קולות וברקים

בשבת הקרובה נקרא בתורה את תיאור המעמד הנפלא של 'מתן תורה'.

          בתורת החסידות מבואר שמעמד 'מתן תורה' לא היה רק הזדמנות להעביר לעם ישראל את המידע,  את חכמת התורה. (עוד לפני מתן תורה ידעו לפחות חלק מהתורה). אלא מעמד זה היה בעיקרו 'מפגש' גלוי וישיר בין אלוקים לבריאה.

באותו מעמד  הגילוי היה זמני וקצר. העם גם לא הצליח להכיל את העוצמה, ולהפנים את הגילויים, ואם כך, מה התועלת במעמד זה ?

במתן תורה קיבלו בני ישראל את הכלים וההדרכה איך להכין עצמם ואת העולם כולו להתגלות אלוקית שתהיה בעתיד שאז היא תהיה  באופן קבוע ונצחי, וזאת באמצעות הקיום המתמיד של מצוות התורה.

בפרשה מתואר: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד".

לכולנו מוכר הנוהג שבאירועים טכסיים מיוחדים משתמשים באמצעי – פירוטכניקה, להעצים את התרגשות הנאספים וליצור הפקה מושלמת.

ברור לנו שכאשר יש גילוי אלוקי כה נשגב, אין צורך באמצעים חיצוניים ומלאכותיים להביא להתרגשות וחרדה. מדוע א"כ היה במעמד 'הר סיני' קֹלֹת וּבְרָקִים וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד ?

 

כשרבינו שמואל – המכונה הרבי המהר"ש מליובאוויטש – היה בגיל שבע, בחן אותו אביו – הרבי ה'צמח צדק' – על חומר הלימודים שלימדו המלמד.

הילד הפגין ידע מדהים באופן מופלא יחסית לחבריו בני גילו. ה'מלמד' שהיה נוכח בבחינה, הופתע מרמת ידיעותיו ו'יצא מהכלים' מרוב התפעלות. והגיב ספונטנית בקולות של התרגשות.

ועוד מסופר

שבאחד מנסיעותיו של רבינו שמואל בדרכו לליובאוויטש. עבר בדרכו באחד העיירות ברוסיה , וכל התושבים הנכרים יצאו לקראתו בכבוד גדול ונפלו לפניו על ברכיהם.

ר' ישעיה ברלין שהיה באותו מעמד לא הצליח להתאפק והגיב באופן טבעי בקולות של התפעלות ואמר לרבי: "וואו איזה כבוד גדול נתנו לכם !..."

 

ישנם קולות מלאכותיים שאין בהם אמת. אך יש קולות שפורצים באופן טבעי מעוצמת החידוש וההפתעה.

אדם שמבין לפתע רעיון חדש, המנוגד לכל מה שידע והכיר – מגיב לכך ברעש ובהתפעלות, הנובעים מעוצמת החידוש וההפתעה.

כשאליהו הנביא העמיד את נביאי הבעל במבחן בהר הכרמל. ובסופו של דבר ירדה אש מן השמים "וַתֹּאכַל אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הָעֵצִים, וְאֶת-הָאֲבָנִים, וְאֶת-הֶעָפָר; וְאֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּתְּעָלָה, לִחֵכָה".

דבר זה גרם באופן ספונטני להתפעלות ולהתרגשות של   כָּל-הָעָם, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים, ה' הוּא הָאֱל-הִים.

 

מאז בריאת העולם ועד מעמד מתן תורה  עברו 2448 שנה. בה היה נראה כאילו העולם קיים באופן עצמאי. הבורא הסתיר את עצמו מהבריאה. ולכן נקרא שמה 'עולם' – מלשון העלם והסתר.

במעמד הר סיני היה גילוי חדש. ניתן הכוח לראות בכל נברא ונברא, גם הנמוך והתחתון את שורשו ומקורו העליון. נוצר קשר בלתי-אמצעי בין הבורא לנברא וזה בהחלט היווה הפתעה עצומה ומרעישה עבור העולם. וכפי שדוד המלך אומר בתהילים שאֶרֶץ רָעָשָׁה.

זה לא היה אמצעי שהבורא השתמש בו, זו היתה, בעצם, תגובתו הטבעית של העולם כולו של הבריאה בשלמותה, לגודל ועוצמת החידוש שהיה במתן תורה

וזו הסיבה ש "וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים ... וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד".


גם אנו צריכים לחוש בכל יום מחדש את מתן תורה. לקיים מצוות וללמוד בכל יום  בתחושה כאילו עכשיו התוודענו לגילוי החדש.

אמנם לא פשוט לחוש כך. לא קל להתרגש בכל יום. אך זה שדרוג עצום לעבודה היומיומית שלנו.

 

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר

 

 

 



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>