ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


בעל שם טוב - זה אתה !

הרב מאיר להמן ז"ל, רב בקהילת מגנצה, עמד לצאת מביתו לתחנת הרכבת לקראת נסיעה חשובה. ברגע האחרון שמע קול בלתי מוכר מבקש מהרבנית לראות את הרב תיכף ומיד. וכשהרבנית ניסתה לדחותו בטענה שהרב מאוד ממהר, הוסיף ואמר שמדובר בעניין של פיקוח נפש...

כששמע הרב להמן שמדובר בהצלת נפשות, ביקש שיכניסו את האדם לפגישה.

היה זה אדם בגיל שיבה, שהתחיל בסבלנות מרובה לספר לרב זיכרונות מהעבר. הרב היה מאוד לחוץ להספיק את הרכבת, ודחק בישיש להתמקד במטרת ביקורו.

הישיש המשיך בסיפוריו עד שהגיע לתאר שכובד להיות הסנדק בברית של נכדו, אך ל"ע התינוק נפטר יום לפני הברית, ועתה שנולד ב"ה נכד חדש, ושוב רוצים לכבדו בסנדקאות, אינו יודע אם לקבל את הכיבוד ?...

בקוצר רוח ענה לו הרב שאכן כדאי שאחר יהיה הסנדק, ועמד לרוץ לתחנת הרכבת.

הישיש המופתע רץ אחריו וכשהרב כבר נכנס לכרכרה, הוא הספיק לשאול שאלה אחרונה: "רבי, איזה שם לתת לילד ? .. זוהי שאלת חיים בשבילו !".

"שם נחוץ לך ?" – קרא הרב בחוסר סבלנות – "חיים, צבי, דב, זאב, זרח, ברוך..." והכרכרה יצאה לכיוון תחנת הרכבת.

הרב איחר את הרכבת בדקה... אך התברר לאחר מכן שחייו ניצלו, מאחר שרכבת זו התרסקה בתאונה מחרידה...




מגיע לך לשמוח באמת !

בספר מלכים מסופר על התגלות אלוקית מיוחדת שהייתה לשלמה המלך, בה הוא קיבל 'צ'יק פתוח'. והתבקש רק למלא את הסכום... כך נאמר לו:  שְׁאַל מָה אֶתֶּן-לָךְ.

באותו רגע קריטי לא ביקש שלמה המלך אריכות ימים, עושר או כבוד. הוא ביקש רק דבר אחד שבעצם כלל הכל: וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ ! שיוכל להבחין בין טוב לרע ולהצליח להנהיג את עם ישראל.

בקשתו נתמלאה מיד.  הוא קיבל חכמה נפלאה אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ.

המדרש מתאר, שמיד אחרי קבלת החכמה "חמור נוהק והוא יודע מה נוהק. צפור מצוצי והוא היה יודע מה מצוצי".

הוא כל כך שמח במתנה שקיבל,  וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית-אֲדֹנָי, וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה, לְכָל-עֲבָדָיו.




מתי עשית restart  ?

לפני כשנה רכשתי מחשב טוב, שיש בו כרטיס זיכרון גדול. לא העמסתי עליו הרבה חומר, ובכל זאת בתקופה האחרונה המחשב 'נתקע' לי פעמים רבות,

בדרך כלל זה קורה דווקא כשהזמן דחוק... כשחייבים לטפל בדברים נחוצים.

בצר לי, פניתי לטכנאי מחשבים, לנסות להבין מה הבעיה ?

-         מתי עשית למחשב שלך restart  ? שואל הטכנאי.

-         (האנגלית שלי לא כל כך משופרת... לא הבנתי מה הייתה כוונתו...) מה זה ? שאלתי.

-         הטכנאי צוחק, והדריך אותי להפעיל את המחשב מחדש. וראה זה פלא, העבודה התחילה 'לרוץ'.

וכאן הגיע ההסבר:

תוך כדי עבודה במחשב, נאספים לזיכרון קבצים, וחלקי קבצים. חלקם הגדול של אותם קבצים אינו רלוונטי, אבל זה תופס את הזיכרון של המחשב. ובסופו של דבר, זה עלול להפריע לפעילות תקינה.

