ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


"א פינטעלע איד"...

בראש השנה האחרון, הלכתי לתקוע בשופר בבית משפחת כהן, המתגוררת סמוך לבית חב״ד. כמעט הגעתי לייעד ושער של חצר נפתחת, ומפתחה יוצא צרפתי כבן חמישים. מרוב מהירות המשכתי בדרכי ולא התייחסתי אליו, אך לפתע הוא אומר לי, בצרפתית, ׳שנה טובה׳. הסתובבתי בהפתעה. ׳שנה טובה׳ עניתי בעברית.

הוא חייך לעצמו ואנחנו התקרבנו בשקט.

אתה יהודי? שאלתי.

- אני לא. הורי היו. כלומר אמי ומשפחתה. אבל הוריה וכל הדור ההוא מתו באושוויץ. ואנחנו הגענו לצרפת כדי להשליך מאתנו את היהדות ואת כל מה שהביא עלינו צרות. אז אני כבר לא יהודי.

מה שמך? אני ממשיך.

- מר יורג. שמה של אמי הוא פופובסקי. יש לה אחים שגרים בפריז. הם שמרו על השם המקורי וגם שמרו על עיקרון יהודי אחד, להתחתן עם יהודים. אמא שלי התחתנה עם קתולי כדי לברוח כמה שיותר רחוק. וגם אני המשכתי בדרכה והתחתנתי עם צרפתיה לא יהודיה. אני מרוצה מהחיים.

אולי אתה רוצה לשמוע שופר? אני שולף ומראה לו במה מדובר.

הוא מביט, ואחרי כמה מילות הסבר הוא מסרב. ׳זה לא אומר לי שום דבר׳ הוא אומר. ׳וכמו שכבר אמרתי, אני אתאיסט. אמנם אמא שלי באה ממשפחה יהודית. אבל אני כבר לא.

לא ותודה!׳.




איזו אהבה מתגלה בראש השנה ?

המשפיע הרב מענדל פוטערפאס ז"ל, הי' מספר על שלשה צדיקים, שהיו מצוינים, באופן בולט, ב''אהבת ישראל''. ובכל זאת הי' הבדל עצום בגישה האישית של כל אחד ואחד.

א)    הרב הקדוש רבי זושא מאניפולי, אהב בתכלית כל יהודי. ואם אותו יהודי התנהג שלא כראוי, הרי רבי זושא 'לא ראה' זאת. הוא פשוט לא היה מסוגל לראות רע על יהודי !

ב)    הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב, היה רגיל תמיד ללמד זכות על כל אחד. אם בכל זאת הי' רואה דבר בלתי רצוי על יהודי, הי' מוצא מיד דרך להיות מליץ טוב וללמד עליו זכות. כך שאהבתו לאותו יהודי הייתה תמיד מלאה ושלימה.

ג)     ואילו מורנו הבעל-שם-טוב הקדוש, אהב כל יהודי למרות שהוא ראה אותו בדיוק כמו שהוא... אם היו בו חסרונות, הרי שהבעש"ט ראה אותם. אך אצלו התגלתה אהבה עצומה לכל יהודי, "כמוך" ממש ! בדיוק כמו שאדם אוהב את עצמו, כמו שהוא, למרות חסרונותיו, כך אהב הבעש"ט כל יהודי.




באתי לבקש סליחה !

יהודים כפריים רבים היו מתגוררים במשך השנה בין הגויים. ולקראת הימים הנוראים היו נוסעים לעיר הסמוכה, כדי להתפלל עם הציבור.

אחד הכפריים התכונן לצאת בערב יום כיפור עם משפחתו העירה, וכשראה שהם מתמהמהים בהכנות מרובות לקראת הנסיעה, והוא הי' כבר חסר סבלנות. אז הוא החליט לצאת רגלי,  אך קבע להם נקודת מפגש, שמשם יאספוהו כשיעברו עם העגלה.

הכפרי הגיע לנקודת המפגש, ומרוב עייפות נרדם ו... בני ביתו שנסעו בעגלה שכחו לאסוף את אביהם. וכך המשיך לישון עד ... שהתעורר סמוך לכניסת יום הכיפורים והזמן שנותר לא הספיק, לא לחזור לכפר וגם לא להתקדם לעיר. כך שנאלץ להשאר ביום הקדוש אי שם באמצע הדרך.

נשא הכפרי את עיניו לשמים, ואמר:

ריבונו של עולם, בניי שכחו ממני, אך אני מוחל להם בלב שלם !

כך גם אתה מחול נא לבניך ששכחו ממך !




יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן, סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ !

ביום שישי, כ"א תשרי שנת תש"נ (1990), יום האחרון של חג הסוכות, עמד הרבי בפתח חדרו וחילק 'לעקאח', לקהל שעדיין לא קיבל בערב יום כיפור. הפעם הוסיף הרבי ונתן לכל אחד, גם שטר של דולר, ע"מ לתת למטרות צדקה.

