נלב"ע שמואל בן שמואל ז"ל.

♦

בית המקדש השני עמד בתפארתו במשך כ 200 שנה.

כהנים בעבודתם ולויים בשירם וזמרם והכל התנהל על מי מנוחות.

עד שגברה מלכות יוון על ישראל. הם ניהלו מלחמת תרבות נגד היהודים. ובלשון התפילה "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצוניך". ובמוקד הענין הפריעו לעבודת בית המקדש.

במבט שיטחי הם אכן הצליחו במזימתם. עבודת המקדש הושבתה לזמן מה. שרר 'חושך' רוחני בירושלים הבירה.

עזר הקדוש ברוך הוא והחשמונאים המעטים והחלשים הצליחו להלחם ביוונים. ובאופן ניסי הצליחו להדפם למרות היותם גיבורים ורבים.

כשנכנסו בני ישראל לבית המקדש ורצו לחדש את העבודה, גילו שכל השמנים נטמאו ואין אפשרות להדליק את המנורה.

אז התרחש הפלא:

פך אחד קטן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול. היה ברור שיש היוונים לא שלטה בו. וממנו הדליקו באופן ניסי 8 ימי חנוכה, עד שכתשו מהזיתים שמן חדש וטהור.

♦

כמו בבית המקדש הגשמי כך גם במקדש הפרטי שבלב כל אחד מאתנו.

לעיתים קורה שהיווני (הלא הוא 'יצר הרע') מתגבר עלינו ומונע מאתנו את עבודת המקדש, וגורם להפסקה מסויימת...

לפעמים ההפסקה היא מתמשכת. יתכן ו 75 שנה אינו מעוניין, חלילה, לשמוע קול שופר... או כל מצווה אחרת.

אבל הפך הקטן. הנקודה הפנימית. תמיד תישאר בשלימותה. היא חתומה בחותמו של 'כהן גדול' ואי אפשר לפגוע בה !

גם כשנדמה שאפסה תקווה, שום דבר בעולם לא יוכל לכבות או להחליש את העוצמה היהודית.

²

כמו הניצוץ הפוטנציאלי שטמון ב'צור החלמיש' שלא מאבד לעולם את מהותו. גם עשרות שנים בתוך קרח לא ישנו אותו. כך גם ה'יהודי' שבנו תמיד חי וקיים.

בחנוכה יש לנו כח לגלות את זה !

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר