המייל השבועי


אדם מקשיב רק למה שמחשיב !

חוואי אחד, עזב לכמה ימים את קסם העיזים, את נעימת הפרות והגיע לבקר חבר בעיר הגדולה והמתועשת ניו יורק.

כחלק עיקרי מן הביקור, הכיר לו חברו את אחד הרחובות היותר מרכזיים בלבה של מנהטן. הרחוב רגש ורחש, עשרות אנשים התרוצצו ממקום למקום, מכוניות גדשו את הכבישים וצפרו בעצבנות, צופרי אמבולנסים וניידות משטרה ייללו ללא הרף, צהרים טיפוסי.

עוד הם מטיילים להם לאיטם ברחוב, צהל לפתע החוואי, "הי, כמה זה נפלא ! אני שומע כאן צרצר".

"צרצר" ? קרא חברו בחוסר אמון, 'אתה מדמיין!' חרץ בפסקנות. כאן זה לב לבה של ניו יורק ולא איזו חוה טיפוסית. תפסיק לחשוב על האווזים שהשארת ועל שדות החיטה ולא תשמע בדמיונך צרצורי צרצרים...

החוואי שתק לרגע, נד בראשו ואמר 'לא חבר, תשמע טוב, נכון, זו לא חווה אבל אם תקשיב טוב תבחין שיש כאן צרצר והוא מצרצר'. אולם החבר העירוני התווכח וטען שאין כזה דבר כאן. החוואי, עצר לרגע ופנה לעבר עציץ בטון ענק שבו היה שתול שיח ירקרק, חיטט במיומנות בין ענפי השיח ובתרועת ניצחון שלף משם צרצר.

החבר העירוני התפעל ואמר, 'כנראה יש לך שמיעה מיוחדת, משהו יוצא דופן, שמיעה של אחת למיליון'.

'לא ולא', ענה החוואי, ' יש לי שמיעה רגילה בהחלט. הכל תלוי במה שאתה רוצה להקשיב לו. אדם מקשיב רק למה שהוא מחשיב'.




הורים, שימו לב: אתם במעקב !

מוכר כובעים  עבר ביער והתנמנם מתחת לאחד העצים.

כשהתעורר גילה שמלבד כובעו שלו בלבד, הרי שכל שאר הכובעים  נעלמו. על ענפי העצים שסביבו  הריעו בקול גדול קופים חבושי כובעים...

מוכר הכובעים נופף באגרופיו מולם והקופים חזרו אחריו. הוא רקע ברגליו והקופים אחריו. הוא אף איים בזעקות  והקופים ניסו לחקות את קולו. ואז מרוב זעם ותסכול הוא השליך לקרקע את כובעו, הקופים חזרו אחריו והשליכו לרגליו את כל הכובעים...

נזכור, כי התנהלות הילדים היא בבואה להתנהגות שלנו עצמנו, וזה מחייב אותנו.




הצילו את הילדים !

אבא אחד יצא בנו לקניות, והילד היה קצת "שמח" כדרכם של ילדים... האבא ניסה לשמור על קור רוח ושליטה ואמר בקול שליו: "שמוליק תירגע, עוד מעט מגיעים הביתה". אך הילד לא התרשם כלל מדברי האב והמשיך לרוץ בין טורי המדפים ולעשות "שמח".

 האבא תפש את עצמו ואמר שוב: "שמוליק תירגע, אנחנו כבר יוצאים מכאן", אך הילד המשיך בשלו. כשהגיעו לקופה, היה כבר ממש לא נעים. בכל זאת האבא נשך שפתיים ואמר בכוחות אחרונים: "שמוליק תירגע, עוד רגע נסיים".

כשיצאו מן החנות, ניגש מנהל החנות והפטיר בהתפעלות: "מאוד התרשמתי מהסבלנות שבה דיברת אל הבן שלך, שמוליק".

"לא", אמר האבא, "שמוליק הוא לא הילד, שמוליק זה אני"...




חינוך באהבה

אחד החסידים היה אמור להיכנס יחד עם בנו בן ה 12 לרבי מליובאוויטש. מה שמכונה בפי החסידים 'יחידות' . הילד לא היה מהתלמידים המצטיינים בלימודים והיה סופג בבית הרבה ביקורת רבה על כך.

האב שיער שהרבי בוודאי יתעניין בחומר הלימודים של בנו, ואולי גם  ישאל אותו שאלה מהחומר הנלמד. הוא ניסה לשדל את בנו להתכונן כראוי, אך ללא הצלחה מרובה.

כשנכנסו לרבי, אכן התעניין הרבי בלימודיו, ושאל את הילד "בדיוק" את השאלה היחידה שאכן ידע את התשובה עליה. ובסיום העניק הרבי מטבע לילד ואמר לו "תודה על הנחת רוח שעשית לי"...

האב תפס את עצמו וחשב שלמרבה הבושה, הבן הזה שגדל אצלו בבית, סופג כל העת ביקורות, ועד היום לא מצא הזדמנות להגיד לו כמה נחת רוח הוא עושה לו. והנה במפגש כ"כ קצר עם הרבי, הצליח הרבי למצוא על מה להחמיא לו, ולומר לו שהוא עושה לו נחת רוח"....