האם האבן תחזור למקומה ?

מסופר על אדם שאחרי שנכשל בחטא חמור חיפש דרך לתקן את העוול. ומצא לנכון לגשת לרב העיר שהיה מפורסם בלמדנות ופקחות, כדי לבקש ממנו דרך 'תשובה'.

מאחר שהתבייש לגשת לבד, צירף אליו אחד מידידיו.

כשהרב סיים לשמוע את דבריו, פנה לידיד שהתלווה בשאלה: 'ומה אתך ?' ענה הידיד: 'נכון שאיני מושלם, יש לי פה ושם מעידות, אבל ברור שלא נכשלתי בדבר כה חמור'.

עתה פנה הרב לשני החברים ואמר –

לפני שאתייחס למטרה לשמה באתם לכאן, ברצוני לתת לכם משימה.

בבקשה צאו שניכם לחצר האחורית. מהראשון ביקש הרב שיביא את האבן הכי גדולה שנמצאת בחצר. ומהידיד שהתלווה ביקש שיאסוף את כל האבנים הקטנות.

כעבור דקות ספורות חזר הראשון כשהוא גורר אחריו אבן ענקית במאמצים רבים. וכשעבר זמן די ממושך חזר החבר עם שק מלא באבנים קטנות.

עכשיו פנה הרב ואמר –

צאו בבקשה שוב לחצר. וכל אחד יחזיר כל אבן בדיוק למקום שמשם נלקחה...

הראשון, כמובן התייגע והזיע אך סיים את המשימה מיד, שהרי אבן אחת קל לזכור את מיקומה. אולם השני עמד מיואש עם השק וטען שהדבר בלתי אפשרי...

סיים הרב ואמר –

הראשון שבא לחפש דרך תשובה על חטא ספציפי, חמור ככל שיהיה, יכול בקלות להתחרט ולתקן את מעשיו, אך דווקא זה שיש לו הרבה מעידות קטנות, וחלקם הגדול ללא שימת לב, איך ידע אדם על מה עליו לשוב ? איך ידע מה לתקן ?

 

ימים אלו מראש השנה עד יום הכיפורים נקראים 'עשרת ימי תשובה'.

ימים של חשבון נפש וחזרה בתשובה.

ימים בהם אדם מהרהר איך חלפה השנה הקודמת. ומבין שלא הכל היה 'מושלם' בלשון המעטה... ורוצה בכל זאת לשוב, הוא שואל את עצמו, איך עושים את זה ?

אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן, בעל ה'תניא', חיבר חלק מיוחד בספרו בנושא התשובה,

בו הוא נותן את מפתח התשובה באופן נגיש לכל אחד !

כאשר נתבונן בשורש הדבר, מה באמת גורם לאותם כשלונות 'קטנים', נדע איך ל'אספם'.

יש כאן משהו מהותי. כאשר נצליח לתקן אותו, גם אם עדיין לא 'החזרנו את כל האבנים למקומם' – בכל זאת נעלה על דרך המלך.

ובמילים פשוטות:

דרך החטא – זו תנועת נפש של פריקת עול מלכות שמים, זה מדרון המוביל לכל המעידות, ולכן הדבר הכי מהותי שצריך לעשות, כדי לעצור או לשנות את זה, שהאדם יקבל על עצמו עול מלכות שמים.

זאת אומרת: להחליט לקיים את רצון הבורא ולעזוב באופן מוחלט את דרך החטא. ובאותו רגע ממש שהתקבלה החלטה כזו – הוא נקרא 'בעל תשובה'.

 

 

 

משל למה הדבר דומה, לחורבה שכל מיני טיפוסים מפוקפקים מוצאים בה מסתור ומשאירים בה כל מיני פסולת.

בעל החורבה עשוי לבוא אליה מפעם לפעם, לגרש את האורחים הבלתי-קרואים ולנקות את הפסולת שהצטברה. אך כבר למחרת ישובו כל הפגעים הרעים.

כל עוד תוסיף החורבה להיות פרוצה לכל רוח - תמשוך אליה כל פגע רע. רק לאחר שבעליה יסגור את כל הפרצות וינעל את שעריה, שוב לא יצטרך לסלק מתוכה את הפסולת, כי זו לא תיכנס אליה כלל.

כך בנמשל,

תשומת הלב העיקרית צריכה להיות לגדור את עצמו בהחלטה נחושה לציית לאדון עולם. וזה כבר ימנע מאותם 'טיפוסים מפוקפקים' לחדור לחיינו.

שנזכה לשוב באמת ובלב שלם לאבינו שבשמים.

חתימה וגמר חתימה טובה

שבת שלום ומבורך

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר

 

 

 



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>




להורדת האפליקציה
במכשירי אנדרואיד