ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


יש לך פחד גבהים ?

 מאז שהייתי קטן, מספר רועי, ידעתי תמיד שיש לי פחד גבהים, כל טיול משפחתי צריך היה תמיד להיות מתוכנן היטב כדי לוודא שאין במסלול מקום גבוה מדי. בכל פעם שהיו מתקרבים למקום גבוה, כל המשפחה הייתה נלחצת מהמחשבה, איך לעזור לי לעבור את זה בשלום וכמובן, שלכולם כולם היו עצות טובות מה לעשות.

עכשיו יצאתי לטייל לבדי ותכננתי להיות במקומות לא גבוהים מדי.

באחד הימים יצאתי לטיול ובאמצע המסלול הגעתי לגשר גבוה מאוד שלא ידעתי עליו מראש.  ברגע הראשון לא ידעתי את נפשי מרוב פחד, לא ידעתי מה אעשה, אבל אחרי נשימה עמוקה וקצת  מחשבה אמרתי לעצמי "אף אחד כאן לא מכיר אותי, אף אחד לא יודע שיש לי בעיה, ואף אחד לא מלחיץ אותי, אולי בכל אופן אוכל לעבור את זה בשלום", שכנעתי את עצמי שיהיה בסדר ופשוט התחלתי ללכת...

חציתי את הגשר הארוך עם חיוך על הפנים ומאז כבר הספקתי לעשות טרק בנפאל לאחד המקומות הגבוהים בעולם ושכחתי מהבעיה שהייתה לי,

מסתבר שהפחד שלי לא היה מגבהים אלא מההרגל שלי לראות את עצמי כך".




מה קובע בחיים:  הראש או היד ?

קיימים 2 בתים בתפילין, בכל יום מקיימים את מצווה זו בקשירת בית אחד על היד ובית שני מניחים על הראש.  בתוך שני הבתים נמצאים אותם 4 פרשיות. (ארבעה קטעים מהתורה: "והיה כי יביאך", "קדש לי", "שמע ישראל", "והיה אם שמוע"). אבל הבדל מעניין ביניהם.

ה'בית' שמונח על הראש מחולק ל 4 תאים נפרדים, ארבעת הפרשיות נכתבו על קלפים נפרדים,  וכל פרשה מכניסים לתא נפרד. ואילו ב'בית' שקושרים על היד יש תא אחד. ולתוכו מכניסים 4 פרשיות הכתובים על קלף אחד ארוך.

המסר הנפלא הטמון בזה,

גם אם ב"ראש" – בדעות -  אנו שונים בתכלית זה מזה, ובסגנון הידוע 'אין דעותיהם שוות', בכל זאת כשזה יורד לתפילין של יד – שמכוון מול ה"לב" – אזי, הנפרדים נעשים לאחד, "כאיש אחד בלב אחד".




כדאי להחליף משקפיים !

ר' מעוז טולדו הוא צייר ואמן בנשמתו. במשך שעות יושב מעוז מול כן הציור, ומאייר זיכרונות שנצרבו אצלו מאירועים שונים בהם נטל חלק. מרבית ציוריו נעשים באמצעות שמן על קנווס אקריליק.

"הסגנון שלי משקף אמיתיות. אני מצייר רק מצבים ודמויות אמיתיות. אם יש בציור עץ, אז הוא ייראה עץ. סגנון הציור הריאלי תמיד משך אותי".    

ר' מעוז שנחשף לתורת החסידות. מתאר איך זה השפיע גם על תחום הציור שבו הוא עוסק:

כשהתקרבתי לדרך היהדות, ובייחוד לדרכה של החסידות, הבנתי שהנוף והבריאה אינם יכולים להיות מהות, אלא רק אמצעי להכיר את הבורא טוב יותר, להכיר בכוחו וגדולתו. המשכתי לאהוב את היופי, אבל בפרופורציות הנכונות.

כל אומן אחרי שהוא לומד חסידות ומכיר את עולם החסידות, הרי האמנות שלו היא אחרת, עמוקה יותר, פנימית יותר, אפילו בפן החיצוני של המלאכה, ובוודאי שכך ברובד הפנימי.

אם בתחילת דרכי ביהדות הייתי כותב בראשית כל ציור ב"ה, או שהייתי מצייר בית בתוך נוף וכותב עליו מקווה, ובכך הייתי "מגייר" את הציור, הרי שכיום הציורים עצמם במבנה שלהם "זועקים" את האמת האלוקית.




תן אמונה בקטנים

רבי יוסף יצחק נ"ע, הרבי הקודם מליובאוויטש. שכר מורה שילמד  תורה עם בנותיו הקטנות.

