ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


הוא צריך בעיקר את הלב...!

"בהיותי אצל חמי, הרבי הריי"צ מליובאוויטש, בעיר אטווצק (Otwock) שבמרכז פולין, לקחני עמו לביקור גומלין אצל אחד האדמו"רים.

הביקור נערך בבית המדרש, בשעה שאותו אדמו"ר ישב בראש השולחן בעת סעודה/התוועדות עם חסידיו. כשנכנס חמי, הרבי הריי"צ, לבית המדרש, כיבדו האדמו"ר המארח והושיבו על ידו בראש השולחן, וציווה לגבאי להגיש "כיבוד" לשולחן.

הגבאי הביא בשולי גלימתו כמה מיני פירות, והעמידם בקצה השולחן, ודחף אותם באופן שהתגלגלו לכל אורך השולחן – שלא היה כל כך נקי... והיו עליו שאריות של קליפות וכו'... (כמו שקורה בד"כ אחרי הסעודה)  - עד שהגיעו לראש השולחן.

האדמו"ר המארח לקח פרי, חילקו לשתים ואחר שאכל ממנו הוא רמז לחמי, הרבי הריי"צ שגם הוא יאכל.

בהכירי את חמי, הרבי, ידעתי שמצד טבע ותכונת נפשו לא יהיה מסוגל לאכול את הפירות בצורה כזו... והייתי מסוקרן לראות מה הוא יעשה במצב כזה...

הגיב הרבי ואמר לאדמו"ר שברצונו לומר דבר תורה:

אמרו חז"ל "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה". 




המילה ששינתה את חיי !

לפני מספר שנים, התארח אצלי בסעודת חג הסוכות, אחד מתלמידיי היקרים, ר' אלכסנדר שי' אסנין.

אחרי הסיום 'הרשמי' של הסעודה, המשכנו לשבת עוד זמן ממושך עם האורחים, להתוועדות חסידית ואמירת 'לחיים'.

הי' זה הלילה הראשון של סוכות, האושפיזין הוא כידוע, אברהם אבינו. ובקשר לזה השיחה נסבה אודות ברית המילה, שנקרא "בריתו של אברהם אבינו".

ר' אלכסנדר שי', מהפעילים המרכזיים בארגון "ברית יוסף יצחק". ארגון שפועל גדולות ונצורות, בארגון עשרות אלפי בריתות לילדים ולמבוגרים, גילה עניין רב בשיחה זו.

כדרכו, פנה ר' אלכסנדר לאורחים והתעניין אצלם, היכן עשו להם ברית מילה ומי היה המוהל. תשובתו של אחד מהם "לא מצאה חן בעיניו". וכששמע את הפרטים, חשד שמשהו לא היה שם תקין והציע לו לגשת מיד אחרי החג ולהיבדק ע"י מוהל שמתמחה בבדיקת מבוגרים כדית לוודא שהוא אכן מהול כהלכה.

אותו אורח, מוכר לי היטיב כבר שנים רבות, הוא היה מגיע לשיעורי תורה רבים וכו' וכו', אך, עובדה. כל "תזוזה" משמעותית לא חלה באורח חייו. הכל עבר כאילו לידו...

ואכן, מיד למחרת החג, באמצע חול המועד, נסע למרכז הארץ ונפגש עם אחד המוהלים מארגון 'ברית יוסף יצחק'. לתדהמתו התברר, ש... הוא ערל גמור ! הוא לא היה מהול כהלכה !

עוד באותו יום הוא עבר שם ברית מילה כדת וכדין.




היכן נמצאת היום תיבת נח ?...

החסיד הרב שמואל שי' חפר הינו דמות מרכזית בעסקנות חב"ד בארץ. הוא עומד בראש המוסד המפואר 'מכללת בית רבקה' שבכפר חב"ד ב', שכיום מתחנכות בו כ- 1000 תלמידות, ובמשך למעלה מיובל שנות קיומה, הכשירה המכללה – בגלגוליה השונים – אלפי מורות וגננות הפזורות בכל רחבי הארץ ובתפוצות.

