המייל השבועי


איך מוצאים את היהלום בזבל ?...

סיפור לא שיגרתי ולא נעים התרחש ביום חמישי לפני שבועיים בשכונת 'גאולה' בירושלים.

במשך זמן רב נראו עשרות בני אדם, חלקם עם חליפות ומגבעות, כשהם תרים בהררי זבל אחר אבדה יקרה: יהלום יקר משובץ בטבעת.

מדובר באבידה ששוויה כ 36,000 ₪ שנעלמה ואיננה.

אחת מדיירות הרחוב, ירדה להשליך את האשפה למכולה שברחוב ובטעות הושלך היהלום אל המכולה יחד עם שאר האשפה.

כשבני המשפחה קלטו מה קרה. מיהרו אל המכולה, לחפש את האבידה. אך באותו רגע הבחינו במשאית הזבל העירונית שמתרחקת לקצה הרחוב, אחרי שרוקנה את המכולה...

כשנהג המשאית שמע את זעקות השבר, עצר בטובו את משאית האשפה, וחנה בצד הכביש, והחל יחד עם הפועלים לרוקן את כל הזבל המונח בשולי המשאית, אשר טרם נדחס אל תוככי המיכל הענק.

עשרות שקיות אשפה, קרטונים ושאר מוצרי זבל פוזרו על אחד הרחובות המרכזיים בשכונת 'גאולה'. ועשרות תושבים, עוברי אורח ומבקרים החלו בחיפושים נמרצים אחר האוצר האבוד.

זה היה מחזה מדהים !...




כיבוד הורים

מעשה באדם שהיה נוהג להאכיל את אביו תרנגולים מפוטמים. פעם אחת שאלו האב: "בני מנין לך כל אלו ?" ענה לו הבן: "זקן, אכול ושתוק, הלא גם הכלבים אוכלים ושותקים".

אולם מעשה אחר, באדם שהתפרנס מטחינה ברחיים, וכאשר נקרא אביו הזקן לעבודת המלך, אמר לו הבן: "אבא, טחון אתה במקומי ואני אלך תחתיך לעבודת המלך, משום שבעבודת המלך אתה עלול להתבזות ואף לקבל מכות".

בכל פעם שאנו משרתים את הורינו, עלינו לעשות זאת במורא והכנעה, כדרך שמשרתים אנשים נכבדים בעלי שררה.




אומנות התפילה

אישה צעירה, תושבת ירושלים, אם לחמישה ילדים קטנים, חלתה ל"ע במחלת הכבד. לאחר טיפול ממושך בבתי רפואה בארץ, כשנכחו הרופאים לדעת שהכבד אט אט מפסיק לתפקד, הוחלט ע"י הצוות הרפואי, שהסיכוי היחיד להצלת חייה כרוך בהשתלת כבד.

לצורך ניתוח מסובך זה, היה עליה לטוס לבית רפואה מסוים בארצות הברית, המתמחה בהשתלות, ולהמתין שם עד שימצא תורם מתאים.

היא יצאה בטיסה הראשונה לארה"ב. אמבולנס מטעם בית הרפואה חיכה לה בשדה התעופה, והסיעה במהירות למחלקה המיוחדת.

לאחר סדרת בדיקות, הגיעו הרופאים למסקנה קשה: מצבה מידרדר והזמן דוחק, עליהם להתחיל בחיפושים קדחתניים לאיתור כבד מתאים לגופה

הם שיתפו את האישה בפרטים, ואמרו לה שלהערכתם הכבד שלה לא יוכל להחזיק מעמד יותר מחודש ימים. אם ימצא תורם בזמן הזה – מה טוב. אך אם לא... הם ייאלצו לשלוח אותה חזרה לארץ. הם אינם רוצים לקחת אחריות.

היא שכבה במיטתה, עיניה לחות, ולא פסקה מלקרוא בספר תהילים ולהתפלל שיימצא עבורה תורם מתאים.

ימים עברו, היא ספרה אותם לאחור במתח רב...




איך מתגלה הבורא לרבה של רוסיה ?...

באחד הימים ניגש אלי יהודי יקר, מקהילתי הקרובה. וביקש רשות לשאול שאלה אישית.

הסכמתי כמובן.  ואז הוא הפתיע אותי בשאלתו התמימה:

"כבוד הרב, אבקש שתתאר לי, בבקשה, איך הקדוש ברוך הוא מתגלה אליך ? 

