המייל השבועי


ניצב והולך

מספר הרב סימון ג'ייקובסון: בחור אחד חיפש משמעות לחיים, ונכנס לחדרו של הרבי מליובאוויטש, מה שנקרא בפי החסידים "חדר היחידות".

במהלך השיחה שידל אותו הרבי להיכנס למסגרת של ישיבה וללמוד תורה באופן עקבי ויציב, במטרה לסייע לו, אכן, לקבל משמעות לחיים.

הבחור התקשה לקבל את ההצעה. הרבי הוציא מהמגירה דף ומכשיר כתיבה, וביקש מהבחור לשרטט עיגול סימטרי. אחרי כמה ניסיונות ללא הצלחה, נתן לו הרבי כסיוע, מחוגה, ומובן, שהעיגול יצא סימטרי/עיגול !

הסביר לו הרבי, שכדי לחיות חיים עם משמעות, צריך להיות מחוברים באופן יציב ועקבי לנקודה, כן, ממש כמו שהמחוגה נאחזת בחוד שלה. רק אי של יציבות, המחובר לנקודת האמת, יכול ליצור סביבו מעגל חיים סימטרי ומדויק, מעגל של חיים עם משמעות.

אך אם העקרונות אינם ברורים דיים, חלילה, אפשר להסתובב.....




להגיד תודה

סיפור מדהים ששמעתי (כמעט) ממקור ראשון,

דבורה (שם בדוי) אם חד הורית התגוררה עם ילדיה בדירה קטנה בבת-ים,

באחד הלילות התפוצץ צינור מים וכל הדירה הוצפה בכמויות אדירות של מים,

בחוסר אונים שלחה האם את בנה הגדול לקרוא לשרברב (בלעז: אינסטלטור) נקרא לו טוביה לצורך הסיפור.

הוא אכן הגיע, ותיקן את הצינור, וכשראה את המצב בדירה ואת סימני הייאוש על פניה של האם, החל לגרוף את כל המים ועבד מספר שעות עד עלות השחר לנקות את הדירה.

כשסיים שאלה בעלת הדירה בחשש, מה המחיר שעליה לשלם ? והשרברב ענה בטבעיות שזה בסדר, כי העיריה משלמת לו ישירות עבור הקריאות הדחופות בלילה....

עברו כמה שנים וטוביה השרברב תכנן לשפץ ולהרחיב את דירתו, והחל לעשות סקר בין הספקים השונים על מחירי החומרים הדרושים: חול, מלט, אבנים וכו'.

כשחזר לביתו טרם החליט היכן להזמין את הסחורה הנדרשת, והנה למול עיניו המשתהות של טוביה הגיעה משאית מלאה בכל הדרוש לשיפוץ הדירה והחלה לפרק סחורה בחצר הבית.




חינוך באהבה

אחד החסידים היה אמור להיכנס יחד עם בנו בן ה 12 לרבי מליובאוויטש. מה שמכונה בפי החסידים 'יחידות' . הילד לא היה מהתלמידים המצטיינים בלימודים והיה סופג בבית הרבה ביקורת רבה על כך.

האב שיער שהרבי בוודאי יתעניין בחומר הלימודים של בנו, ואולי גם  ישאל אותו שאלה מהחומר הנלמד. הוא ניסה לשדל את בנו להתכונן כראוי, אך ללא הצלחה מרובה.

כשנכנסו לרבי, אכן התעניין הרבי בלימודיו, ושאל את הילד "בדיוק" את השאלה היחידה שאכן ידע את התשובה עליה. ובסיום העניק הרבי מטבע לילד ואמר לו "תודה על הנחת רוח שעשית לי"...

האב תפס את עצמו וחשב שלמרבה הבושה, הבן הזה שגדל אצלו בבית, סופג כל העת ביקורות, ועד היום לא מצא הזדמנות להגיד לו כמה נחת רוח הוא עושה לו. והנה במפגש כ"כ קצר עם הרבי, הצליח הרבי למצוא על מה להחמיא לו, ולומר לו שהוא עושה לו נחת רוח"....