במשך השנים זכה הרב חפר להתקבל פעמים רבות ל'יחידות' אצל הרבי, בהם קיבל מהרבי הדרכות רבות והנחיות ברורות הן בעניינים הקשורים לעסקנות והן באופן אישי.

באחת היחידויות שהיה אצל הרבי לפני למעלה מחמישים שנה, התלונן הרב חפר על עצמו, ואמר לרבי, שכתוצאה מעיסוקיו הרבים, לא נותר לו זמן ללימוד התורה כראוי.

השיב לו הרבי:

כנראה, שלמשרדך ב'בית רבקה', ישנם 2 דלתות. דלת אחת מאפשרת כניסה ישירה למשרדך והדלת השנייה היא עבור הנכנסים אליך דרך המזכירה.

(הרב חפר מוסיף, שנדהם לשמוע שהרבי מתאר בדיוק איך היה נראה משרדו...).

ובכן, בכל יום בשעה 1 בצהרים תנעל את שתי הדלתות למשך שעה. ותקדיש את הזמן ללימוד תורה בלבד.




סיפור המעשה הוא העיקר...

הרבי ה'צמח צדק' שלח את החסיד ר' אייזיק הלוי עפשטיין ז"ל לאדמו"ר רבי ישראל מרוזין בענין חשוב הנוגע לכלל ישראל.

החסיד ר' אייזיק ניצל את ההזדמנות להתבונן בהנהגותיו של רבי ישראל מרוזין. באחד הימים הבחין שבאו שני חסידים לקבל מהצדיק הסכמה על ספר שחיברו.

הראשון היה למדן גדול, אחד מגדולי הרבנים. הוא חיבר ספר של חידושי תורה נפלאים, ואילו השני היה חסיד שליקט בספרו סיפורי מעשיות מצדיקים וחסידים.

ר' אייזיק התפלא מאוד מדוע הצדיק רבי ישראל נתן תחילה את הסכמתו לאוסף סיפורי המעשיות, ורק אח"כ פנה לתת הסכמה לספר החידושים ופלפולים בתורה ? אך שמר את הדברים בליבו.

כעבור יומיים הוזמן ר' אייזיק להשתתף בסעודת ראש חודש בנוכחות הצדיק רבי ישראל. לקראת סיום הסעודה התייחס רבי ישראל לתמיהתו המחשבתית של ר' אייזיק, ואמר שאכן יש צדק  בתמיהה מדוע ניתנה הסכמה לאוסף הסיפורים לפני החיבור של חידושי התורה. אך, אמר רבי ישראל, בעצם זו שאלה עתיקת יומין, והיא מופיעה בדברי רש"י בפירושו על הפסוק הראשון בתורה.




הסוכה הצילה את הבית כולו !...

היה זה בחודש אלול של שנת ה'תשנ"ח (9/98), ישבתי בביקור בית אצל  ידידי היקר יאיר ד. שי', בביתו בשכונת דניה בחיפה. באותו ערב קיבל יאיר החלטה טובה שבע"ה לקראת חג הסוכות הוא יבנה סוכה בחצר הבית.

באמצע חול המועד סוכות, קיבלתי טלפון בהול מיאיר שי'. הוא ביקש שאגיע בהקדם לביתו בחיפה, לראות דבר נפלא !  "אי אפשר לתאר את זה בטלפון, אתה חייב לבוא ולראות בעצמך" - במהלך החג לא הצלחתי להגיע, אבל נסעתי מיד אחרי סוכות,

ואכן נגלה לעיני מחזה מדהים ! פשוט 'נס' שאין לו שום הסבר הגיוני בדרך הטבע.

מה קרה ?

בחג הסוכות של תשנ"ט (10/98) שיבשה את החיים באזור חיפה שריפת ענק.

הלהבות הבריחו אלפים מתושבי שכונת דניה מבתיהם באמצע הלילה.