המלמד סבר שלא כדאי לספר לילדים דברים תמוהים. ולכן היה מדלג על סיפורי ניסים שאינם 'נתפסים' בהגיון. הוא טען שסיפורי נפלאות שאינם 'מתקבלים' בשכל האדם מתאימים רק למבוגרים. שבכוחם להכיל דברים אלו. ואילו עם ילדים צריך להסתפק בענייני יהדות הגיוניים.

כשנודע הדבר לסבא, רבי שלום דוב בער נ"ע. ציווה לפטר מיד את המלמד מתפקידו ! וטען שבהחלט חייבים לספר לילדים מופתים. אין להירתע מללמדם גם דברים שאינם נתפסים בהגיון, אדרבה כך 'נוטעים' בהם אמונה.




אצלו יש תמיד קליטה !

מנהג היה בביתו של הצדיק רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל ,כשמלאו לתינוק שלושים יום כבר הלבישו עליו בגד של ארבע כנפות עם ציצית.
כשהיה בנו רבי דוד משה, תינוק רך, אירע יום אחד שבכה בכי תמרורים ללא הרף.

אמו ניסתה להרגיעו, ולשעשע אותו - אך הפעוט הוסיף לבכות .
נחרדה הרבנית: שמא חולה הילד, ויש להזעיק  רופא בדחיפות.
נכנסה לבעלה הצדיק רבי ישראל, וספרה לו כי הפעוט בוכה ללא הפוגה, והיא חוששת כי מחלה קשה תקפה אותו.
חייך רבי ישראל ואמר: "בוודאי שכחו לעטפו עם הציצית!".

אצה הרבנית אל הילד הבוכה, הסירה את מלבושיו - ואכן, צדק בעלה: משום מה שכחו להלביש היום לדוד משה הפעוט את הציצית שלו...
מיהרה איפוא ועטפה את התינוק המתיפח בציצית, וראה זה פלא מיד פסק העולל את בכיו הממושך! 




באהבת לרעך קמוך...!

חסידים באו לרבם ושאלו: "כבוד הרב, מהם ראשי התיבות של בל"ק?"

השיב להם הרב: "ראשי התיבות הם ואהבת לרעך כמוך." אמרו החסידים תודה והלכו. כשיצאו, שאלו זה את זה: "מישהו הבין איך?"  - ואף אחד לא ידע.

למחרת אזרו אומץ וחזרו לרבם. "רבי יקר וקדוש, אולי תוכל להסביר לנו שוב מה ראשי התיבות של בל"ק?". האדמו"ר חזר ואמר: "ואהבת לרעך כמוך ". אחד החסידים אזר אומץ ואמר: "כבוד הרב, אבל זה לא מסתדר עם האותיות !!!"

האדמו"ר השיב: "כן, זה כן מסתדר. ב' הרי שווה ל-ו' כאשר ה-ב' אינה מודגשת, ל=לרעך, ק=כמוך, שכן, כף או קוף מה זה משנה זה הרי אותו צליל." אמרו החסידים תודה ויצאו.

בחוץ נעמדו ואמרו איש אל רעהו: "הכיצד רבנו אומר דברים שכאלה? מה, הוא לא יודע כללים בסיסיים בלשון?..."

אבל, עם האדמו"ר לא מתווכחים. צריך התבטלות...

אולם, אחד החסידים לא יכול היה לסבול את ההתבטלות המוחלטת של החסידים, נכנס לבדו לאדמו"ר מבלי שחבריו ישימו לב להיעדרו ואמר לאדמו"ר: "כבוד קדושת האדמו"ר, זה הרי לא מסתדר!"




האם נמשיך לעמוד בתור הנזקקים ?...

 

הסיפור הבא התרחש לפני מספר שנים, באחד מערי המרכז התמזל מזלו של אחד הנזקקים בקהילה, וכחודשיים לפני פסח זכה בפרס הראשון של הגרלת הלוטו, הוא התעשר בין לילה !

כהכרת הטוב לרב ישראל, מנהל בית חב"ד, שדאג לצרכיו בכל השנים, העניק ה"עשיר הטרי" סכום נכבד מאוד תרומה למפעל "קמחא דפסחא".

אך, כשנתן את תרומתו הנכבדה, הוסיף ואמר שיש לו בקשה אישית, חשובה ביותר, כתמורה לתרומה.

"לפחות טובה זו אני רוצה... בחלוקת מצרכי המזון לקראת חג הפסח הקרוב, אנא תן לי את החבילה ראשון בתור. שלא אאלץ להמתין זמן ארוך כאשתקד..."




