מה עושה הכלב ליד הרב ?

"להכיר טובה" – זו תכונה נפלאה שחשוב לאמצה בחיי היום יום. ישנם דוגמאות רבות בסיפורי תורה בתלמוד ובמדרשים שבהם אנו רואים ש"הכרת הטוב" אינה רק לאדם שהיטיב איתך, אלא גם לבעלי חיים ואפילו לדומם ונביא כמה מהם:

מסופר בתלמוד (פרק ח' ממסכת תרומות): יהודי יקר הזמין לביתו רב מכובד מאוד לסעודה חגיגית, הושיב המארח את כלבו... במושב הסמוך לרב. נפגע הרב מאוד ושאל את המארח: מדוע הוא מבזה אותו בצורה כזו ? ענה המארח: שחלילה, הוא בוודאי לא התכוין לבזות אלא הוא חייב טובה גדולה לכלבו. כיון שבאו שודדים לביתו, ורצו לחטוף את אשתו וכלב זה הגן עליה ופצע את השודד וכך ניצלו חייה, ובכך שהוא מושיב את כלבו ליד הרב הוא רוצה לשלם לו על כך.

מסופר בספר ישעיהו שאחרי שהחלים המלך חזקיהו בדרך ניסית "שָׁלַ֡ח מְרֹדַ֣ךְ בַּ֠לְאֲדָן בֶּֽן־בַּלְאֲדָ֧ן מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל סְפָרִ֥ים וּמִנְחָ֖ה אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ" באותה אגרת כתב מלך בבל: שלום לחזקיהו ולאלקיו.

קפץ נבוכדנצר (שהיה נער משרת בבית המלך), ופסע שלוש פסיעות. והעיר שלא ראוי להזכיר את חזקיהו שהוא בשר ודם קודם לאלקיו.  המלך בלאדן בן בלאדן קיבל את דבריו ואכן הקדים במכתב את שלום ה' לפני שלום חזקיהו,

אומרים חז"ל שבשכר אותם שלש פסיעות שפסע נבוכדנצר לכבוד הקב"ה זכה הוא בעצמו למלוכה וכן בנו ובן בנו. כי "אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה".

בפרשתנו מופיע האיסור לאכול בשר טרפה. התורה מוסיפה וממליצה מה לעשות בבשר הטריפה: "לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ".

במה זכה דווקא הכלב לקבל נתחים אלו ?

בתיאור תהליך גאולת ישראל ממצרים כתוב: וּלְכֹ֣ל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ.

גם במהלך מכת חושך כשנכנסו בני ישראל לראות את כלי הכסף והזהב בבתיהם של המצרים, לא הפריעו הכלבים לבני ישראל. וכן בזמן בכת בכורות כשקברו המצרים את מתיהם והכלבים נבחו, אך לבני ישראל לא הפריעו. ובגלל זה מקבלים לכלבים שכר.

ומזה נלמד על אחת כמה וכמה שיש להכיר טובה לבני אדם. להורים, לבני הזוג, לילדים, לשכנים ובעצם לכל מי שאנו מקבלים ממנו טובת הנאה כלשהיא.

אתמול היה יום ההילולא ה-27 של הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע"ה אשת הרבי מליובאוויטש. רבות כבר סופר ודובר על גדולתה של הרבנית הצדקנית, אולם אנו נתייחס אל מידת הכרת הטוב שהתגלתה בה.

שמעתי שבאחד הבקרים בשנות ה-60 הגיעה הרבנית חיה מושקא ע"ה מביתה לבקר את אמה, הרבנית, שהתגוררה בקומה השנייה שבבניין 770 המפורסם – מרכז חב"ד העולמי.

היא יצאה מהרכב ובידה 2 שקיות גדולות. הילד יוסף טעוול בן ה-9 ניגש לרבנית, הציע את עזרתו, ולקח מידה את אחד השקיות.

כשהגיעו ליד המעלית הבחינה הרבנית שלילד יש גבס ביד, התנצלה, וביקשה שיניח את השקית. אך הילד התעקש לעזור לה עד לקומה השניה.

כשהגיעו ליעד, ביקשה הרבנית מהילד להמתין זמן מה. כעבור דקות ספורות חזרה ובידה חפיסת שוקולד, אותה העניקה לילד כהכרת הטוב על עזרתו.

וכאן התנהל דו שיח מעניין.

הילד: חונכתי בבית חסידי, ולימדו אותי שכאשר עושים מצווה לא לוקחים תמורה !

הרבנית (בחיוך): גם אני חונכתי בבית חסידי... ואותי לימדו שכאשר נותנים... לוקחים.... ובמיוחד כשמדובר בשוקולד טעים...

 

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר  

 



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>