באותו יום עמד, בתור הארוך, הר' יהודה פולק שי', שהגיע עם בתו הקטנה שהייתה בגיל שנה. כשהם כבר עמדו די קרוב לחדרו של הרבי, אחז הר' יהודה ביד בתו בצורה שתהיה מוכנה לקבל את ה'לעקאח' עם הדולר.

מאחר וידה הייתה קמוצה, השתדל אביה, לפתוח את ידה. אך עשה זאת קצת מדאי חזק.... הרבי הבחין במתרחש, ואמר לר' יהודה:

"אין זה דרך של חינוך, בצורה של חוזק ודוחק !"

לבסוף פתחה הילדה את ידה מעצמה, וקיבלה את הלעקאח והדולר מהרבי.




הפעם, יש לי עצה טובה בשבילך !...

הרב ישראל ג'ייקובסון היה מחשובי עסקני חסידות חב"ד בשנותיה הראשונות בארצות הברית, ואף נמנה בין מייסדיה.

בזיכרונותיו הוא מספר, על אחת ההזדמנויות שנסע (בשנת 1937) מארצות הברית לאירופה, וזכה באותו ביקור להיכנס, כמה פעמים, לחדר ה'יחידות', אצל הרבי מליובאוויטש הקודם, רבי יוסף יצחק נ"ע.

הרב ג'ייקובסון מתאר, שבמשך הביקור הזה הוא שהה, בלי גוזמה, עשרות שעות בחדר היחידות, שבהן דיבר אתו הרבי על נושאים רבים, כלליים ופרטיים.

באחד הפעמים, דיבר אליו הרבי בגילוי לב, והגדיר לו בצורה מעניינת את ההבדלים בינו לאביו וזקנו, דהיינו, בין הרבי לאדמו"רי חב"ד שקדמו לו, בייחס לסגנון דיבורם לקהל החסידים.

וכך אמר לו הרבי:

"סבי (הרבי המהר"ש נ"ע) היה רגיל לצוות.

אבי (הרבי הרש"ב נ"ע) היה רגיל לאמר.

ואני אומר איך שנראה לי, אולם צריך לציית".




הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה'  - גם אצלך בבית !...

מספרים על רבי נחמן מהורדונקא, שהיה משמשו של הבעש"ט, שמאוד רצה לעזוב את מעז'יבוז' עוד בחיי מורו הבעש"ט, ולעלות לארץ ישראל.

רבי ישראל בעל שם טוב ראה, שאמנם עלייתו של רבי נחמן לארץ ישראל, תביא לו באופן אישי תועלת רוחנית, אך הבעש"ט סבר שנכון יותר שיישאר בחו"ל כי נכונו לו במקומו עוד פעולות חשובות.

אך, תשוקתו של רבי נחמן לעלות לארץ גברה ביותר, ולא מצא לעצמו מנוח.

על מנת לשקול בדעתו היטב את הדברים, החליט לנקוט בפעולה קבלית... דהיינו: לטבול במקווה טהרה, עם כוונות קבליות מיוחדות בנושא העלייה לארץ, כך שבעת הטבילות הוא אכן "התהלך" באופן רוחני באותם מקומות אליהם הוא כיוון.

בטבילתו הראשונה הוא כיוון שהוא נכנס לארץ ישראל, אחר כך הוא טבל על מנת 'לעלות' לירושלים, ובכל טבילה הוא אכן חש את הקדושה המיוחדת של אותם מקומות. וכך המשיך וטבל, ו'עלה' במחשבתו להר הבית, וכך הוא התעלה מעלה מעלה בקדש עד ש'נכנס' במחשבתו ל'קדש הקדשים'.

בכניסה המחשבתית ל'קדש הקדשים' ציפה רבי נחמן לחוש את גילוי השכינה הנעלה ביותר המתגלה רק במקום עילאי זה. אך למרות שבחזיונו הוא 'ראה' את הארון והכרובים במקומם, אולם את הגילוי הפלאי הוא לא הרגיש. 




למי מגיע הקרדיט ?...

שלמה ל. הוא יהודי יקר, זכה ונולדו לו עשרה ילדים, והצליח לחנכם בדרך הישר. מתוך אושר ונחת הוא הוליך את כל בניו לחופתם, ובאופן הכי מכובד ויפה. הוא פשוט זכה להקים משפחה לתפארת !

כשעמדה להסתיים חגיגת החתונה של בנו העשירי, כולם היו כמובן נרגשים ביותר, והשמחה הרקיעה שחקים.

לפתע ביקש האבא המאושר לשאת דברים קצרים. הוא היה בדרך כלל מהאנשים השותקים, ולכן הסקרנות וההתרגשות בקהל היו גדולים, כולם רצו לשמוע מה בפיו.

הוא עלה על הכיסא, וכך אמר:

ידידיי היקרים,

'ברגעים מרגשים ושמחים אלו, ברצוני לומר לכם דבר חשוב.

זכיתי לחתן עשרה ילדים, כולם מאושרים ומסודרים בכל הדרוש.

דעו לכם שלכל אורך הדרך הקב"ה לא עזר לי אפילו פעם אחת !'