להשתחרר ממצרים

הצומח, כאשר סופקו לו כל צרכיו הדרושים לגידולו - אדמה, מים ואויר וכו', אזי "משוחרר" הצומח מכל ה"דאגות" וההפרעות שלו. ואף שאינו יכול לזוז ממקומו ונגזר עליו להישאר במקומו כל ימיו - אף על פי כן, כל עוד אינו אלא צומח, הרי הוא בן חורין באמת.

אולם החי, אף אם יש לו את כל צרכיו באכילה, שתיה וכדומה, אם מוכרח הוא לעמוד במקום אחד - אין לו הגבלה גדולה מזו. הוא שרוי במאסר ובשבי חמורים ביותר - כי חסרה לו עיקר מהותו.

וכן האדם, שהוא שכלי. אף אם ניתן לו חופש גמור בתנועתו, אם סוגרים בעדו את חיי השכל – הרי הוא נמצא במאסר ובשבי השוללים ממנו את עיקר מהותו.

וכך הוא גם ב'עולם השכל' עצמו: אדם המסוגל להגיע לדרגות העליונות ביותר בשכל ומגבילים אותו לחיים שכליים של ילד קטן – הרי זה בשבילו המאסר הכבד ביותר של ה'אני' האמיתי שלו,

ואם הוא עצמו מכניס את עצמו למגבלה זו על ידי בזבוז שנותיו ושכלו ואפשרויותיו לצרכי אכילה, שתייה וכיוצא בהן, ולחיפוש אמצעים להשגת מזון ומשקה ולא למעלה מזה – הרי, מבחינות רבות, המאסר העצמי הזה, מר יותר בהרבה ובעל תוצאות חמורות יותר.




קרבן הנרות

כשהבחין הרב שהיהודי מצטער באמת על חילול השבת, הקל עליו, והציע לו לתרום 2 נרות לבית הכנסת לקראת שבת ובזה יכופר עוונו.

באותה עיירה התגורר אז הצדיק רבי מיכל זצ"ל (המכונה "המגיד מזלוטשוב"). וכשנודע לו על התיקון הקל שנתן הרב לעגלון, תמה מאוד בליבו, אך לא אמר דבר.

לקראת שבת הביא העגלון לבית הכנסת 2 נרות, והנה טרם הספיקו המתפללים להגיע וליהנות מאורם פרץ למקום כלב. חטף את הנרות וברח.

ליבו של העגלון נשבר. הוא ראה בכך סימן משמים שתשובתו לא התקבלה. ופנה שוב בכאב לרב העיירה. הרב ניחם אותו שאין זה אלא מקרה, ובערב שבת הבא שוב יביא 2 נרות לבית הכנסת.

אך גם הפעם קרה דבר מוזר. טרם הספיקו המתפללים להגיע נמסו הנרות ולא נשאר מהם כלום. חזר העגלון לרב בשברון לב. הרגיעו הרב וביקש ממנו להביא שוב 2 נרות לקראת שבת הבאה.

כאשר התופעה חזרה גם בפעם השלישית, וכבו הנרות מיד בכניסת השבת. הבין הרב שיש דברים בגו, ועלה בדעתו שהתופעות המופלאות מתרחשות בגלל התמיהה/הקפידה של הצדיק רבי מיכל זצ"ל שהיה באותו בית כנסת. וייעץ לעגלון לנסוע לבעל שם טוב (רבו של רבי מיכל) ולשתפו בכל מה שהתרחש.




להיות ביצועיסט !

שר פולני רכב על סוסו האציל והמרשים במיוחד באחד מרחובותיה של ביאליסטוק. לפתע סימן לעברו הלך יהודי לעצור, וביקש לרכוש את הסוס המרשים.

השר הגים גבה ואמר ליהודי שבוודאי אין לו מספיק כסף לתת תמורת סוס יקר כזה.

היהודי לא התרגש ואמר לשר : אל דאגה, יש לי כמה שצריך ! מה שוויו ?

-          100,000 דינרי זהב !

"סגרנו עסקה" – אמר היהודי.

למחרת הגיע השר לביתו של היהודי עם הסוס, לבצע את העסקה ולקבל  את התמורה המובטחת.

"עסקה ? איזו עסקה ? איזה תמורה ? איזה סוס ?" – תמה היהודי.

-          "הרי אתמול נפגשנו וסגרנו עסקה רצינית ?!"

אמר היהודי: "אהה... אתמול ???   אתמול היה לי שותף עשיר ויכולתי לסגור כל עסקה. אבל היום אני ללא השותף".

"מה כוונתך ?" שאל השר.

הכניס היהודי את השר לאחד מחדרי הבית, ושם ראה השר כמה בקבוקי יי"ש ריקים מתכולתם...

הסביר היהודי לשר כי אתמול כשהשותף היה בתוכי, הכל היה 'קטן' עלי, אבל היום כשהשותף הלך....




  נבנה ע"י WebEmpire