לשמור על הפתחים

נכנס יהודי אל הצדיק ה'מגיד ממעזריטש' ובפיו שאלה : "איך מתגברים על מחשבות זרות המבלבלות כל היום ?  כשאני מנסה להתעמק בתפילה טורדות אותי מחשבות על עסקיי. בעת לימוד התורה מבלבלות מחשבות שונות. פשוא אין לי מנוחה. מה עושים ? אמר לו הרבי: סע לתלמידי הרב זאב מהעיירה זיטומיר.

נסע היהודי לזיטומיר והגיע לביתו של  רבי זאב. היה זה באישון לילה חורפי, בחוץ השתוללה סופה והוא עומד מאחורי הדלת, דופק ומבקש להיכנס. אין קול ואין עונה. רבי זאב לא פתח לו את הדלת. היהודי המשיך ודפק שוב ושוב, והדלת לא נפתחה. כך נאלץ להמתין מחוץ לדלת כל הלילה.

עם שחר נפתחה הדלת, ורבי זאב הזמינו להכנס פנימה.

היהודי שהה בבית הצדיק מספר ימים, וניסה להבין מדוע שלח אותו רבו לזיטומיר, ואיך יקבל מענה לשאלתו. כעבור שבוע לא התאפק, וגילה לרבי זאב מדוע הוא הגיע לביתו, וביקש ממנו תשובה לשאלה "איך מתגברים על מחשבות זרות המבלבלות כל היום ?"

אמר לו רבי זאב: כבר עניתי לך בלילה הראשון שהגעת לזיטומיר !...

לימדתי אותך שצריך להיות בעל הבית,  ולהחליט מי נכנס ומי לא נכנס... כך בדיוק צריך להתייחס למחשבות זרות.




הצדק שבצדקה

יהודי עשיר ונכבד, בנה בית מיוחד להכנסת אורחים וקיבל את האורחים בצורה מופלאה.

כל מי שהגיע למקום הי' יכול להתעכב שם ככל אשר יחפוץ, לאכול ולשתות ממיטב המאכלים והמשקאות. וכאשר עזב היה מקבל מבעל הבית סכום כספי להוצאות הדרך.

אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מייסד חסידות חב"ד, באחת מנסיעותיו נכנס ללון באותה אכסניה.

כשהבחין בעל הבית בהדרת פניו ובהנהגתו המיוחדת, הבין שהוא רב גדול ומופלא וביקש לשוחח עמו ביחידות.

כשהיה עימו ביחידות שפך בעל האכסניה את ליבו: "אני משקיע מאמצים רבים כדי לעזור לעניים ולנזקקים, אבל אני מרגיש שהדברים לא נעשים באמת ! יתכן וכל מעשיי הם רק כדי לקבל כבוד והערכה מכל הסובבים אותי. מה ערך לכל מעשיי הטובים כאשר הדבר אינו נעשה באמת" ?

הרבי שקע בהרהורים ולבסוף אמר: "אבל העני נעשה שבע באמת..."




על חבל דק

באחד ממחנות העבודה בסיביר, היה אסיר שביום שחרורו מהמחנה ביצע מופע מרהיב של הליכה על חבל.

כשירד הלוליין מהחבל שאלו אותו:

איך עשית את זה ? תהום פעורה תחתיך, הסכנה היא מוחשית בכל רגע, כל סטייה קלה או מעידה עלולים להיות אסון בטוח. איך אתה מצליח ?

ענה להם הלוליין: יש הרבה כללים וצריך הרבה אימונים, אבל הכלל הראשון והחשוב מכל:

לא להביט על הגובה העצום ! לא לשים לב לכל הסכנות הנוראות האורבות ! וגם לא להקשיב לתשואות הקהל... עליך לצעוד רק קדימה ולהסתכל אך ורק על המטרה שאליה צריך להגיע.

כשנוהגים כך, מצליחים ללכת גם על חבל דק וגם בגובה עצום ולהגיע למטרה הסופית ללא מעידות וללא אסונות.




ללא הד

מסופר במדרש:

על אדם שהיה ידוע כנותן צדקה ברחבות, קיבל מאשתו כמה מטבעות בכדי לקנות בשוק אוכל, בדרך פגשוהו גבאי צדקה וביקשו ממנו להשתתף במגבית עבור יתומה. וללא היסוס נתן להם את המטבעות שבידיו.

וכשהתבייש לחזור לביתו ריקם... פנה לבית הכנסת.

היה זה היום האחרון של סוכות והילדים שיחקו שם עם האתרוגים שהשאירו המתפללים. בייאושו לקח מידם שק מלא באתרוגים ומשם הלך עד שהגיע לחוף הים. שם הפליג בספינה עד לעיר הבירה קרוב לארמון המלך.

בדיוק באותו זמן חלה המלך ונאמר לו בחלום שרפואתו תבוא מאכילת אתרוגים שיהודים ברכו עליהם בחג.

משרתי המלך אצו לחפש אתרוגים בכל רחבי המדינה אך לא מצאו, וכך תוך כדי החיפושים נפגשו עם מיודעינו היהודי שבידיו שק עם אתרוגים.

ואכן המלך טעם מהם והבריא. ובתמורה העניק ליהודי שק מלא דינרי זהב.




שיבנה בית המקדש

באחד השדות היו שלשה שותפים שחילקו ביניהם את העבודה.

הראשון היה מפורר את הגושים ויוצר גומות באדמה. השני היה מטמין את הזרעים באותן גומות והשלישי היה מכסה את הזרעים באדמה בצורה אחידה.

באחד הימים הופיעו רק שני שותפים לעבודה, זה המטמין את הזרעים נעדר.

ובחריצות רבה פורר האחד את גושי האדמה וחרש כראוי, והשני כיסה מיד את הבקעים ויישר את האדמה,

עובר אורח שהתבונן במעשיהם בתמיהה ,לא התאפק, וניסה לברר מה הם בדיוק עושים, ומה התועלת בחרישה וכיסוי כשלא הוכנסו הזרעים באדמה ...

ענו לו השותפים:

מי שתפקידו להכניס את הזרעים לא הופיע היום. האם זו סיבה שאנו לא נמשיך לעבוד ולפחות נעשה את חלקינו....




יציאת מצרים

רבינו סעדיה מגאוני בבל (חי לפני כ- 1000 שנה) התארח  באכסניה, שהמארח לא הכירו אך קיבלו ואירחו בצורה מכובדת.

בינתיים התפרסם בעיר שהגאון המפורסם נמצא ביניהם, ונאספו כל בני העיר אנשים נשים וטף לכבודו. וכשראה בעל האכסניה את המעמד המיוחד הוסיף לכבד את האורח אף יותר מיכולתו.

כשעמד הגאון לעזוב את המקום וכל בני הקהילה באו ללוותו, נפל בעל האכסניה לפני רגליו ובכה בתחנונים שימחול לו הגאון על שלא כיבדו כראוי.

שאל הגאון: הלא כיבדת אותי כבוד גדול. הרבה יותר מיכולתך ומה עוד יכולת לעשות ?

ענה אותו יהודי: אני מבקש לפייס אותך על השעה הראשונה שלא הכרתי ולא ידעתי ממעלת כבודו ולא נתתי לך אז את הכבוד הראוי לך....




פרשת "מטות"

 

ילד יהודי גדל אצל פריץ גוי, הוא לא ידע שהוא יהודי, וגם לא היה לו שמץ של מושג על יהדות.

משגדל הילד, החליט הפריץ להפוך את הילד לנוצרי "כדת וכדין", ולעשות זאת בטקס רב משתתפים.

וכך כשהכל היה מוכן, הודיע הפריץ לילד שמחר הוא ממיר את דתו ומעתה הוא יהיה 'נוצרי'.

כששמע זאת הילד החל לחקור על משמעותו של הטקס.

והפריץ הסביר לו: זה כלום ! עד היום קראו לך פייוויש – ואחר הטקס שמך יהיה איוואן.

שאל הילד: למה עד היום קראו לי פייוויש ?  







להורדת האפליקציה
במכשירי אנדרואיד