ספר תורה אור




ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


אתה מוזמן לסעודת שבת !

באחת החתונות, בעת שהתכונן הרב ליפסקר לחופה, וישב עם החתן וההורים להכין את הכתובה. ניגש לרב בחור אחד והציג את עצמו כידיד החתן ו'עדכן' את הרב שנקבע שהוא יהיה עד קידושין. הרב הסתפק אם הבחור שומר מצוות ואם הוא אכן, מתאים, מבחינה הלכתית, להיות עד. הוא בירר אצלו אם הוא שומר שבת, וכשנענה בשלילה, הסביר לו הרב מהי המשמעות של 'עד קידושין', ואת התנאי הבסיסי להתאים לתפקיד. הבחור התעניין ברצינות אם יוכל להיות עד כשר אם הוא יקבל על עצמו להיות מעכשיו שומר שבת, וכשנענה בחיוב, הוא הביע את רצונו להיות עד בחופה. גם כשהרב הסביר לו במה זה כרוך... הוא קיבל על עצמו ברצינות להיות שומר שבת, ואכן הוא היה 'עד קידושין' באותה חתונה.

עברו מאז אותה חתונה כעשר שנים, ואותו בחור נפגש שוב עם הרב ליפסקר. הוא סיפר בהתרגשות שמאותה חתונה, הוא אכן שומר שבת. וציין שהוא רואה במוחש את ברכת ה' בעסקיו, מאז הוא גם התעשר מאוד. בעיקר הוא ציין בהתרגשות, שהוא היחיד מבין כל חבריו שיש לו חיים משפחתיים מאושרים !




יברכך ה' וישמרך !

הרב א. מכהן כרב בית כנסת בארצות הברית, הוא שם לב, שאחד המתפללים עוזב באופן קבוע את בית הכנסת לפני 'ברכת הכוהנים'. באחד החגים הזמין אותו הרב לבוא לביתו אחר התפילה לסעוד את סעודת החג. וכך, חשב הרב, הוא בטח יישאר עד סיום התפילה, וכך גם ישמע את ברכת הכוהנים. אבל גם הפעם, הוא יצא מבית הכנסת, כהרגלו, לפני ברכת הכוהנים, והמתין בחוץ לסיום התפילה כדי ללכת עם הרב לסעודת החג.

תוך כדי הסעודה, אחר שאמרו קצת 'לחיים'... אזר הרב אומץ, ושאל את אורחו, מדוע הוא תמיד יוצא לפני ברכת הכוהנים ?

'אספר לך משהו שלא סיפרתי עד עתה לאיש', פתח האורח בסיפור אישי מטלטל.

הוא תיאר בהתרגשות שבזמן השואה הוא היה באושוויץ, והתגורר בתת תנאים בצריף צפוף עם כמה מאות אנשים. היה איתם יהודי זקן שהיה מעודד את כולם, מקשיב לכל אחד, ונותן לכולם אנרגיות חיוביות גם במצב הבלתי נסבל שם.

יום אחד, פתח הזקן והכריז שבעוד שבועיים יחול חג הפסח וביקש מכולם להתאמץ ולהפעיל את כל האמצעים להשיג מצות לליל הסדר ! ואכן, בדרך לא דרך, הצליחו להשפיע על יהודי שהיה משרת בבית המפקד, שסיכן את עצמו ואפה עבורם 2 מצות כשרות ! בליל הסדר ישבו בצפיפות כל דיירי הצריף, כל אחד קיבל חתיכה קטנטנה של מצה, מרור היה בשפע... והיהודי הזקן אמר קטעים מההגדה בקול רם. אין לתאר את ההתרגשות וההתעוררות שהיה באותו מעמד.

לפתע, נכנס אחד הקלגסים הנאציים, וכשראה את ה'חגיגה' הוא צעק בקול רצחני ודרש לדעת מידית מי אירגן את כל זה... ואיים שאם לא יסגירו את הקדקוד הוא יהרוג את כולם.  ואז, היהודי הזקן נעמד, מתקרב לנאצי ואמר, אני ארגנתי את הכל. אם אתה רוצה להרוג אותי – תהרוג, בהם אל תיגע. הנאצי חייך חיוך שטני ואמר, שמחר הוא יהרגו במשפט פומבי.




