המייל השבועי


הכל קורה בגלל אברכים כאלו...

פעם אחת הגיע רבי שלמה לבקר את רבנו הזקן, היה זה בימי בין המצרים, והוא נשאר אצלו גם בתשעה באב. באותם ימים שהה שם גם החסיד הידוע ר' שמואל מונקע'ס, ששמו מפורסם  כ'חסיד שובב' ושנון.

החסיד ר' שמואל היה מחפש תמיד דרכים איך להרבות אצל חבריו את השמחה. ואפילו בתשעה באב, הוא היה מתאמץ מאוד להרחיק את העצבות, ולכן, נהג בעת אמירת מגילת איכה וה'קינות', לזרוק על המתפללים כדורים קוצניים (='בערעלאך'). בלי כוונה פגע אחד מהם ברבי שלמה.

הצדיק רבי שלמה הקפיד על הנהגה זו ואמר לרבנו הזקן: "בגלל אברכים כאלה נחרב בית המקדש". רבנו הזקן שתק ולא השיבו דבר.

למחרת הציע רבנו הזקן לרבי שלמה לצאת עמו מחוץ לעיר אל היער. לפתע שמעו מרחוק קול אדם שבוכה מרה. הם הלכו בעקבות הקול וכשהתקרבו שמעו שהאיש מקונן על חורבן בית-המקדש, וקינתו מזעזעת את הלב.




מתי השטר יחזור אלי ? ...

זה קרה שבועיים אחר חתונתם. זוג צעיר יצא מביתו ופוגש את אבי הכלה הצעירה, שיצא לקנות כמה דברים במכולת השכונתית, והתברר שאין לו כרגע מזומנים בכיס. גם הכספומטים בסביבה לא נתנו מענה... וכך עמד נבוך בפינת הרחוב.

להפתעתו הוא רואה את הזוג המאושר, בתו ובעלה צועדים מולו. בביישנות מה... ניגש לחתן ושאלו אם יוכל לתת לו כהלוואה עד למחרת בבוקר, שטר של 100 שקלים, החתן לא היסס לרגע ושלף מכיסו את השטר המבוקש ונתנו לחמיו בשמחה.

מיד לאחר מכן, כשחמיו התרחק מהמקום בכמה צעדים, שמע שחתנו אומר לאשתו, 'מעניין לראות מתי השטר יחזור אלי...'

חמיו, שמע בבירור את הנאמר, ונפגע עד עומק נשמתו. הוא חשב בליבו, האם זה החתן שכולם היללו ושיבחו את מידותיו הטובות ? הייתכן שהוא כל כך לא סומך עליו שיחזיר לו את 100 השקלים, אחרי שהוציא עבור שמחתו אלפי שקלים ?!

המחשבות רצו במוחו ולא נתנו לו מנוח. כשחזר מהקניות הוא שיתף את אשתו/החמות במה שקרה, והבית כולו היה כמרקחה... הם לא מצאו מנוח לנפשם  איך קרה הדבר שבתם 'נפלה' עם אברך שכזה... הם חשבו שלא תהיה ברירה אלא  'לפרק' את החבילה. ... >>




כשאמא מבטיחה, היא גם מקיימת !

יום אחד היא מצאה את עצמה אלמנה צעירה ואם שכולה. ממש לבדה, לאחר שבעלה ובתה נפטרו.

סביב השתוללה המלחמה הנוראית. רבבות אנשים ברחו מאימת הגרמנים מזרחה, לכיוון אסיה. שלושה ילדים נלוו אל הגברת שווי. שלושה, שעתידים ברבות הימים להיות רבנים דגולים, אישים רבי מעלה.

כמו רבים מאזרחי רוסיה המופגזת, גם הגברת שוויי עלתה עם ילדיה לרכבת הנוסעת לבוכרה, לברוח. להתרחק מקו האש. שבועות עברו עליהם כך בנסיעה, עד שהחליטה שהתרחקו דיים. היא וילדיה ירדו בתחנה בלתי מוכרת בכפר קטן.

היא החלה לחפש עבודה כלשהי ומחסה לראש, כדי לשרוד את ימי המלחמה. וכך פרנסה בדוחק את משפחתה.

אולם, עניין אחד הציק לה כל העת, מה יהיה עם החינוך היהודי של ילדיה, היא דאגה לבנה הבכור, ברוך שלום, שאמור להגיע לגיל מצוות. ולא ידעה מי ילמד אותו להניח תפילין, ומי יכין אותו כראוי לבר מצווה שלו.

יום אחד, בעודה הולכת ברחוב הכפר, הבחינה ביהודי שנמנה על חסידי חב"ד, גם הוא הבחין בה ולאחר שהתעניין בשלומה, היא סיפרה לו עד כמה היא דואגת לחינוך יהודי-חסידי, חינוך על טהרת הקודש של בניה, היא אינה יודעת מי ילמד אותם וכיצד יגדלו להיות יהודים יראי ה' בניכר.

והמבקר, החסיד האלמוני סיפר לה כי בעיר סמרקנד מתקיימת ישיבה מחתרתית. ואם היא רוצה הוא יוכל  לקחת את הבן הבכור איתו ולהפקידו בידיים טובות בישיבה זו. גברת שוויי הסכימה מיד, היא חיבקה את בנה חיבוק פרידה אמיץ, ועל אף שהייתה זו עת מלחמה, והיא לא ידעה מתי תפגוש בו שוב, חשה שאבן נגולה מעל לבה. בנה יקבל חינוך יהודי חסידי!




כשאתה נותן, אתה בעצם מקבל !...

הרב דוד שי'  וויטמאן, הוא שליח הרבי בס. פאולו שבברזיל. באחת מנסיעותיו לרבי הוא הגיע יחד עם עוד אורח. אותו יהודי כתב לרבי מכתב בבקשת ברכה וצירף  למכתב המחאה כספית כתרומה.

כעבור שבועות אחדים מתקשר אותו יהודי לרב וויטמאן ושואל: 'האם בליובאוויטש לא נוהגים לפדות המחאות' ? כיון שעדיין לא הפקידו את ההמחאה שלו לבנק. הרב וויטמאן התקשר למזכירות של הרבי לבדוק את העניין. והמזכיר אמר לו שמאז שהמעטפה עם ההמחאה הכספית נמסרה לרבי, היא עדיין מונחת על שולחנו, והיא תופקד בבנק רק כשהרבי ימסור אותה למזכירות לפדייה.

בינתיים חלפו עוד כמה חדשים ובערב יום כיפור, ב"איחור" של שנה ועשרים יום ההמחאה נפדתה. (היה פלא שהיא כובדה בבנק על אף שעברו יותר מששה חודשים מהתאריך המקורי, שבד"כ הוא כבר אינו בר תוקף).

בהזדמנות הבאה שהרב וויטמאן נסע לרבי, שלח אותו יהודי עוד מכתב בבקשת ברכה וגם הפעם צירף המחאה לתרומה, תוך כדי שהוא חשב לעצמו, 'מעניין מתי המחאה זו תפדה'... אבל הפעם, עברו רק שעתיים מאז שהמכתב נכנס לרבי, ובשעה 2 בצהרים יצא מענה ברכה מהרבי בצירוף קבלה מהמזכירות על סכום התרומה, הפעם הרבי ביקש שיפקידו את ההמחאה מידית בבנק.

למחרת בבוקר, התקשר בבהלה אותו יהודי לרב וויטמאן, וסיפר שאביו המתגורר בבלגיה, חצה אתמול את הכביש, והתנגשה בו מכונית במהירות עצומה. הוא עף עשרה מטרים משם, ולמרבה הפלא, הוא ניצל וקיבל מכות יבשות בלבד. 




ממשיכים לנגן בכל מצב...

יצחק פרלמן נחשב לאחד הכנרים הגדולים. הוא נולד בארץ ישראל, בגיל ארבע חלה במחלת הפוליו, ומאז יש לו התקן תמיכה וריסון בשתי הרגליים והוא הולך בעזרת זוג קביים.

היו לו הופעות רבות ומוצלחות ברחבי העולם, אך בהחלט אפשר לומר שההופעה הכי משמעותיות שלו התרחשה  בשנת תשנ"ו (1995) בניו יורק.

בכל פעם שיצחק פרלמן צריך לעלות לבמה, זה הישג לא קטן בשבילו. הוא הולך בכאב עד שהוא מגיע לכיסא. ואז, הוא מתיישב באיטיות, מניח את הקביים על הרצפה, מתיר את התקן התמיכה מרגליו, מעביר רגל אחת לאחור ומושך רגל שנייה לפנים. ואז הוא מתכופף ולוקח את הכינור, שם אותו תחת סנטרו, מהנהן בראשו למנצח ומתחיל לנגן.

אבל בפעם הזאת משהו השתבש. ברגע שהוא החל לנגן את הצלילים הראשונים, השתחרר אחד ממיתרי הכינור, כל הקהל שמע את המיתר נקרע. זה נשמע כאילו נורתה ירייה באולם...

כולם היו בטוחים שהוא יצטרך לקום, לשים שוב את התקן התמיכה, לקחת את הקביים ולרדת מהבמה על מנת למצוא כינור אחר או למצוא מיתר אחר לכינור שלו.




הנה משיח בא !

באנו נמצאים בערב תשעה באב. יום עצוב וכואב על חורבן שני בתי המקדש. אך הוא גם יום שבו טמון גרעין הגאולה. ובלשון חז"ל בסיפור על געיית הפרה – בו נולד מלך המשיח.

האמונה והצפייה בביאתו צריכה לחדור לתוכנו באופן פנימי ואמיתי. שנהיה מוכנים לקבל את פניו בכל רגע.

סיפר מר זלמן שז"ר, נשיא מדינת ישראל לשעבר, שבאחד המפגשים שלו עם הרבי בחדרו, בעת ששוחח עמו שיחת חולין, פתאום הרבי אמר לו: "ראה, בדיוק כשם שאני יודע, בהביטי בשעוני, שבעוד זמן מסוים אתה תצא מכאן, כך אני יודע שהמשיח מגיע".




שיבנה בית המקדש

באחד השדות היו שלשה שותפים שחילקו ביניהם את העבודה.

הראשון היה מפורר את הגושים ויוצר גומות באדמה. השני היה מטמין את הזרעים באותן גומות והשלישי היה מכסה את הזרעים באדמה בצורה אחידה.

באחד הימים הופיעו רק שני שותפים לעבודה, זה המטמין את הזרעים נעדר.

ובחריצות רבה פורר האחד את גושי האדמה וחרש כראוי, והשני כיסה מיד את הבקעים ויישר את האדמה,

עובר אורח שהתבונן במעשיהם בתמיהה ,לא התאפק, וניסה לברר מה הם בדיוק עושים, ומה התועלת בחרישה וכיסוי כשלא הוכנסו הזרעים באדמה ...

ענו לו השותפים:

מי שתפקידו להכניס את הזרעים לא הופיע היום. האם זו סיבה שאנו לא נמשיך לעבוד ולפחות נעשה את חלקינו....