מגייס כספים הסתובב בעיירה. נקש על דלתות הבתים וביקש צדקה.

באחד הבתים בעומדו מאחורי הדלת, הוא שמע צעקות של בני זוג המתווכחים. לא נעים, אך הוא לא רצה לפספס את ההזדמנות לקבל עוד כמה מטבעות... והוא נקש על הדלת וציפה לתגובה, אך זו לא הגיעה. הוא ניסה שוב ושוב, אולם הנקישות נבלעו ברעש הוויכוח הסוער.

משלא נענה הוא אזר אומץ, פתח מעט את הדלת וקרא פנימה: "שלום, מי כאן בעל הבית" ? "באת בזמן", צעק האיש, "בדיוק על השאלה הזאת אנחנו מתווכחים..."

לפני 18 שנים נסע הרב שלמה ללונדון שבאנגליה לגיוס משאבים למוסדותיו שבזיטומיר, כשהציג את עצמו באחת הכתובות 'הרב וילהלם מזיטומיר', התקבל בהתרגשות והתלהבות יוצאי דופן... בעלת הבית הסבירה שאביה נקרא בשם 'ויליאם', הוא נולד ב'ויצ'ירייצ'י' ולמד בצעירותו בזיטומיר. ריגש אותם לשמוע את הצירוף הזה 'הרב וילהלם מזיטומיר'...

כשחזר הרב שלמה לאוקראינה, החליט לבקר ב'ויצ'ירייצ'י', לתעד את סממני היהדות שנשארו שם מהעבר, ולשלוח למשפחה מאנגליה שיהיה להם מזכרת מערש מולדתם. אחר כמה בירורים, הבין שלא נשאר שום סימן יהודי מהעבר, ואף לא ידוע על יהודים המתגוררים שם. בכל זאת הוא החליט לצאת לדרך.

כשהגיע ל'וצ'ירייצ'י' פגש ברחוב מישהו מזקני המקום, והתעניין אם הוא מכיר יהודים מקומיים, אותו אדם אמר לו שנשארה במקום רק אישה זקנה אחת. ונתן לו את כתובתה. כשהגיע הרב לביתה, פגש בחוץ את הנכדה והנינה ושמע מהם שהסבתא שלהם שוכבת על ערש דווי.

הוא נכנס לסבתא, ששכבה, כאמור, מרותקת למיטתה במצב קשה, ודיבר עמה כמה דקות באידיש. הסבתא הקשיבה במאור פנים ובמבט מיוחד, אך מרוב חולשה לא יכלה להגיב, לפני שנפרד הוא לקח את מספר הטלפון כדי להמשיך את הקשר, וחזר לזיטומיר. כעבור כמה ימים שמע הרב מהנכדה שדקות ספורות  אחר שעזב את הבית ב'וצירייצ'י' נפטרה הסבתא. היה זה ממש סיפור של השגחה פרטית מופלאה איך ביקור בלונדון גרר ביקור אצל אותה יהודייה, דקות ספורות לפני פטירתה אי שם במערב אוקראינה. 

אך הסיפור לא נגמר...

אחד החסידים חווה חוויה מעניינת ביותר בעת שהותו בפריז בדרכו לניו יורק.

הוא רכש כרטיס טיסה שיש בו עצירת ביניים של כמה שעות בפריז, במטרה לבקר   בהיכל בית הכנסת הקטן שברובע ה'פלעציל', המכונה "בית הכנסת 17" על שם מספר הבניין ברחוב Rosiers. במקום זה התפלל הרבי וכן לימד תורה ברבים בשנות ה- 30. אך לא הייתה לו את הכתובת המדויקת, וכשעלה למונית ביקש מהנהג להגיע לרובע הפלעציל. הנהג הורידו ברחובTurenne  והחסיד קיווה לפגוש מישהו שיסביר לו איך להגיע לייעד.

כעבור מספר דקות, הבחין מרחוק בבחור בלבוש חסידי, הוא קרא לעברו וביקש את עזרתו. הבחור שמח לסייע בחפץ לב, והחל להסביר איך להגיע ל"בית הכנסת 17".

'תמשיך ברחוב זה ישר'. ואז... עצם הבחור את עיניו לכמה שניות ושקע בהרהורים, ואח"כ המשיך להסביר, 'תפנה שמאלה ל Francs Bourgeois  ושם תמשיך ישר עד הצומת השנייה'.

ואז... שוב עצם הבחור את עיניו לכמה שניות ושקע בהרהורים, והמשיך להסביר, "תפנה שמאלה לרחוב Pavee ותמשיך שם ישר עד הצומת". ואז... פעם נוספת עצם הבחור את עיניו לכמה שניות ושקע בהרהורים, והמשיך להסביר, "תפנה ימינה לרחוב Rosiers עד מספר 17 ותגיע לבית הכנסת".