ה – restart    מרענן את המחשב לנקודת התחלה, ומוחק את כל השאריות ש'נדבקו' אליו, וכך העבודה זורמת טוב יותר.




האם האבן תחזור למקומה ?

מסופר על אדם שאחרי שנכשל בחטא חמור חיפש דרך לתקן את העוול. ומצא לנכון לגשת לרב העיר שהיה מפורסם בלמדנות ופקחות, כדי לבקש ממנו דרך 'תשובה'.

מאחר שהתבייש לגשת לבד, צירף אליו אחד מידידיו.

כשהרב סיים לשמוע את דבריו, פנה לידיד שהתלווה בשאלה: 'ומה אתך ?' ענה הידיד: 'נכון שאיני מושלם, יש לי פה ושם מעידות, אבל ברור שלא נכשלתי בדבר כה חמור'.

עתה פנה הרב לשני החברים ואמר –

לפני שאתייחס למטרה לשמה באתם לכאן, ברצוני לתת לכם משימה.

בבקשה צאו שניכם לחצר האחורית. מהראשון ביקש הרב שיביא את האבן הכי גדולה שנמצאת בחצר. ומהידיד שהתלווה ביקש שיאסוף את כל האבנים הקטנות.

כעבור דקות ספורות חזר הראשון כשהוא גורר אחריו אבן ענקית במאמצים רבים. וכשעבר זמן די ממושך חזר החבר עם שק מלא באבנים קטנות.

עכשיו פנה הרב ואמר –

צאו בבקשה שוב לחצר. וכל אחד יחזיר כל אבן בדיוק למקום שמשם נלקחה...

הראשון, כמובן התייגע והזיע אך סיים את המשימה מיד, שהרי אבן אחת קל לזכור את מיקומה. אולם השני עמד מיואש עם השק וטען שהדבר בלתי אפשרי...




הכרית של המלך

חזר היהודי לכפר והמשיך במכירת היי"ש. לעת ערב, התיישב לנוח קצת. והנה התיישבו לידו שני שיכורים, כוסית וודקה בידם והם משוחחים ביניהם.

בהתאם להדרכה שקיבל מהבעש"ט, שיש לנצל את מה ששומעים לעבודת ה', הטה אוזן להקשיב לדבריהם.

וכך התנהלה השיחה ביניהם:

-         אתה יודע, איוואן, לפעמים קורים דברים מוזרים שאיני מסוגל להבין אותם. אספר לך מה קרה:  ליד ביתי גר איש אחד, עני מרוד, אין לו כלום בבית. כל רכושו הוא רק כרית אחת קטנה ללילה. אמש בא גובה המס מטעם המלך, וכשלא מצא אצלו מאומה, החרים את הכרית והלך לדרכו.   אינני מסוגל להבין, וכי המלך זקוק לכרית הזאת ?

 

-         אכן, רואה אני שאינך מבין כלום. האם חושב אתה שגובה המס לקח את הכרית עבור המלך ? וכי המלך זקוק לזה ? אלא כוונת הדברים היתה שצריך תמיד לזכור שיש מלך.

 

מי שמשלם מיסים כחוק, זוכר היטיב את המלך. אבל זה שלא משלם כלום, אם לא יקחו ממנו את הכרית האחרונה, עלול הוא לשכוח, חלילה, את המלך, ודבר זה אסור שיקרה, אסור לשכוח את המלך !




תודה מכל הלב !

ר' דרור שי' רגיל היה לצאת מביתו כל בוקר בשעה 8:30 לכיוון הרכבת המהירה המגיעה בשעה 9:10 לworld trade center .  בדיוק באותו בוקר תוכננה לו פגישה עם איש עסקים ב  Huston Street הצמוד למה שהיו 'בניני התאומים'. ר' דרור התכונן לעזוב את ביתו כבר בשעה 8:20 כדי שלקראת השעה 9:00 יוכל להגיע עם הרכבת המהירה למקום. מובן שהוא לא ידע עד כמה נוכחותו המתוכננת באותו מקום היו ברגעיים קריטיים ביותר.

כאמור, בשעה 8:15 הטלפון צלצל ... ולמרות הזמן הקצר שנותר לקראת היציאה מהבית, החליט ר' דרור בכל זאת להרים את השפופרת. הרב אליעזר פתח בנינוחות בשיחת רעים עם ר' דרור, עד שהגיע לנושא העיקרי שלשמו התקשר.




