הרב ישראל שנוביץ שליח של הרבי בלאס וגאס, זכה להקים בית חב"ד ענק ומפואר ביותר כראוי ויאה לבית ה'.

השבוע שמעתי ממנו את ההשתלשלות המרתקת, איך הצליח ב"ה להקים בנין נאה ומכובד כזה.

עד לפני כ-15 שנה, בשנות תשס"ד-ה, היה לו בית כנסת צנוע, ששכר בתוך מרכז קניות. במשך הזמן גדלה הקהילה, והיה צורך לעבור למקום של קבע בתנאים מתאימים.

צמוד לאותו מרכז הקניות היה שטח שעמד שומם שנים רבות, לבניין מגורים הוא לא התאים, עקב סמיכותו למרכז קניות ענק. ואף אחד לא התעניין בו. אחר השתדלות מתאימה, השתנה יעוד השטח עבור בנייה ציבורית, והשליח הרב ישראל זכה במכרז, ורכש את הקרקע במחיר מוזל.

זה היה אמנם צעד חשוב, אבל רק צעד ראשון. הדרך להגיע למטרה הייתה עוד ארוכה ויקרה. ולא היו בידו האמצעים הכספיים להקים בנין במקום.

למזלו, פנה אליו אחד הקבלנים, וקיבל על עצמו להתחיל בבניה, מתוך תקווה שיקבל את שכרו מתרומות שיתקבלו תוך כדי הבניה.

העבודה התקדמה, החוב לקבלן כבר עמד על 250,000 דולר. ולשליח לא היה מושג מאין יבוא עזרו.  בשלב זה העבודה הופסקה, הלחץ הכספי היה גדול מנשוא. אומנם נכנסו תרומות עבור הבנייה אך ה"קומץ לא השביע את הארי".

באחד הימים נפגש השליח עם יהודי אמיד וביקש ממנו סיוע בהקמת הבניין, אותו עשיר התלהב מהרעיון, והבטיח לתת תרומה של 250,000 דולר, ובתמורה ביקש שהבניין ייקרא על שמו ועל שם אשתו.

באישון לילה נקש מושל הכפר על דלת ביתו של ר' זלמן, "בן-זקונים נולד לנו לפני שבוע", אמר המושל. "בוא מחר לביתנו למול אותו. אבי יהיה בבית ויסייע לך בכל הדרוש. אני אסע הרחק מכאן, כדי שלא אואשם בשיתוף-פעולה אתך. ברור?". ר' זלמן הנהן בהבנה והמושל נבלע באפלת הליל.  ואכן למחרת היום, שעה קלה לפני שקיעת החמה, הופיע ר' זלמן בבית המושל ומל את הרך הנולד. כשירדה החשכה חמק בלאט לביתו.

לא חלפו ימים רבים ודבר הברית שנערכה לבן המושל דלף ונודע ברבים.

המושל שנדחק לפינה האשים את אביו הקשיש ואת ר' זלמן המוהל בקשירת קשר מאחורי גבו, למול את בנו שלא לרצונו. זו הייתה גם הגרסה שמסר לחוקר המשטרה. הסיפור צבר תאוצה ונהפך לפרשה ציבורית שהכול עסקו בה. הסב הקשיש הוכרז מיד כבלתי-כשיר לעמוד לדין וכל העניין התמקד בפושע האמתי, הלוא הוא המוהל.

לקראת מועד המשפט נשלח ממוסקבה שופט מיוחד כדי לנהלו. היו לו למשפט כל הסממנים של משפט-ראווה – נאשם יהודי, תהודה ציבורית ושופט מיוחד. במקרה כזה, היה ברור, שסיכוייו של ר' זלמן לצאת מהסיפור בשלום קלושים ביותר.

בבוקר המשפט גדש קהל רב את אולם בית-המשפט בוורוניז'. בין הבאים היו גם יהודי אילינקה, שחרדו לגורלו של ר' זלמן. הנאשם עצמו הוכנס לאולם בית-המשפט כבול בידיו וברגליו, כפושע מסוכן. 

לפני מספר שנים, התארח אצלי בסעודת חג הסוכות, אחד מתלמידיי היקרים, ר' אלכסנדר שי' אסנין.

אחרי הסיום 'הרשמי' של הסעודה, המשכנו לשבת עוד זמן ממושך עם האורחים, להתוועדות חסידית ואמירת 'לחיים'.

הי' זה הלילה הראשון של סוכות, האושפיזין הוא כידוע, אברהם אבינו. ובקשר לזה השיחה נסבה אודות ברית המילה, שנקרא "בריתו של אברהם אבינו".

ר' אלכסנדר שי', מהפעילים המרכזיים בארגון "ברית יוסף יצחק". ארגון שפועל גדולות ונצורות, בארגון עשרות אלפי בריתות לילדים ולמבוגרים, גילה עניין רב בשיחה זו.

כדרכו, פנה ר' אלכסנדר לאורחים והתעניין אצלם, היכן עשו להם ברית מילה ומי היה המוהל. תשובתו של אחד מהם "לא מצאה חן בעיניו". וכששמע את הפרטים, חשד שמשהו לא היה שם תקין והציע לו לגשת מיד אחרי החג ולהיבדק ע"י מוהל שמתמחה בבדיקת מבוגרים כדית לוודא שהוא אכן מהול כהלכה.

אותו אורח, מוכר לי היטיב כבר שנים רבות, הוא היה מגיע לשיעורי תורה רבים וכו' וכו', אך, עובדה. כל "תזוזה" משמעותית לא חלה באורח חייו. הכל עבר כאילו לידו...

ואכן, מיד למחרת החג, באמצע חול המועד, נסע למרכז הארץ ונפגש עם אחד המוהלים מארגון 'ברית יוסף יצחק'. לתדהמתו התברר, ש... הוא ערל גמור ! הוא לא היה מהול כהלכה !

עוד באותו יום הוא עבר שם ברית מילה כדת וכדין.

שלומיאלי הי' אדם 'קצת' מבולבל, לא תמיד הצליח למצוא את חפציו ובגדיו. ואפילו את 'עצמו' הצליח לזהות רק לפי צבע בגדיו השונים.

הבעיה הגדולה הייתה בהיותו בבית המרחץ השכונתי. שם הי' לגמרי 'מאבד' את הראש. שהרי ללא לבושיו איך יצליח לזהות את עצמו בין שאר הרוחצים ?...

עד שמצא פתרון מבריק. הוא קשר לאצבעו חוט אדום, ומאז היה לו סימן היכר לזהות את עצמו גם במרחץ.

ויהי היום, בהיותו בבית המרחץ נפל ממנו החוט... ולמזלו אחד האנשים שמצא את החוט, קשר אותו לעצמו.

כששלומיאלי הבחין באותו אדם, יצא מבולבל לגמרי...

ופנה לבעל החוט ואמר:

מי אתה אני יודע !... אבל, ריבונו של עולם, מי אני ?....