לפני שנפרדו, לא התאפק החסיד, ושאל את הבחור, אם המקום כ"כ מוכר וידוע לו, מדוע עצם עיניו והרהר בכל 'צומת' ?...

הרב שלום בער גורדון היה משלוחי הרבי לניו ג'רזי. את פעילותו הציבורית החל עוד בשנת תש"ב (1942), הוא הצליח מאוד בפעילות בקרב הנוער ואף הקים שם ישיבה. ולאחר מכן התמנה לרב קהילת 'אהבת ציון' במייפלווד.

בערך בשנת תשי"ז (1957), פנו זוג מקהילת 'אהבת ציון' לרבם הרב גורדון, וביקשו ברכה שבתם הבוגרת תמצא בקרוב את בן זוגה, הרב הציע להם לנסוע לניו יורק ולקבל ברכה מהרבי. היה זה בשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי.

את המושג 'ברכת צדיק' הם הכירו עוד מתקופת היותם בפולין, שם היו כמה פעמים אצל אדמו"רים וצדיקים, וידעו שלברכה של צדיק יש כוח עצום, ויש גם כיסוי. ולכן הם הזדרזו לנסוע לניו יורק כדי להיפגש עם הרבי, או כפי שזה נקרא בפי החסידים להתקבל ל"יחידות".

ואכן, בחדר של הרבי הם סיפרו אודות בתם הבוגרת, וביקשו ברכה מפורשת לשידוך בקרוב. הרבי התעניין מה הם עושים לפרנסתם, וביקש מהם לשמור על קדושת השבת ולסגור ביום זה את העסק.

הם אמרו לרבי, שבמצבם הנוכחי, כשהבת גרה בביתם, והוצאות המחיה כבדות, הם אינם יכולים לסגור את העסק בשבתות, אך הבטיחו שאחרי שהבת תתחתן הם יפסיקו לעבוד בשבתות. ענה להם הרבי, 'מי אומר שהקב"ה רוצה שקודם הבת תשתדך ואז תשמרו שבת, אולי הקב"ה רוצה שקודם תשמרו את השבת ואז הבת תשתדך'...

בשבוע האחרון זכיתי לחוויה מרוממת במיוחד, הייתה לי הזדמנות נפלאה להתוועד יחד עם 'משפחתי' הרחבה מאוד, אלפי השלוחים של הרבי, הפזורים בכל קצווי תבל,

הבוקר, נשאלתי על ידי חבר בקהילה, אם אני מכיר את כל השלוחים... האמת, שבכינוסי השלוחים שהתקיימו לפני שני עשורים, יכולתי לומר שאני מכיר כמעט את כולם, אולם כיום שיש ב"ה כל כך הרבה שלוחים, ורבים מהם דור שני של שלוחים. אברכים צעירים, שבמסירות נפש עזבו משפחתם החמה, ובחרו לגור ב"חור" נידח, אכן בלתי אפשרי  שאכיר את כולם. כדי לזהותם, נדרשתי להתעניין מי אבא שלהם...

בימי הכינוס שמענו מהשלוחים סיפורים רבים על אימפריה ענקית שהצליחו להקים במקום שליחותם, ויש אחרים שעבודתם בשליחות מתבטאת בצורה שונה, קשר אישי ורצוף עם אנשי הקהילה, ללא מוסדות ומבני ציבור, אלא פשוט להיות שם בשבילם. יש שלוחים רבים, ומגוון דרכי פעולה, אך הצד השווה בין כולם הוא השמחה והאושר בזכות הנפלאה הזו להיות שלוחים של הרבי.

ברצוני לשתף סיפור (אחד מני רבים), שסיפר לי שליח בימי הכינוס. שהסביר לי את מקורה של שמחה זו.

ידידי הרב יהודה בער וועג יצא לפני 32 שנה בשליחות הרבי לאוקלהומה (Oklahoma) שבדרום ארצות הברית. כשהגיע למקום השליחות הוא זכה ל'קבלת פנים' צוננת למדי, בלשון המעטה. היו לו קשיים רבים, הפרעות, מניעות ועיכובים כמעט בכל פעולה יהודית שניסה לעשות. בעיקר מצד אנשי המקום.

רבי אהרן רוקח היה האדמו"ר הרביעי בשושלת בעלזא, את כל משפחתו הוא איבד בשואה, אך הוא עצמו ניצל וחולץ מגטו בוכניה. בשנת תש"ד (1944) הצליח להגיע לארץ. תחנתו הראשונה לתפילת מנחה הייתה בעירנו נהריה.

למרות הפצרת חסידיו שיגור בירושלים, הוא החליט, לגור דווקא בתל אביב, ואף קבע את ביתו במרכז העיר, ברחוב אחד העם.