שים לב שלא ילך לאיבוד

שאלות אלו היו קלות מאוד, שהרי זה כתוב מפורשות במשנה.

ואז באה שאלת הבנה, והרבי שאל אותה בדרמטיות כזו, שממש נאלמתי דום... ולא ידעתי מה לענות...

-         הרי יהודי עמל קשה על כספו. בזה הוא רכש את ה'מחרוזות של דגים' או ה'עיגולי דבלה'. ועתה הם אבדו לו.  איך מותר למוצא לקחתם לעצמו ? למה שלא יחפש אחר הבעלים ?

-         (אחרי דקת דומיה מצדי, כשבזמן זה הרבי מביט בי בחיוך אבהי... לחש לי אבי שי' את התשובה)  מאחר שאין בו שום סימן היכר, ברור שבעל החפץ התייאש מלמצוא אותו ואף הפקיר אותו במחשבתו. ואם כן מובן מדוע נפסקה ההלכה ש'הרי אלו של המוצא'.

בהמשך שאל אותי הרבי שאלות נוספות באותה סוגיה, כמו: מה אעשה אם אמצא את ה'סירטוק' (=בגד העליון) של הרבי ? וכן שאל אותי  שאלות מספר יהושע. ולבסוף העניק לי מטבע של דולר במתנה. 




עשה לך רב

בהיותי צעיר לימים התייתמתי ל"ע מאמי, וגדלתי אצל 'אמא' חורגת. היו לה גם ילדים ביולוגיים משלה ואני הצטרפתי אליהם.

בדרך כלל הייתי 'זוכה' ממנה לייחס לא ראוי בשעת הארוחה. כשישבו הילדים לאכול. אני תמיד קיבלתי ממנה את החלק הכי קטן... מחוסר ברירה התרגלתי לזה.

יום אחד כש'אמא' לא הייתה בבית, הייתי מאוד רעב וראיתי שהאוכל מוכן. לקחתי לעצמי – כרגיל - את החלק הכי קטן ואכלתי. כשחזרה 'אמא' והבחינה ש...לקחתי לבד,  נזפה בי קשות. וכשטענתי שלא לקחתי יותר ממה שהיא רגילה לתת לי.  אמרה לי: שנכון שלא לקחת חלק גדול יותר. אבל עצם הדבר שלקחת לבד זה חטא ! יש להתרגל  לשאול כל דבר ולא לעשות אף פעם על דעת עצמך !

ואכן מאז התרגלתי לשאול ולהתייעץ לפני כל החלטה ! 




עוד נקבל מבט חדש...

יהודי נכנס פעם לביתו של גוי וראה שם ... תפילין.

החליט היהודי שהוא חייב לקנות אותם ממנו, כדי להצילם מבזיון. ושאל את הגוי – בהתרגשות – מנין המה לך ?

הגוי שלא הבין מה מסתתר מאחורי השאלה (האם כוונתו לקנותם או שבעצם רוצה לברר מנין גנבם), השיב ברוסית: "יא סאם סאפאזשניק", כלומר, אני בעצמי סנדלר, ותפרתים בעצמי !....

נזכרתי בסיפור זה בעקבות דיון מרתק שהיה בשיעור השבועי בבית חב"ד.




בשביל מה צריך מטרייה ?...

בשכנות אלי מתגוררת אחות רפואית, כושית, שזכתה לסייע רבות לרבנית של הרבי מליובאוויטש בעניני רפואה. לעיתים קרובות מבקרת אותה 'אחות' אצלנו במשפחה.

באחד מביקוריה היא סיפרה: פעם הייתה הרבנית מאושפזת בבית רפואה במנהטן והרבי הגיע לבקרה.

היה זה יום גשום במיוחד ומהיציאה מהרכב עד הכניסה לבנין בית הרפואה, נרטב הרבי כולו מהגשם הזועף.

שאלתי את הרבי בהלצה: "אין לך תקציב לרכוש מטריה ?..."

ענה לי הרבי:

"גשם זו ברכה מהקדוש ברוך הוא. ומדוע לעצור אותו במטריה ?..."

סיימה האחות ואמרה, מאז גם אני לא משתמשת במטריה...




  נבנה ע"י WebEmpire