והוסיף השואל:

"הרי אתה מכהן בתפקיד כה רם, רב ראשי של מדינה שנמצאים בה (לפי הערכות שונות)  כמיליון יהודים, ברור הדבר שלאדם במעמד כזה יש בוודאי מסרים ישירים מבורא עולם לעיתים קרובות ! איך בדיוק זה מתרחש ... ?"

האמת, שחשתי מבוכה לא קלה,

ותוך כדי שאני חוכך בדעתי איך להגיב.... ממשיך מיד השואל ואומר:

"בעצם נראה לי שאני מבין - איך זה מתרחש...

"הרי לימדת אותנו באחד השיעורים שהבעל-שם-טוב אמר שכל דבר שיהודי רואה או שומע הוא בהשגחה פרטית.

"כאשר הקדוש ברוך הוא מזמן לאדם 'להיפגש' במצב מסויים, הרי זה נועד כדי שילמד ממנו דבר-מה, הנוגע לתפקידו העיקרי עלי אדמות.

"וכך גם בייחס לכבוד הרב:




מה אפשר ללמוד מהצפרדע ?

הצאר ניקולאי צעד עם חייליו.  בדרכם נתקלו בנהר ש'הפריע' להתקדמותם מאחר שהיה צריך למצוא פתרון מהיר לחציית הנהר, החליט הצאר, במוחו האכזרי, שיעשו "גשר אנושי"...

אלפי חיילים יושלכו לתוך הנהר, עד שיגיעו לגובה הרצוי למעבר הצאר.

חייליו הנאמנים של הצאר לא היססו לבצע גם פקודה זו.

אך בכל זאת התחלקו לשני סוגים:

רוב החיילים הנאמנים לא היססו וקפצו מיידית למים ומילאו בפשטות את ההוראה. אך היו כאלו שהמתינו להיות אחרונים.

לא משום שניסו 'חלילה' לחמוק מההוראה, אלא חשבו בלבם: "אם כבר למות... לפחות שנהיה למעלה... שכולם ייראו שהתמסרנו למטרה..."




זהירות: זה הקטן גדול יהיה...!

בחור אחד חיפש שידוך זמן רב.

אחרי מספר ניסיונות הבין שבעולם הזה לא ניתן  למצוא 'שלימות'. והיה מוכן 'להתפשר'.

אם יציעו לו מישהי שבדברים המהותיים הנוגעים לחיים משותפים, היא מושלמת. לא אכפת לו, אם יהיה לה גם חסרון קטן.

ואכן, באחד הימים הגיע שדכן עם הצעה חדשה.

השדכן הרבה לספר בשבחה של הבחורה המוצעת. הוא תיאר וסיפר על מעלותיה הגדולות בדיבורים מפליגים.

והבחור המתין לשמוע את ה... חסרון שיש בכל זאת...

ואכן בסיום ה'דרשה' אמר השדכן לבחור:

"תשמע, יש חסרון אחד בלבד. אך הוא חסרון 'קטן' מאוד מאוד. לא ניכר ולא בולט, כך שזה כמעט ולא משמעותי".

"נו ... במה מדובר ?" – שואל הבחור בחוסר סבלנות.




לא ליישר קו !...

אחד מחכמי ישראל נסע עם תלמידיו. בדרכם עברו דרך יער, תוך כדי נסיעה הבחין הרב בכפרי אחד הבונה בקתה במעבה היער.

ביקש החכם מהעגלון לעצור את העגלה, והוא ירד כדי להתבונן מקרוב במעשיו של הכפרי.

התלמידים לא הבינו מה מיוחד במעשה הכפרי ? מה ראה לנכון 'לבזבז' זמן יקר לבחון את תהליך בניית הבקתה ? אך הבינו שיש דברים בגו והמתינו בסבלנות.

כשחזר רבם לעגלה מלא התפעלות ממה שראה, גברה תמיהת התלמידים שבעתיים ...

הסביר הרב:

ראיתי איך הכפרי אוסף את העצים. וכשרצה להעמידם זה על זה כדי ליצור דופן. היה לו קושי טכני. שהרי עצי היער אינם חלקים ומהוקצעים, הם מלאים בליטות. ואיך יעמדו יפה זה על זה ?

ניתן היה לחתוך את כל הבליטות ולישר את העצים, ואז להניחם זה על גבי זה, אך הכפרי לא כך עשה,

במקום לחתוך את הבליטות ש'הפריעו'. הוא התאמץ ליצור שקעים בעץ התחתון בגודל ובצורת הבליטה על מנת שכל בליטה "תתיישב" היטב בשקע שיצר, וכך התחברו להן קורות העצים יפה זו לזו. ובצורה כזו אין ספק שהבניין יציב יותר.

