השעון מתקתק

אחרי הסתלקותו של רבי יעקב יצחק הלוי הורביץ, המכונה ה'חוזה' מלובלין (ט' אב תקע"ה – 9.8.1815). קיבל בנו רבי יוסף את חלקו בירושה: בגדי המשי של שבת, חגורה ושעון קיר שהיה תלוי בדרך קבע בחדר אביו.

בדרכו חזרה לביתו, החל לפתע לרדת גשם עז ולא היה ניתן להמשיך בדרך. כך שרבי יוסף נאלץ להתעכב בביתו של אחד הכפריים. הסערה נמשכה מספר ימים. וכשנרגע מעט מזג האוויר התכונן להמשיך בדרכו. אולם הכפרי דרש ממנו תשלום בעד האכסניה.

אמר רבי יוסף לכפרי: כסף מזומן אין לי, אבל יש ברשותי חפצים קדושים שירשתי מאבי, קח בבקשה מה שאתה רוצה. הכפרי קרא לאשתו להתייעצות, וההחלטה נפלה על השעון. שהרי כך יוכלו לדייק בכל בוקר מתי לצאת לחליבת הפרה... ! ומחוסר ברירה נאלץ להשאיר את השעון בביתם.

עברה תקופה והזדמן  לרבי בער מרדושיץ לעבור דרך אותו כפר, ובחר ללון בבית הכפרי הנ"ל. הוא קיבל את החדר שהשעון של ה'חוזה' היה תלוי בו. במהלך הלילה לא עצם רבי בער עין, הוא הסתובב בשמחה וריקוד הלוך ושוב בחדר.

בבוקר התעניין אצלו הכפרי: מדוע לא ישנת בלילה ? מה סיבת הריקוד הלילי ?

ענה הצדיק:

כששמעתי את דפיקות השעון, הרגשתי שזה שעונו של ה'חוזה'.

והסביר: כל שעון המשמיע קול – 'מודיע' לבעליו כי עוד שעה מחייו עברה וכי קרבה שעתו להפרד מהעולם ... והרי זה צליל של תוגה ועצב. ואילו הקול שמשמיע שעון מיוחד זה יש בו צליל של שמחה ! המכריז ומודיע: "התקרבנו בעוד שעה לביאת המשיח".

 

 

"הנאום הראשון" של 'ראש מדינה' מבטא את התוכנית המרכזית של ההנהגה. גם העם נותן תשומת הלב מיוחדת למסר שמועבר במפגש הראשון עם המנהיג.

לנו זה מוכר מהנהגת מלך או מנהיג בשר ודם. אבל בעצם כך זה גם בהתגלותו של מלך מלכי המלכים – הקדוש ברוך הוא.

יש משמעות מיוחדת ל"מצווה הראשונה שנצטווו בה ישראל". היא אינה רק מצווה אחת פרטית, אלא טמון בה גם מסר כללי המבטא את תפקידם של בני ישראל.

ובכן, מהי המצווה הראשונה ?

בפרשת השבוע נאמר: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. זוהי מצוות קידוש החודש.

כאן מוטל הציווי על בית דין הגדול לקבוע מדי חודש בחודשו מתי יהיה ראש חודש , קביעה המתבססת על עדותם של אנשים שראו את מולד הירח. מצווה זו מהווה את הבסיס של הלוח העברי, על פיו נקבעים כל החגים ומועדים ביהדות.

ברור שזו מצווה חשובה. שהרי באמצעותה קובעים את כל מעגל השנה. כך נדע מתי ראש חודש. מתי פסח או סוכות וכן הלאה.  אבל עדיין לא מובן מדוע נבחרה דווקא מצווה זו להיות ה"מצוה הראשונה" ?

 

 

התפקיד העיקרי של עם ישראל הוא להחדיר קדושה אלוקית בעולם.

את רוב המצוות אנו מקיימים באמצעות חפצים גשמיים. (תפילין = מעור הבהמה. ציצית = מצמר.  וכן הלאה) בקיומם אנו מחדירים קדושה לתוך המציאות הגשמית.

זהו ייחודה של מצוות קידוש החודש, היא פועלת במישור הזמן.

כאשר בית-דין מחליט לקבוע יום מסוים לראש-חודש, עי"ז מקדשים את מישור הזמן.  הזמן אינו רק רצף סתמי אלא הוא נעשה בעל משמעות קדושה. וזה משפיע על כל מרחב הזמן, על כל החודש, ואף על מעגל השנה כולה.

הזמן הוא לכאורה מחוץ לשליטתו של האדם. אי-אפשר לקצרו או להאריכו, למהרו או לעכבו, והוא חל על הכול בשווה. אף-על-פי-כן נותן הקב"ה ליהודי כוח לקדש את הזמן ולעשותו 'זמן יהודי', זמן שקשור עם קדושה ועם התורה ומצוותיה.

מה המשמעות המעשית של "קידוש הזמן" ?

ישנם ימים שקדושתם באה מ'למעלה' ללא התערבות האדם. כקדושת יום השביעי – שבת קודש. אך יש ימים שקדושתם באה מ'למטה'.  וזוהי מצוות קידוש החודש שמטילה על בני ישראל לקדש את ראש החודש ובעקבותיו את החגים.

כך גם בחיי היום יום:

בנוסף לזמן של לימוד התורה או תפילה שאדם עושה כחובה מ'למעלה', צריך לקדש את כל מרחב הזמן, בהרבה דברים 'קטנים' מלמטה: במילה טובה לזולת, בעידוד, בסבר פנים יפות. עד ש"כל ימי חייך" יהיו "להביא לימות המשיח".

אצל ה'חוזה' מלובלין זה היה ניכר בכל יום ואף בכל שעה. לא פלא שרבי בער מרדושיץ 'שמע' קול שמחה וצהלה משעונו של הצדיק.

 

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר

 



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>