המייל השבועי


תן אמונה בקטנים

רבי יוסף יצחק נ"ע, הרבי הקודם מליובאוויטש. שכר מורה שילמד  תורה עם בנותיו הקטנות.

המלמד סבר שלא כדאי לספר לילדים דברים תמוהים. ולכן היה מדלג על סיפורי ניסים שאינם 'נתפסים' בהגיון. הוא טען שסיפורי נפלאות שאינם 'מתקבלים' בשכל האדם מתאימים רק למבוגרים. שבכוחם להכיל דברים אלו. ואילו עם ילדים צריך להסתפק בענייני יהדות הגיוניים.

כשנודע הדבר לסבא, רבי שלום דוב בער נ"ע. ציווה לפטר מיד את המלמד מתפקידו ! וטען שבהחלט חייבים לספר לילדים מופתים. אין להירתע מללמדם גם דברים שאינם נתפסים בהגיון, אדרבה כך 'נוטעים' בהם אמונה.




אצלו יש תמיד קליטה !

מנהג היה בביתו של הצדיק רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל ,כשמלאו לתינוק שלושים יום כבר הלבישו עליו בגד של ארבע כנפות עם ציצית.
כשהיה בנו רבי דוד משה, תינוק רך, אירע יום אחד שבכה בכי תמרורים ללא הרף.

אמו ניסתה להרגיעו, ולשעשע אותו - אך הפעוט הוסיף לבכות .
נחרדה הרבנית: שמא חולה הילד, ויש להזעיק  רופא בדחיפות.
נכנסה לבעלה הצדיק רבי ישראל, וספרה לו כי הפעוט בוכה ללא הפוגה, והיא חוששת כי מחלה קשה תקפה אותו.
חייך רבי ישראל ואמר: "בוודאי שכחו לעטפו עם הציצית!".

אצה הרבנית אל הילד הבוכה, הסירה את מלבושיו - ואכן, צדק בעלה: משום מה שכחו להלביש היום לדוד משה הפעוט את הציצית שלו...
מיהרה איפוא ועטפה את התינוק המתיפח בציצית, וראה זה פלא מיד פסק העולל את בכיו הממושך! 




באהבת לרעך קמוך...!

חסידים באו לרבם ושאלו: "כבוד הרב, מהם ראשי התיבות של בל"ק?"

השיב להם הרב: "ראשי התיבות הם ואהבת לרעך כמוך." אמרו החסידים תודה והלכו. כשיצאו, שאלו זה את זה: "מישהו הבין איך?"  - ואף אחד לא ידע.

למחרת אזרו אומץ וחזרו לרבם. "רבי יקר וקדוש, אולי תוכל להסביר לנו שוב מה ראשי התיבות של בל"ק?". האדמו"ר חזר ואמר: "ואהבת לרעך כמוך ". אחד החסידים אזר אומץ ואמר: "כבוד הרב, אבל זה לא מסתדר עם האותיות !!!"

האדמו"ר השיב: "כן, זה כן מסתדר. ב' הרי שווה ל-ו' כאשר ה-ב' אינה מודגשת, ל=לרעך, ק=כמוך, שכן, כף או קוף מה זה משנה זה הרי אותו צליל." אמרו החסידים תודה ויצאו.

בחוץ נעמדו ואמרו איש אל רעהו: "הכיצד רבנו אומר דברים שכאלה? מה, הוא לא יודע כללים בסיסיים בלשון?..."

אבל, עם האדמו"ר לא מתווכחים. צריך התבטלות...

אולם, אחד החסידים לא יכול היה לסבול את ההתבטלות המוחלטת של החסידים, נכנס לבדו לאדמו"ר מבלי שחבריו ישימו לב להיעדרו ואמר לאדמו"ר: "כבוד קדושת האדמו"ר, זה הרי לא מסתדר!"




האם נמשיך לעמוד בתור הנזקקים ?...

 

הסיפור הבא התרחש לפני מספר שנים, באחד מערי המרכז התמזל מזלו של אחד הנזקקים בקהילה, וכחודשיים לפני פסח זכה בפרס הראשון של הגרלת הלוטו, הוא התעשר בין לילה !

כהכרת הטוב לרב ישראל, מנהל בית חב"ד, שדאג לצרכיו בכל השנים, העניק ה"עשיר הטרי" סכום נכבד מאוד תרומה למפעל "קמחא דפסחא".

אך, כשנתן את תרומתו הנכבדה, הוסיף ואמר שיש לו בקשה אישית, חשובה ביותר, כתמורה לתרומה.

"לפחות טובה זו אני רוצה... בחלוקת מצרכי המזון לקראת חג הפסח הקרוב, אנא תן לי את החבילה ראשון בתור. שלא אאלץ להמתין זמן ארוך כאשתקד..."




להשתחרר ממצרים

הצומח, כאשר סופקו לו כל צרכיו הדרושים לגידולו - אדמה, מים ואויר וכו', אזי "משוחרר" הצומח מכל ה"דאגות" וההפרעות שלו. ואף שאינו יכול לזוז ממקומו ונגזר עליו להישאר במקומו כל ימיו - אף על פי כן, כל עוד אינו אלא צומח, הרי הוא בן חורין באמת.

אולם החי, אף אם יש לו את כל צרכיו באכילה, שתיה וכדומה, אם מוכרח הוא לעמוד במקום אחד - אין לו הגבלה גדולה מזו. הוא שרוי במאסר ובשבי חמורים ביותר - כי חסרה לו עיקר מהותו.

וכן האדם, שהוא שכלי. אף אם ניתן לו חופש גמור בתנועתו, אם סוגרים בעדו את חיי השכל – הרי הוא נמצא במאסר ובשבי השוללים ממנו את עיקר מהותו.

וכך הוא גם ב'עולם השכל' עצמו: אדם המסוגל להגיע לדרגות העליונות ביותר בשכל ומגבילים אותו לחיים שכליים של ילד קטן – הרי זה בשבילו המאסר הכבד ביותר של ה'אני' האמיתי שלו,

ואם הוא עצמו מכניס את עצמו למגבלה זו על ידי בזבוז שנותיו ושכלו ואפשרויותיו לצרכי אכילה, שתייה וכיוצא בהן, ולחיפוש אמצעים להשגת מזון ומשקה ולא למעלה מזה – הרי, מבחינות רבות, המאסר העצמי הזה, מר יותר בהרבה ובעל תוצאות חמורות יותר.




קרבן הנרות

כשהבחין הרב שהיהודי מצטער באמת על חילול השבת, הקל עליו, והציע לו לתרום 2 נרות לבית הכנסת לקראת שבת ובזה יכופר עוונו.

באותה עיירה התגורר אז הצדיק רבי מיכל זצ"ל (המכונה "המגיד מזלוטשוב"). וכשנודע לו על התיקון הקל שנתן הרב לעגלון, תמה מאוד בליבו, אך לא אמר דבר.

לקראת שבת הביא העגלון לבית הכנסת 2 נרות, והנה טרם הספיקו המתפללים להגיע וליהנות מאורם פרץ למקום כלב. חטף את הנרות וברח.

ליבו של העגלון נשבר. הוא ראה בכך סימן משמים שתשובתו לא התקבלה. ופנה שוב בכאב לרב העיירה. הרב ניחם אותו שאין זה אלא מקרה, ובערב שבת הבא שוב יביא 2 נרות לבית הכנסת.

אך גם הפעם קרה דבר מוזר. טרם הספיקו המתפללים להגיע נמסו הנרות ולא נשאר מהם כלום. חזר העגלון לרב בשברון לב. הרגיעו הרב וביקש ממנו להביא שוב 2 נרות לקראת שבת הבאה.

כאשר התופעה חזרה גם בפעם השלישית, וכבו הנרות מיד בכניסת השבת. הבין הרב שיש דברים בגו, ועלה בדעתו שהתופעות המופלאות מתרחשות בגלל התמיהה/הקפידה של הצדיק רבי מיכל זצ"ל שהיה באותו בית כנסת. וייעץ לעגלון לנסוע לבעל שם טוב (רבו של רבי מיכל) ולשתפו בכל מה שהתרחש.




להיות ביצועיסט !

שר פולני רכב על סוסו האציל והמרשים במיוחד באחד מרחובותיה של ביאליסטוק. לפתע סימן לעברו הלך יהודי לעצור, וביקש לרכוש את הסוס המרשים.

השר הגים גבה ואמר ליהודי שבוודאי אין לו מספיק כסף לתת תמורת סוס יקר כזה.

היהודי לא התרגש ואמר לשר : אל דאגה, יש לי כמה שצריך ! מה שוויו ?

-          100,000 דינרי זהב !

"סגרנו עסקה" – אמר היהודי.

למחרת הגיע השר לביתו של היהודי עם הסוס, לבצע את העסקה ולקבל  את התמורה המובטחת.

"עסקה ? איזו עסקה ? איזה תמורה ? איזה סוס ?" – תמה היהודי.