-         הקהל הוכה בתדהמה לשמוע כאלו מילים... לחש עבר באויר... איך אפשר להתבטא כך... –

ואחרי כמה שניות המשיך האבא המאושר ואמר:

'מה אתם חושבים שהקדוש ברוך הוא עזר לי ? הוא לא עזר, הוא עשה את הכל !!! אני רק השתדלתי לא להפריע !




שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אפילו פעם אחת !

אי שם, באחד השבילים המובילים לוורשה, נסע לדרכו יהודי עשיר, כשהוא יושב בכרכרה הדורה רתומה לסוסים אבירים.

באמצע הנסיעה הבחין ביהודי הצועד לאיטו בשולי הדרך, נכמרו רחמי העשיר והזמין את ההלך לעלות ולהצטרף אליו לנסיעה בעגלה.

במהלך הנסיעה, הבחין העשיר שה'אורח' שלו נראה אדם מיוחד. תווי פניו הראו שהוא, כנראה, אחד מצדיקי וורשה. ואכן הוא לא טעה בהבחנתו - זה היה רבי יצחק מאיר אלתר זצ"ל מייסד שושלת בית גור, החליט העשיר לנצל את ההזדמנות וביקש לשאול אותו שאלה.

הוא פתח ושאל: 'כתוב באחד מפרשיות קריאת שמע, שאדם שסר מדרך התורה ואינו מקיים את ציווי הבורא, ירד מנכסיו ולא יצליח בעסקיו. ואילו אני, מסיים העשיר את דבריו, רואה שאצלי זה לא השפיע... על אף שאינני שומר תורה ומצוות, יש לי פרנסה ועשירות בשפע ?' 




ממשיכים לנגן בכל מצב...

יצחק פרלמן נחשב לאחד הכנרים הגדולים. הוא נולד בארץ ישראל, בגיל ארבע חלה במחלת הפוליו, ומאז יש לו התקן תמיכה וריסון בשתי הרגליים והוא הולך בעזרת זוג קביים.

היו לו הופעות רבות ומוצלחות ברחבי העולם, אך בהחלט אפשר לומר שההופעה הכי משמעותיות שלו התרחשה  בשנת תשנ"ו (1995) בניו יורק.

בכל פעם שיצחק פרלמן צריך לעלות לבמה, זה הישג לא קטן בשבילו. הוא הולך בכאב עד שהוא מגיע לכיסא. ואז, הוא מתיישב באיטיות, מניח את הקביים על הרצפה, מתיר את התקן התמיכה מרגליו, מעביר רגל אחת לאחור ומושך רגל שנייה לפנים. ואז הוא מתכופף ולוקח את הכינור, שם אותו תחת סנטרו, מהנהן בראשו למנצח ומתחיל לנגן.

אבל בפעם הזאת משהו השתבש. ברגע שהוא החל לנגן את הצלילים הראשונים, השתחרר אחד ממיתרי הכינור, כל הקהל שמע את המיתר נקרע. זה נשמע כאילו נורתה ירייה באולם...

כולם היו בטוחים שהוא יצטרך לקום, לשים שוב את התקן התמיכה, לקחת את הקביים ולרדת מהבמה על מנת למצוא כינור אחר או למצוא מיתר אחר לכינור שלו.




צ'ק פתוח - על דעת הרבי...

ר' גימפל, שזו פעם ראשונה שהשתתף בזה, לא הבין בדיוק מה קורה שם, הוא רק שמע שתורמים כסף... אז הוא התערב באמצע המכירה, ואמר שנותן 1000$ ולא פירט עבור מה.

סיפר ר' גימפל, שבאופן חריג פנה אליו הרבי ואמר לו:

"ממך אני רוצה 5000 $" !  הגבתי מיד ללא היסוס,: "אני נותן את זה".

שאל אותי הרבי: "אתה נותן את זה בשמחה רבה וטוב לבב ?" וכמובן שמיד אישרתי שאכן בצורה כזו אני אתן את הכסף.

סיים הרבי ואמר: "אם כדבריך, שאתה נותן זאת בשמחה רבה וטוב לבב, אני נותן לך הבטחה גמורה, שבשנה הבאה תהי' כאן ותוכל לתת כפל כפליים".

השנה עברה מהר... וכשהתקרבו החגים אמרתי ,קצת בלחץ, לאשתי 'נו, צריך כבר לנסוע לרבי, והרבי אמר שאוכל לתת כפל כפליים...ועדיין אין ישועה באופק...'

ב"ה שלאשתי יש אמונה פשוטה וטהורה, והיא אמרה לי בתוקף "מה אתה מהסס, הרבי אמר וכך יהיה !".

ואכן, תוך כמה ימים באה הצעה מצויינת מבית רפואה גדול, שהיה צמוד לבית אבות, לרכוש מאיתנו את הבנין. ואחר שקיבלתי הסכמה מהרבי על העיסקה, חתמנו על 'זכרון דברים' וקיבלתי מיד במזומן מקדמה על העיסקה. התברר שחלקי במקדמה היה פי 3 מאותם 5000 $ שנתתי לרבי אשתקד.




  נבנה ע"י WebEmpire