באותה שריפה נוראית נפגעו 40 בתים ושלושה מהם נשרפו כליל. חמישה בני אדם נפגעו קל משאיפת עשן ו-8000 דונם של חורש טבעי עלו באש.

כל הבתים שהיו על צלע ההר ניזוקו קשות מהאש שהתקדמה מתוך החורשה,

הבית של יאיר נמצא בשורה אחת עם אותם עשרות בתים הבנויים ממש על צלע ההר.

את הסוכה בנה יאיר בחצר הבית הפונה לאותה חורשה,

וכמה נפלא היה לראות את המחזה הבלתי יאומן... האש התקדמה עד קצה הסוכה, היא פשוט הקיפה את הסוכה ולא נחרך אפילו מעט מדופן העץ...

בזכות קיום מצוות סוכה ניצל הבית כולו מהאש הלוהטת !




"א פינטעלע איד"...

בראש השנה האחרון, הלכתי לתקוע בשופר בבית משפחת כהן, המתגוררת סמוך לבית חב״ד. כמעט הגעתי לייעד ושער של חצר נפתחת, ומפתחה יוצא צרפתי כבן חמישים. מרוב מהירות המשכתי בדרכי ולא התייחסתי אליו, אך לפתע הוא אומר לי, בצרפתית, ׳שנה טובה׳. הסתובבתי בהפתעה. ׳שנה טובה׳ עניתי בעברית.

הוא חייך לעצמו ואנחנו התקרבנו בשקט.

אתה יהודי? שאלתי.

- אני לא. הורי היו. כלומר אמי ומשפחתה. אבל הוריה וכל הדור ההוא מתו באושוויץ. ואנחנו הגענו לצרפת כדי להשליך מאתנו את היהדות ואת כל מה שהביא עלינו צרות. אז אני כבר לא יהודי.

מה שמך? אני ממשיך.

- מר יורג. שמה של אמי הוא פופובסקי. יש לה אחים שגרים בפריז. הם שמרו על השם המקורי וגם שמרו על עיקרון יהודי אחד, להתחתן עם יהודים. אמא שלי התחתנה עם קתולי כדי לברוח כמה שיותר רחוק. וגם אני המשכתי בדרכה והתחתנתי עם צרפתיה לא יהודיה. אני מרוצה מהחיים.

אולי אתה רוצה לשמוע שופר? אני שולף ומראה לו במה מדובר.

הוא מביט, ואחרי כמה מילות הסבר הוא מסרב. ׳זה לא אומר לי שום דבר׳ הוא אומר. ׳וכמו שכבר אמרתי, אני אתאיסט. אמנם אמא שלי באה ממשפחה יהודית. אבל אני כבר לא.

לא ותודה!׳.




איזו אהבה מתגלה בראש השנה ?

המשפיע הרב מענדל פוטערפאס ז"ל, הי' מספר על שלשה צדיקים, שהיו מצוינים, באופן בולט, ב''אהבת ישראל''. ובכל זאת הי' הבדל עצום בגישה האישית של כל אחד ואחד.

א)    הרב הקדוש רבי זושא מאניפולי, אהב בתכלית כל יהודי. ואם אותו יהודי התנהג שלא כראוי, הרי רבי זושא 'לא ראה' זאת. הוא פשוט לא היה מסוגל לראות רע על יהודי !

ב)    הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב, היה רגיל תמיד ללמד זכות על כל אחד. אם בכל זאת הי' רואה דבר בלתי רצוי על יהודי, הי' מוצא מיד דרך להיות מליץ טוב וללמד עליו זכות. כך שאהבתו לאותו יהודי הייתה תמיד מלאה ושלימה.

ג)     ואילו מורנו הבעל-שם-טוב הקדוש, אהב כל יהודי למרות שהוא ראה אותו בדיוק כמו שהוא... אם היו בו חסרונות, הרי שהבעש"ט ראה אותם. אך אצלו התגלתה אהבה עצומה לכל יהודי, "כמוך" ממש ! בדיוק כמו שאדם אוהב את עצמו, כמו שהוא, למרות חסרונותיו, כך אהב הבעש"ט כל יהודי.