ממנו למדתי הוראה נפלאה, הסביר הרב.




שהספר יקרע !...

אל חנות הספרים נכנס בחור צעיר והחל משוטט בין הטורים השונים, קשה היה לנחש איזה סוג ספר הוא מעוניין לרכוש כיון שהוא הציץ, בדק ונטל לידיו ספרי מוסר וחסידות, פנה לבדוק ספרים קדומים במיוחד, עיין גם בספרי קריאה לנוער ונדמה היה שאף את ספרי הבישול אינו פוסל...

לבסוף בצעד נמרץ אל הדלפק כשהוא מוציא פתק מכיסו ושואל:

"יש לך אולי סט ספרים בגובה 32.5 ס"מ וברוחב 12 ס"מ ?"

לקוחות שהיו סביב והאזינו לדו שיח המוזר, לטעמם, הרימו גבה, אך המוכר כבקי ורגיל שאל מיד: "ובאיזה צבע ?"...

תוך שלוש דקות נערך הסט המבוקש על שולחנו של המוכר. הצעיר לא עיין בכתבים. מבחינתו, כך נראה, יכול להיות הספר על כל נושא, מכל תקופה, של כל מחבר, אולי אפילו יכול להכיל דפים לבנים... העיקר הצבע, הגובה והרוחב...

מאושר יצא הצעיר עם הסט המוצלח ביותר, כשהמוכר פונה אל הלקוחות סביב: "אתם נראים תמהים מאד, אני כבר התרגלתי... אחת לשבוע מגיע אלי חתן בר מצוה ולפעמים חתן גדול עוד יותר... לאחר שסיימו לארגן את ספריהם בעמודון הספרים, כשמדובר בארגון אסטטי במיוחד לפי צבעים, לפי גבהים, (מישהו יודע, בכלל, מה כתוב שם בכל הספרים ?) לכאן הם באים להשלים חורים...




לא רעב ללחם !...

באחד ממחנות ההצלה שבו התקבצו שם ילדים יהודים רבים, ניתנה הוראה חד משמעית לחיילי בעלות הברית, "לא להאכיל את הילדים הרעבים !" החשש היה שהתנפלות על האוכל תזיק להם יותר מאשר תועיל. המטרה הייתה להאכילם בצורה מבוקרת ואיטית, וכך לשמור על חייהם, כפשוטו.

אחד הילדים הרעבים ניגש לחייל שהסתובב במחנה, בתחינה ובקשה לקבל פת לחם.

החייל, הי' ממושמע להוראה שניתנה. הוא הבין שנתינת לחם בשלב זה, היא סכנת חיים של ממש. אך המצוקה הקשה של הילד. זעזעה אותו עד עומק נשמתו, וכך מצא את עצמו, בוכה ומחבק את הילד בחום ואהבה אין סופיים.

כעבור דקות אחדות, כשפקח החייל את עיניו, ראה מחזה מדהים:

עשרות ילדים נעמדו בתור ארוך, והמתינו גם הם לקבל מהחייל חיבוק חם ואוהב...

לא רעב ללחם היה זה, אלא... למנה קטנה של חום ואהבה אמיתיים.




לאן נעלם הסוס ?...

מעשה בפריץ, שרכש סוס אביר בדמים מרובים. הכניסו לאורווה והפקיד עליו שומר מיוחד.

בלילה נדדה שנתו של הפריץ, הוא ירד לחצר וניגש אל האורווה. לשמחתו, ראה, כי השומר עומד על משמרתו, אלא שארשת פניו מהרהרת ומצחו חרוש קמטים.

"במה אתה מהרהר ?" – שאל הפריץ

"מעיין הייתי", אמר השומר, "כשתוקעים מסמר בכותל, בקיר העץ, לאן נעלם העץ שהיה שם קודם ?"

"שאלה כהלכה", ענה הפריץ בחיוך, "טוב ויפה שאתה הוגה ברעיונות עמוקים ואינך שוקע בשינה !"

הוא נפרד מן השומר ושב לטירתו, אבל החשש קינן בלבו. לא יכול היה להירדם, וירד שוב אל החצר. השומר עמד ליד האורווה ומצחו תמוך בידו.

"במה אתה מהרהר עתה ?" – שאל הפריץ

"תמהני", ענה השומר, "אדם האוכל כעך עגול (= בייגל) – לאן נעלם החור שבכעך ?"

השתומם הפריץ. מעולם לא עלתה שאלה זו על לבו. אכן פילוסוף דגול הוא השומר, ומעלתו הגדולה, שאינו ישן...







להורדת האפליקציה
במכשירי אנדרואיד