המייל השבועי


זה לא נמחק, זה רק אבק ...

בתחילת שנות ה'ת''ש (1940) ביקש רבי יוסף יצחק נ"ע, הרבי הקודם מליובאוויטש, מהחסיד ר’ שמואל ע”ה לויטין שכאשר יהיה בשיקאגו ישתדל לפגוש את מר יחזקאל ליסנר.

מר יחזקאל היה צאצא למשפחת חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן בעל ה'תניא'. שם משפחתו 'ליסנר' הוא על שם העיירה ליאזנא, עירו של רבינו הזקן. והרבי ביקש מר' שמואל לוויטין לעוררו ולהזכיר לו את גזע צור מחצבתו, ולנסות להשפיע עליו לשוב ולהתקרב לחיי תורה ומצוות.

כאשר ר’ שמואל לויטין הגיע לשיקאגו, הוא ניגש יחד עם החסיד ר’ יוסף ויינברג (שהיה תושב המקום) אל הרב המקומי הרב פרלשטיין, והתענין באיזה בית כנסת ניתן יהיה לפגוש את מר יחזקאל ליסנר. אמר להם הרב, שהוא יודע באיזה בית כנסת הוא אמור להיות... אך אינו בטוח שאכן, הוא מגיע לשם...

אחרי מאמצים הצליחו להגיע למשרדו בערב שבת קודש. כשמר יחזקאל הבחין בשני הרבנים, הוא פתח מיד בשאלה, על שם מי לרשום את הצ'יק ?... הוא היה בטוח שמטרת הפגישה אינה אלא כדי לקבל תרומה...

אמר לו הרב שמואל לויטין, שיש מנהג בקהילות ישראל שבערבי שבתות מגיע הרב לבדוק את תקינותם של ספרי התורה בבית הכנסת. ולמטרה זו הם באו עתה בערב שבת, כדי לתקן אות בספר תורה ! ...

והמשיך להסביר, “‘ישראל’ הוא ראשי תיבות יש שישים רבוא אותיות לתורה. כל יהודי דומה לאות בספר התורה. ומאחר שיש יהודי, שהאות שלו בספר התורה כנראה נמחקה, דהיינו, הקשר שלו לתורה כמעט ואינו נראה. לכן הם באו בשליחות הרבי מליובאוויטש, שהוא כמו סופר סת”ם, כדי לתקן ולהשלים את האות שנמחקה...




אולי סוף סוף תעריך את עצמך ?

מסופר על סתת שלא ידע להעריך את עצמו. הוא סבר שאדם נמדד בהתאם לתכונותיו ומעלותיו. וחשב בליבו שאין שום ערך להיות סתת.

פעם הזדמן לו לעבוד מול ביתו של סוחר עשיר, וכשראה את הבית המפואר ואת אורחיו החשובים, חשב הסתת: "כמה עוצמה יש לסוחר ! הלוואי ויכולתי גם אני להיות סוחר".  באותו יום הטרידה אותו מאוד מחשבה זו עד שנרדם.

ובחלומו.... והנה לפתע, כבמטה קסם, הפך הסתת להיות סוחר עשיר, היה לו בית ענק, עושר וכבוד.

ובחלומו והנה הוא רואה שליד ביתו עובר שר משרי המלוכה בכרכרה זהובה, מלווה במשרתים רבים המתופפים לכבודו. קנא בו האיש וחשב: "הלוואי ויכולתי להיות שר חשוב". והנה, בחלום, כמו בחלום, בין רגע הפך להיות שר חשוב הנישא על ידי משרתיו... היה זה יום קיץ חם, השמש להטה, ומרוב חום התקשה להסתובב בבגדי מלכות ברחבי העיר.

הסתכל על השמש וחשב: "כמה עוצמה יש לשמש, הלוואי ויכולתי להיות שמש".

וברגע אחד... הפך השר ל'שמש' המפיצה את אורה מן הרקיע. אך אז הגיח ענן שחור והסתיר אותה, את השמש המחממת. בשנייה אחת אבד כוחה של השמש. חשב הסתת לעצמו: "הלוואי ויכולתי להיות ענן זה".

החלום ממשיך ו...האיש הפך לענן. והחל מטייל בשמיים מעל הרים ושדות. לפתע הרגיש שהוא נדחף בחוזקה. כשהביט אחורה, ראה את הרוח נושפת בעורפו. "כמה עוצמה יש לרוח, הלוואי ויכולתי להיות רוח" התפלל האיש.

וכך הפך האיש לרוח והחל לעוף בחזקה. עקר עצים, העיף חולות נודדים. עד כשהגיע לאבן ענקית, וראה שאינו מצליח להזיז אותה. כל מאמציו היו לשווא. האבן נשארה נטועה במקומה ולא זעה. "כמה עוצמה יש לאבן הזו" חשב. "הלוואי ויכולתי להיות אבן".

וכך הפך האיש לאבן עצומה, והרגיש שעתה הוא החזק ביותר בעולם.

גם שמחה זו לא ארכה זמן רב, ו"באורח פלא", הרגיש כאבים עזים בגופו, ולא האמין: "מי יכול להיות יותר עוצמתי ממני, האבן הגדולה?"

הוא הביט וראה מתחתיו סתת אוחז בפטיש. ויקץ משנתו...




אפשר להוולד מחדש

באחד מפגישותיו של רבי שניאור זלמן מליאדי מייסד חסידות חב"ד עם הצדיק רבי ברוך ממעזיבוז, נכדו של הבעל שם טוב, אמר רבי שניאור זלמן לרבי ברוך: "אמנם אתה נכדו של הבעל שם טוב אבל אתה נכד גשמי (הוא היה בן ביתו של הבעש"ט). ואילו אני נכד שלו ברוחניות ! ( הוא היה תלמיד תלמידו של הבעש"ט) וזו מעלה גדולה יותר".

פעמים רבות אנו רואים שהיחס של התלמיד לרבו הוא ממש כבן לאביו. וזהו, אכן, האידיאל.

האמנם עד כדי כך ?







להורדת האפליקציה
במכשירי אנדרואיד