באותו רחוב שהיה, כאמור,  במרכז תל אביב, הייתה תנועת רכבים גם בשבתות וחגים, אולם רבי אהרן שהיה רגיל ללמד זכות על כל יהודי, בכל מצב שהוא. היה מנענע בראשו על כל רכב שהיה עובר, ואומר ״מזל טוב״... והסביר, שככל הנראה, לקחו ברכב אישה בדרכה לחדר לידה... ואין זה סתם חלול שבת.

באחד השבתות עברה לידו משאית. וגם הפעם נענע רבי אהרן בראשו, כדרכו, ואמר ״מזל טוב״. אמרו לו המלווים: ״רבנו, לא יתכן שיש כאן אישה יולדת, הרי זו משאית המיועדת להובלת משאות !״. ענה להם רבי אהרן: ״מה אתם רוצים, שאם הוא לא מצא רכב פרטי, שלא ייקח את אשתו לחדר לידה ?...״ ואכן לבסוף התברר שהמשאית הייתה בדרכה לבית הרפואה...

הרב ישראל שנוביץ שליח של הרבי בלאס וגאס, זכה להקים בית חב"ד ענק ומפואר ביותר כראוי ויאה לבית ה'.

השבוע שמעתי ממנו את ההשתלשלות המרתקת, איך הצליח ב"ה להקים בנין נאה ומכובד כזה.

עד לפני כ-15 שנה, בשנות תשס"ד-ה, היה לו בית כנסת צנוע, ששכר בתוך מרכז קניות. במשך הזמן גדלה הקהילה, והיה צורך לעבור למקום של קבע בתנאים מתאימים.

צמוד לאותו מרכז הקניות היה שטח שעמד שומם שנים רבות, לבניין מגורים הוא לא התאים, עקב סמיכותו למרכז קניות ענק. ואף אחד לא התעניין בו. אחר השתדלות מתאימה, השתנה יעוד השטח עבור בנייה ציבורית, והשליח הרב ישראל זכה במכרז, ורכש את הקרקע במחיר מוזל.

זה היה אמנם צעד חשוב, אבל רק צעד ראשון. הדרך להגיע למטרה הייתה עוד ארוכה ויקרה. ולא היו בידו האמצעים הכספיים להקים בנין במקום.

למזלו, פנה אליו אחד הקבלנים, וקיבל על עצמו להתחיל בבניה, מתוך תקווה שיקבל את שכרו מתרומות שיתקבלו תוך כדי הבניה.

העבודה התקדמה, החוב לקבלן כבר עמד על 250,000 דולר. ולשליח לא היה מושג מאין יבוא עזרו.  בשלב זה העבודה הופסקה, הלחץ הכספי היה גדול מנשוא. אומנם נכנסו תרומות עבור הבנייה אך ה"קומץ לא השביע את הארי".

באחד הימים נפגש השליח עם יהודי אמיד וביקש ממנו סיוע בהקמת הבניין, אותו עשיר התלהב מהרעיון, והבטיח לתת תרומה של 250,000 דולר, ובתמורה ביקש שהבניין ייקרא על שמו ועל שם אשתו.

נכדו הבכור של הצדיק רבי יצחק אייזיק זצ"ל (תרל"ב - 1872) חלה ל"ע במחלה מסוכנת. אבי הילד, ביקש כמה פעמים מאביו, שיתפלל לרפואת בנו – נכדו החולה, אך הנס לא התרחש והמחלה לא נעלמה.

ההיפך, מצבו הרפואי של הילד הלך והחמיר עד שהרופאים 'הרימו ידיים', הם לא מצאו שום דרך טבעית לרפואתו. היה זה בשעת לילה מאוחרת, כשהוחלט שמישהו צריך ללכת ולספר לסבא על ההתפתחות הקשה, ולהתחנן שיתפלל ויבקש עליו רחמים מרובים.

בני המשפחה התלבטו רבות את מי לשלוח לספר לאביהם על ההתפתחות החמורה. לבסוף הוחלט שהשליח יהיה אחד הנכדים הצעירים הילד יהודה צבי. הם ידעו שאביהם הצדיק מחבבו מאד.

באישון לילה טיפס הילד יהודה צבי במדרגות המוליכות לחדרו האישי של הסבא הצדיק. בהגיעו לפתח החדר, השתעל הילד, כדי לעורר את תשומת לב סבו. ואכן תוך זמן קצר קם הצדיק ממקומו ופתח את הדלת.

כשראה את נכדו בשעה כזו הבין מיד במה מדובר, ורק שאל:  "נו  ?"הילד הקטן הצטיין בפיקחות מרובה, השיב: "באתי לבשר לך סבא, שמצבו של נכדך החולה משתפר והולך, ורק צריך שתבקש רחמים שיוטב לו לגמרי !"

