ביום ראשון הקרוב נדליק כולנו, בעזרת השם, את הנר הראשון של חנוכה.

למעשה ב"סימניו" של החג נתקלנו מזמן. בסופגניות נפגשנו כבר למחרת חג הסוכות. גם שירי החנוכה מתנגנים היטב מזה זמן, ואפילו חנוכיות הענק של בתי חב"ד עומדות מוכנות להדלקה בצמתים המרכזיים.

ובכל אופן הבה נתבונן במשמעותו הפנימית של החג. חנוכה הוא חג החינוך.

♦

מעשה בפריץ, שרכש סוס אביר בדמים מרובים. הכניסו לאורווה והפקיד עליו שומר מיוחד.

בלילה נדדה שנתו של הפריץ, הוא ירד לחצר וניגש אל האורווה. לשמחתו, ראה, כי השומר עומד על משמרתו, אלא שארשת פניו מהרהרת ומצחו חרוש קמטים.

"במה אתה מהרהר ?" – שאל הפריץ

"מעיין הייתי", אמר השומר, "כשתוקעים מסמר בכותל, בקיר העץ, לאן נעלם העץ שהיה שם קודם ?"

"שאלה כהלכה", ענה הפריץ בחיוך, "טוב ויפה שאתה הוגה ברעיונות עמוקים ואינך שוקע בשינה !"

הוא נפרד מן השומר ושב לטירתו, אבל החשש קינן בלבו. לא יכול היה להירדם, וירד שוב אל החצר. השומר עמד ליד האורווה ומצחו תמוך בידו.

"במה אתה מהרהר עתה ?" – שאל הפריץ

"תמהני", ענה השומר, "אדם האוכל כעך עגול (= בייגל) – לאן נעלם החור שבכעך ?"

השתומם הפריץ. מעולם לא עלתה שאלה זו על לבו. אכן פילוסוף דגול הוא השומר, ומעלתו הגדולה, שאינו ישן...

השומר לא ישן, והפריץ אף הוא לא נרדם. והחליט לרדת שוב לכיוון האורווה. גם הפעם מצא את השומר, תוהה ומהרהר.

"במה אתה הוגה עכשיו ?" שאל.

"אני עומד ותמה. האורווה סגורה ונעולה על מנעול ובריח, השומר ניצב על משמרתו, ובכל זאת... הסוס נעלם ואיננו. כיצד זה אירע ?...

♦

הפקידו בידינו, את ילדינו / תלמידנו. אוצר יקר ביותר, ועלינו מוטל לשמור עליו, לטפח אותו. לעשות הכל שלא "יפגע" מרוחות מצויות ושאינן מצויות המנשבות.

קורה שהורים שקועים במחשבות, בתוכניות שונות, ממש מנהלים את "כל העולם". ולעיתים אף שקועים בהבנת משמעותו של החינוך. וכש"מתעוררים" כעבור שנים אחדות עומדים ותמהים: איך יתכן שהשומר ניצב על משמרתו ובכל זאת..." הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא".

חנוכה הוא זמן ראוי ביותר לעצור ! להתבונן בתפקידינו המיוחד. ובעיקר באמון המלא שנותן בנו הקב"ה. ובוודאי נצליח במשימה.

♦

נרות החנוכה מאירים לנו את דרכנו בעבודה עם עצמינו ובחינוך ילדנו. אכן, קצרה היריעה מלהכיל. לכן נתמקד הפעם בנקודת אור אחת.

לעיתים, נתקלים אנו ההורים/המחנכים בילד מאתגר במיוחד. יש לו בעיות בהתנהגות, ובצורת הדיבור שלו, יש לו קשיים בהתארגנות, הוא גם לא מכבד את הוריו / מוריו או אחיו ואחיותיו, הוא אינו משקיע בלימודים והתוצאות בהתאם, ואפשר לומר שהוא גם אינו שומר על הרכוש שלו ושל סביבתו, ואולי אפשר להוסיף עוד דברים לרשימה.

הנטייה הטבעית שלנו, ובמיוחד בעת כעס (כשכבר אי אפשר יותר...) היא "ללכת על כל הקופה", להעיר לו כאן ועכשיו על הכל, וכמובן, לדרוש גם שיפור מידי בכל התחומים.

מה אומרים לנו נרות חנוכה ?

ביום הראשון של החג יש לנו 8 קנים כבויים (8 דברים הדורשים תיקון ושיפור), אך אנו לא נדליק את כולם !

אם נדליק מיד הכל, ההמשך יהיה הרי "פוחת והולך"...

מה כן נעשה ?

בתחילה נדליק רק נר אחד, נתעסק רק עם אתגר אחד של הילד (אולי המכביד והדחוף ביותר, ואולי דווקא הקל, כדי שהילד יחווה הצלחה). בשלב זה נתעלם לחלוטין מ – 7 הנרות הכבויים.

כך גם הילד לא יחוש מאוים, הוא ירגיש שהשינוי הוא בהשיג ידו ולטובתו.

רק אחרי שהנר הראשון הצליח להאיר, נפנה להדליק את הנר השני, וכן הלאה. כך ורק כך יהיה זה באופן של "מוסיף והולך – מוסיף ואור !".

שנזכה לרוב נחת חסידי ומאיר !

שבת שלום וחנוכה שמח

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר