המייל השבועי


זוג מבוגרים בלבוש פשוט...

זוג מבוגרים בלבוש פשוט, ירדו מהרכבת ופסעו ללשכתו של נשיא אוניברסיטת הרווארד (Harvard University) בעיר קיימבריג' שבמסצ'וסטס, ללא קביעת פגישה מראש. המזכירה הבחינה, בקלות רבה, שלאנשים פשוטים ועניים אלה אין כל עסקים בהרווארד.

"אנו מבקשים לראות את נשיא האוניברסיטה", אמר האיש בקול רך.

"הוא עסוק ויהיה עסוק כל היום", סיננה המזכירה בשפתיים קפוצות.

"אנו נחכה שיתפנה", אמרה האישה.

במשך שעות התעלמה מהם המזכירה, מקווה שהזוג בסופו של דבר ילך. אבל הם לא הלכו, ותסכולה של המזכירה הלך וגדל. לבסוף היא החליטה . ... >>




"... התרנגול שלי חושב !"

כפרי אחד נקלע לעיר הגדולה ביום השוק, כשהבחין בהתקהלות גדולה ליד אחד הדוכנים, ניגש לראות מה מוכרים שם, ולהפתעתו, המוכר מציע ציפור קטנה בעשרת אלפים רובל ! הוא נדהם לראות, שאחרי משא ומתן קצר, הוציא אחד האנשים מכיסו, עשרת אלפים רובל טבין ותקילין וקנה את הציפור.

כשחזר הכפרי לביתו, חשב, שכדאי לו להציע למכירה, תרנגול הודו ענק, שעולה בגודלו עשרות מונים מהציפור הקטנה, ואותו הוא בוודאי יצליח למכור בעשרים אלף רובל...

אכן, ביום השוק הבא, התייצב הכפרי באחד הדוכנים והציע בקול רם את התרנגול למכירה... כל מי שעבר ליד הדוכן ושמע את המחיר, צחק והמשיך בדרכו.

כך עמד לו הכפרי זמן רב ו"לתדהמתו" אף לא אחד התעניין בתרנגול... מיואש ומתוסכל, פנה לאחד האנשים ושאל, מדוע נמכרה כאן בשוק הציפור הקטנה במחיר עצום, ועתה, אף אחד לא מתעניין בתרנגול הגדול שלו ?

הסביר לו אותו אדם, שהציפור שמכרו בשבוע שעבר, אינה ציפור רגילה, היא יודעת לדבר ולשיר !...

- אבל התרנגול שלי יודע לחשוב ! ?... זעק הכפרי...




על זה נלך לרב !...

לפני מספר שבועות קיבל השליח פנייה, להשתתף בכינוס של נציגי דת. והתבקש לייצג בו את היהדות. ההתכנסות הייתה יוזמה של ארגון מאוד מפורסם במדינתו, שמאגד כתות דת שונות מרחבי העולם

הוא התלבט מאוד מה נכון לעשות במקרה זה. מצד אחד מדובר בפורום מאוד מכובד, והשתתפותו יכולה להביא כבוד ופרסום ליהדות. ולאידך, מדובר בהשתתפותו עם נציגי דת שחלקם מתנגדים ליהדות, וחשב שאולי אין זה ראוי.

כחסיד המקיים את דברי הרבי, הוא הכיר היטב את ההוראה המפורסמת שציטט הרבי מהמשנה "עשה לך רב". פעמים רבות עורר הרבי שלכל אחד יהיה "רב" שיוכל להתייעץ עמו בענינים רוחניים ובעניני היומיום. ולכן הפנה השליח את השאלה ל"רב" שבחר לעצמו, את הרב יצחק דוד גרוסמן רבה של מגדל העמק. והחליט לעשות כפי שייאמר לו.

ואכן הוא פנה עם ההתלבטות ל"רב" שלו,

הרב גרוסמן התעניין מי בדיוק הזמין אותו ? והשליח הסביר שמדובר בארגון המאגד נוצרים, מוסלמים וכו'. ברגע ששמע הרב שמדובר גם ב'נוצרים', פסק לו מיד שעליו להתחמק ולא ללכת ! השליח ניסה להסביר את התועלת שאולי תצמח מזה, אבל הרב אמר לו בנחרצות שימנע.

בסיום השיחה עם הרב, שיתף השליח את עמיתיו שלוחי הרבי באותה מדינה בכל הפרשה. כולם היו בדעה אחידה שזה יהיה הפסד גדול אם לא ישתתף, וסברו שכנראה 'לא הסביר' טוב לרב את כל המשמעויות שבזה... ושידלו אותו שינסה לדבר שוב עם הרב.

באותם ימים שהה הרב גרוסמן בלונדון, וכל ניסיונותיו של השליח לאתרו שם לא צלחו. 




'שָלוֹם עֲלֵיכֶם' לא רק לפני קידוש בליל שבת...

הסיפור הבא התרחש עם אחת מקבוצת השוחטים.

בתום אחד מימי העבודה, השוחטים סיימו את מלאכתם ויצאו מהמתחם לכיוון מקום לינתם. בשער הראשי עמד דרך קבע שומר, לא מבני עמנו, וכשהקבוצה יצאה מהשער פנה אליהם השומר ואמר: "דומני שחסר לכם מישהו בקבוצה ! "

הם מאוד התפלאו לשמע דבריו. איך הוא זיהה שאחד מהם חסר, הרי כל השוחטים נראים לכאורה אותו דבר... (מראה ולבוש של יהודי שומר תורה ומצוות). ומדובר בכניסה למפעל שעוברים דרכו מאות עובדים בכל יום.

הם בדקו, ומיד התברר שאכן אחד השוחטים חסר.

הם מיהרו לחזור לבניין שעבדו בו, וחיפשוהו בכל מקום אפשרי, ולמרבה התדהמה התברר שהוא נשכח בטעות בתוך אחד מחדרי הקירור, והדלת הכבדה ננעלה עליו... כמעט שפרחה נשמתו מרוב קור.

ערנותו של השומר הצילה את חייו !

כשיצאו מהמפעל הם פנו לשומר בתמיהה: "מאות אנשים עוברים על פניך מדי יום. איך זה שדווקא אותו זכרת ? איך שמת לב שהוא חסר ?"

"הוא היחיד שאומר לי שלום בכל יום בכניסתו וביציאתו", ענה השומר.




זוג נעלים או 40,000 $ ?

באמצע הטיסה, נכנס אדם שהיה נראה אמיד, מהמחלקה הראשונה, למחלקת הנוסעים, וניגש ישירות לאותו יהודי ירושלמי. מסתבר שגם הוא הבחין במה שקרה, ובא להביע התפעלותו מכך שהיהודי לא הרים קול צעקה, וקיבל את הדין באהבה. הוא התפלא לשמוע, שיש כלל אצל היהודים – "כל מה שעושה הקב"ה – הכל לטובה" ולכן ליהודי קל יותר להשלים עם מקרים מצערים.

הוא התעניין אצלו לאן פניו מועדות, וגילה את מושג ה'משולח' - מסתבר שלאותו יהודי הייתה בת שעמדה להינשא, ולאב אין מספיק כסף להשיאה. לכן הוא טס לאוסטרליה, לפנות אל ליבם וכיסם של יהודי התפוצות. "ודאי יש לך קרובי-משפחה עשירים שם, שיעזרו לך? אליהם אתה נוסע?" והיהודי השיב בשלילה. הוא הסביר, שאצל היהודים יש מצוה הנקראת 'צדקה', ו'הכנסת-כלה'. יהודים שכלל לא מכירים אחד את השני, עוזרים אחד לשני, "ואהבת לרעך כמוך".

הגוי העשיר, התפעל ביותר. הוא לא שמע בחייו על מושג כזה. והתפלא מאוד לשמוע, שזו תופעה שניתן לפגושה כמעט בכל בית-כנסת בעולם.

לסיום, התעניין כמה כסף חסר לו, ושמע שמדובר בסכום של כ 20,000$ ואז הוא שב למקומו. כעבור עשר דקות, הוא חזר שוב, עם צ'ק, ע"ס 20,000$... היהודי ההמום הודה לו מקרב-לב... 




אצלו יש תמיד קליטה !

מנהג היה בביתו של הצדיק רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל ,כשמלאו לתינוק שלושים יום כבר הלבישו עליו בגד של ארבע כנפות עם ציצית.
כשהיה בנו רבי דוד משה, תינוק רך, אירע יום אחד שבכה בכי תמרורים ללא הרף.

אמו ניסתה להרגיעו, ולשעשע אותו - אך הפעוט הוסיף לבכות .
נחרדה הרבנית: שמא חולה הילד, ויש להזעיק  רופא בדחיפות.
נכנסה לבעלה הצדיק רבי ישראל, וספרה לו כי הפעוט בוכה ללא הפוגה, והיא חוששת כי מחלה קשה תקפה אותו.
חייך רבי ישראל ואמר: "בוודאי שכחו לעטפו עם הציצית!".

אצה הרבנית אל הילד הבוכה, הסירה את מלבושיו - ואכן, צדק בעלה: משום מה שכחו להלביש היום לדוד משה הפעוט את הציצית שלו...
מיהרה איפוא ועטפה את התינוק המתיפח בציצית, וראה זה פלא מיד פסק העולל את בכיו הממושך! 




באהבת לרעך קמוך...!

חסידים באו לרבם ושאלו: "כבוד הרב, מהם ראשי התיבות של בל"ק?"

השיב להם הרב: "ראשי התיבות הם ואהבת לרעך כמוך." אמרו החסידים תודה והלכו. כשיצאו, שאלו זה את זה: "מישהו הבין איך?"  - ואף אחד לא ידע.

למחרת אזרו אומץ וחזרו לרבם. "רבי יקר וקדוש, אולי תוכל להסביר לנו שוב מה ראשי התיבות של בל"ק?". האדמו"ר חזר ואמר: "ואהבת לרעך כמוך ". אחד החסידים אזר אומץ ואמר: "כבוד הרב, אבל זה לא מסתדר עם האותיות !!!"

האדמו"ר השיב: "כן, זה כן מסתדר. ב' הרי שווה ל-ו' כאשר ה-ב' אינה מודגשת, ל=לרעך, ק=כמוך, שכן, כף או קוף מה זה משנה זה הרי אותו צליל." אמרו החסידים תודה ויצאו.

בחוץ נעמדו ואמרו איש אל רעהו: "הכיצד רבנו אומר דברים שכאלה? מה, הוא לא יודע כללים בסיסיים בלשון?..."

אבל, עם האדמו"ר לא מתווכחים. צריך התבטלות...

אולם, אחד החסידים לא יכול היה לסבול את ההתבטלות המוחלטת של החסידים, נכנס לבדו לאדמו"ר מבלי שחבריו ישימו לב להיעדרו ואמר לאדמו"ר: "כבוד קדושת האדמו"ר, זה הרי לא מסתדר!"