צהלו פניו של הצדיק ורמז לילד להיכנס לחדרו. הוא ניגש אל אחד הארונות ונטל משם מלא הכף עשבי תה. ואמר, שיבשלו את העשבים ויתנו לחולה לשתות. וכשהחולה יזיע תחלוף המחלה, כלא הייתה.

עשו בדיוק כדברי הצדיק ותוך שעות ספורות התרחש הנס, הילד הבריא לגמרי !

כשנכנס אבי הילד לבשר לאביו על החלמת בנו - נכדו, הוכיחו אביו ואמר, כי עליו ללמוד פרק ב'הלכות הנהגה חסידית' אצל הנכד הקטן, יהודה צבי.

מסופר על יהודי שבכל שנה זכה לרכוש את זכות הדייג בשטח הטריטוריאלי של המדינה. בעת ה'מכרז' הוא היה מציע סכום כספי הכי גבוה, ואף פעם לא היו לו מתחרים,

באחת השנים לא הצליח היהודי להגיע בזמן להשתתף במכרז, והקדימו אדם אחר שזכה בזכות הדייג, ואף קיבל על כך מהמלך רישיון כדת וכדין.

כששמע היהודי שהזכות נלקחה ממנו בשנה זו, בא וטען לפני המלך שיש לו קביעות של שנים רבות בדייג. גם הוא מכניס סכום נכבד לקופת המדינה, ואין זה הוגן שלפתע הגיע באקראי מישהו אחר ו"גזל" את זכותו. המלך השתתף בצערו אך מאחר שפלוני כבר זכה בדייג, ואף קיבל לידיו רישיון מהממלכה, אין דרך לבטלו. המלך הציע לו לרכוש השנה זכות בתחום אחר.

היהודי לא רצה לנצל את ההזדמנות ולרכוש זכות של 'בעל חזקה' אחר, וביקש מהמלך לחכור תחום חדש שלא עלה למכרז אף פעם...

ומה באמת הדבר שביקש היהודי לחכור מהמלך, ושמעולם הוא לא נחכר.

ביקש היהודי לרכוש את הבעלות על ה...אוויר שנמצא בשטח הטריטוריאלי של המדינה.

המלך צחק ושאל אותו, מה יעשה באוויר ? איך יאחז בו ולמי ימכור אותו ? ואיך ישמור אותו בבעלותו ?... ענה היהודי, שהוא כבר יידע מה לעשות באוויר, והגיש את התשלום המלא המגיע לאוצר המלוכה עבור האוויר. הוא ביקש לקבל רישיון כתוב וחתום בחותמת המלך.

המלך הסכים, אך דרש שהמכרז על האוויר ייעשה כנדרש בחוק. באותו יום התפרסם בכל המדינה שעומדים למכור את האוויר... ונתן זמן של עשרה ימים להגשת הצעות. היהודי הציע עשרת אלפים זהובים, וכל השומע גיחך על תמימותו... מובן שאף לא אחד הגיש הצעה לזכות במכרז זה,, וכך זכה היהודי לבעלות על האוויר... למשך השנה הקרובה.

ומה  עשה היהודי עם האוויר שרכש בכסף מלא ???

מספרים על נער 'בן טובים', שהוריו לא חסכו ממנו כל טוב, הוא גם קיבל חינוך מעולה, אלא שלמגינת ליבם של הוריו, יום בהיר אחד נכנסה בו בנער רוח של שטות והוא החליט שהוא לא בן אדם אלא תרנגול...

בתחילה הם היו בטוחים שה'שיגעון' יחלוף במהרה והוא יחזור לשפיותו. אולם כשחדל הנער להצטרף אליהם לארוחות משותפות, והחל לבלות את ימיו ואת לילותיו בלול התרנגולים, הם הבינו שהבעיה עמוקה, קשה ואמתית.

ההתנהגות המוזרה גרמה להורים האוהבים חרדה ומבוכה עצומה. הם היו מוכנים לשלם סכומי עתק למי שיוכל לרפא את בנם. טובי הרופאים והפסיכיאטרים הגיעו וניסו להושיע בכל דרך, אך ללא הועיל.

באחד מ'עשרת ימי תשובה', הגיע לביתם איש חכם ונעים הליכות. משהבין את המצב המביך, אמר להורים בבטחה, שהוא יוכל בקלות לרפא את בנם. ללא היסוס הוא נכנס ללול התרנגולים, כדי להיפגש עם ה'תרנגול' המדובר...

ההורים עמדו מן הצד ועקבו אחר הנעשה, ונדהמו לראות שהאורח החכם ניגש לבנם, ולחש באזניו כמה מילים, ומיד התרומם בנם ה'תרנגול' ממקומו ועזב את הלול כאחד האדם !...

איך באמת הצליח אותו אדם חכם, במקום שרבים, טובים ומוכשרים נכשלו ? איזה קסם הוא עשה ? מה היה ה"לחש" אותו הוא אמר ?