באתי לבקש סליחה !

יהודים כפריים רבים היו מתגוררים במשך השנה בין הגויים. ולקראת הימים הנוראים היו נוסעים לעיר הסמוכה, כדי להתפלל עם הציבור.

אחד הכפריים התכונן לצאת בערב יום כיפור עם משפחתו העירה, וכשראה שהם מתמהמהים בהכנות מרובות לקראת הנסיעה, והוא הי' כבר חסר סבלנות. אז הוא החליט לצאת רגלי,  אך קבע להם נקודת מפגש, שמשם יאספוהו כשיעברו עם העגלה.

הכפרי הגיע לנקודת המפגש, ומרוב עייפות נרדם ו... בני ביתו שנסעו בעגלה שכחו לאסוף את אביהם. וכך המשיך לישון עד ... שהתעורר סמוך לכניסת יום הכיפורים והזמן שנותר לא הספיק, לא לחזור לכפר וגם לא להתקדם לעיר. כך שנאלץ להשאר ביום הקדוש אי שם באמצע הדרך.

נשא הכפרי את עיניו לשמים, ואמר:

ריבונו של עולם, בניי שכחו ממני, אך אני מוחל להם בלב שלם !

כך גם אתה מחול נא לבניך ששכחו ממך !




יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן, סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ !

ביום שישי, כ"א תשרי שנת תש"נ (1990), יום האחרון של חג הסוכות, עמד הרבי בפתח חדרו וחילק 'לעקאח', לקהל שעדיין לא קיבל בערב יום כיפור. הפעם הוסיף הרבי ונתן לכל אחד, גם שטר של דולר, ע"מ לתת למטרות צדקה.

באותו יום עמד, בתור הארוך, הר' יהודה פולק שי', שהגיע עם בתו הקטנה שהייתה בגיל שנה. כשהם כבר עמדו די קרוב לחדרו של הרבי, אחז הר' יהודה ביד בתו בצורה שתהיה מוכנה לקבל את ה'לעקאח' עם הדולר.

מאחר וידה הייתה קמוצה, השתדל אביה, לפתוח את ידה. אך עשה זאת קצת מדאי חזק.... הרבי הבחין במתרחש, ואמר לר' יהודה:

"אין זה דרך של חינוך, בצורה של חוזק ודוחק !"

לבסוף פתחה הילדה את ידה מעצמה, וקיבלה את הלעקאח והדולר מהרבי.




הפעם, יש לי עצה טובה בשבילך !...

הרב ישראל ג'ייקובסון היה מחשובי עסקני חסידות חב"ד בשנותיה הראשונות בארצות הברית, ואף נמנה בין מייסדיה.

בזיכרונותיו הוא מספר, על אחת ההזדמנויות שנסע (בשנת 1937) מארצות הברית לאירופה, וזכה באותו ביקור להיכנס, כמה פעמים, לחדר ה'יחידות', אצל הרבי מליובאוויטש הקודם, רבי יוסף יצחק נ"ע.

הרב ג'ייקובסון מתאר, שבמשך הביקור הזה הוא שהה, בלי גוזמה, עשרות שעות בחדר היחידות, שבהן דיבר אתו הרבי על נושאים רבים, כלליים ופרטיים.

באחד הפעמים, דיבר אליו הרבי בגילוי לב, והגדיר לו בצורה מעניינת את ההבדלים בינו לאביו וזקנו, דהיינו, בין הרבי לאדמו"רי חב"ד שקדמו לו, בייחס לסגנון דיבורם לקהל החסידים.

וכך אמר לו הרבי:

"סבי (הרבי המהר"ש נ"ע) היה רגיל לצוות.

אבי (הרבי הרש"ב נ"ע) היה רגיל לאמר.

ואני אומר איך שנראה לי, אולם צריך לציית".




  נבנה ע"י WebEmpire