-          "הרי אתמול נפגשנו וסגרנו עסקה רצינית ?!"

אמר היהודי: "אהה... אתמול ???   אתמול היה לי שותף עשיר ויכולתי לסגור כל עסקה. אבל היום אני ללא השותף".

"מה כוונתך ?" שאל השר.

הכניס היהודי את השר לאחד מחדרי הבית, ושם ראה השר כמה בקבוקי יי"ש ריקים מתכולתם...

הסביר היהודי לשר כי אתמול כשהשותף היה בתוכי, הכל היה 'קטן' עלי, אבל היום כשהשותף הלך....




תרגיש חצי - תהיה שלם !

תלמידי הישיבה ניסו לנחש מה הוא אמר... אחד מהם קלט שהמילה   Quarter" " מוכרת לו מהעודף של הדולר... ומדובר ב"רבע", אחרי כמה שאלות באנגלית עילגת הבינו שרק אם אמו של אותו אדם היא יהודייה. ולכן הוא סבר שהוא רק 'רבע יהודי'.

הם ניסו להסביר לו שהוא יהודי שלם ! ואין כזה מושג 'רבע' יהודי. ומאחר שהוא נולד לאם יהודיה הרי הוא יהודי שלם !

אחרי מאמצים הצליחו לומר לו:

 You are worth a dollar !...... You are not a quarter !   




חלות שלא נגמרות....

ערב שבת ר' שלום הולך עם בנו מויש'לה לקנות 4 חלות טריות לסעודות השבת. בדרך אומר מויש'לה לאבא: "אולי כדאי הפעם לקנות 6 חלות ? הרי הם כה טעימות ופריכות, כל הילדים בוודאי ישמחו שיהיה 3 לליל שבת ו- 3 לשבת בבוקר". אבא הסכים בשמחה.

בדרכם הביתה, אומר אבא: "מוישל'ה כמה חלות יש לנו ?" שש חלות ! הוא עונה בשמחה.

והנה בדיוק אז בא מולם יהודי מסכן, עני וחסר כל. וביקש מהם עזרה לסעודות שבת.

"מה אתה אומר ?" שואל אבא את בנו, "אולי תתן לו 2 חלות מהסל, ואנו נסתפק ב 4 כבכל שבת" הציע מוישל'ה. ואכן שימחו את העני ונתנו לו שתי חלות.

כשהמשיכו בדרכם שאל אבא: "מוישל'ה, כמה חלות יש לנו עכשיו ?" ארבע ! ענה הילד.

בסיום סעודת ליל שבת שואל אבא: "כמה חלות נשארו לנו ?" עכשיו נשארו רק שתים ! אומר מוישל'ה.

השאלה חזרה על עצמה אחרי שסיימו לאכול את כל החלות בסעודת הבוקר, והילד ענה: "אבא, לא נשאר לנו כלום" !

ואז אמר אבא: אינך צודק, נשארו לנו שתי חלות !




געגעועים

השבוע נציין בגעגועים את יום השנה הראשון לפטירתו הפתאומית של השליח היקר האהוב והנערץ על כולנו, הרב ישראל ברוך בוטמן ז"ל,

הלב מתכווץ בכאב עצום, בוכה, וממאן להיפרד. עדיין מרגיש את הרב בוטמן כאן ועכשיו, מחייך, מבין, מייעץ, ובעצם מה לא.

הרב בוטמן ז"ל, שכולנו היכרנו ניחן במידה גדושה של שכל טוב. הן במובן הפשוט של פקחות, הבנה ישרה וראיה נכונה של דברים ומצבים. והן במובן של כישורים ויכולות.

הרב בוטמן ז"ל היה נואם בחסד, מרצה ששיעוריו נשמעו ברוב קשב, נכנסו ללב השומעים, ומנחה סוחף באירועים קטנים וגדולים.

ואפשר להמשיך להאריך ולכתוב עוד ועוד,

ברצוני לציין את אחד הדברים, שלדעתי, אפיין אותו במיוחד. הרב בוטמן 'נתן' את עצמו לזולת באופן מוחלט,

הוא כלל לא חשב על עצמו, על הנוחיות האישית שלו. אם היית צריך אותו – הוא היה שם, כולו ויותר מכך וללא גבול.

כמה זה מיוחד שיום השנה לפטירתו, חל סמוך לפרשת 'תרומה'. הוא הרי היה "איש אשר ידבנו לבו" לכל.







להורדת האפליקציה
במכשירי אנדרואיד