זה לא נמחק, זה רק אבק ...

בתחילת שנות ה'ת''ש (1940) ביקש רבי יוסף יצחק נ"ע, הרבי הקודם מליובאוויטש, מהחסיד ר’ שמואל ע”ה לויטין שכאשר יהיה בשיקאגו ישתדל לפגוש את מר יחזקאל ליסנר.

מר יחזקאל היה צאצא למשפחת חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן בעל ה'תניא'. שם משפחתו 'ליסנר' הוא על שם העיירה ליאזנא, עירו של רבינו הזקן. והרבי ביקש מר' שמואל לוויטין לעוררו ולהזכיר לו את גזע צור מחצבתו, ולנסות להשפיע עליו לשוב ולהתקרב לחיי תורה ומצוות.

כאשר ר’ שמואל לויטין הגיע לשיקאגו, הוא ניגש יחד עם החסיד ר’ יוסף ויינברג (שהיה תושב המקום) אל הרב המקומי הרב פרלשטיין, והתענין באיזה בית כנסת ניתן יהיה לפגוש את מר יחזקאל ליסנר. אמר להם הרב, שהוא יודע באיזה בית כנסת הוא אמור להיות... אך אינו בטוח שאכן, הוא מגיע לשם...

אחרי מאמצים הצליחו להגיע למשרדו בערב שבת קודש. כשמר יחזקאל הבחין בשני הרבנים, הוא פתח מיד בשאלה, על שם מי לרשום את הצ'יק ?... הוא היה בטוח שמטרת הפגישה אינה אלא כדי לקבל תרומה...

אמר לו הרב שמואל לויטין, שיש מנהג בקהילות ישראל שבערבי שבתות מגיע הרב לבדוק את תקינותם של ספרי התורה בבית הכנסת. ולמטרה זו הם באו עתה בערב שבת, כדי לתקן אות בספר תורה ! ...

והמשיך להסביר, “‘ישראל’ הוא ראשי תיבות יש שישים רבוא אותיות לתורה. כל יהודי דומה לאות בספר התורה. ומאחר שיש יהודי, שהאות שלו בספר התורה כנראה נמחקה, דהיינו, הקשר שלו לתורה כמעט ואינו נראה. לכן הם באו בשליחות הרבי מליובאוויטש, שהוא כמו סופר סת”ם, כדי לתקן ולהשלים את האות שנמחקה...




גן החיות בשביתה !

ה'אור החיים' הקדוש מגדולי פרשני התורה, הלא הוא רבי חיים בן עטר, חי מרבית שנותיו בארץ הולדתו, מרוקו. שם עסק לפרנסתו כשכיר יום במלאכת הצורפות. אולם הוא היה יוצא לעבוד רק בזמן שלא הייתה הפרוטה מצויה בכיסו, ובשאר הימים היה הוגה בתורה.

כאשר מלך מרוקו חיתן את ביתו, הוא הזמין תכשיטים אצל אותו צורף מפורסם שרבי חיים היה משתכר אצלו. והצורף התחייב לספק את התכשיטים בזמן המיועד. באותה תקופה רבי חיים לא היה זקוק לכסף, ולכן כמעט לא הגיע לעבודה, אלא שקד על לימודו, וזה גרם שהתכשיטים לא היו מוכנים בזמן שנקבע מראש.

מועד החתונה התקרב והמלך ביקש לקבל את התכשיטים, אך התברר שהם עדיין לא מוכנים. המלך, כמובן, כעס מאוד. והצורף, בשנאתו ליהודים, תלה את האשמה ברבי חיים בן עטר, וטען שהעיכוב נגרם בגלל שהוא לא הופיע באופן סדיר לעבודה. והמלך ציווה להענישו ולהשליכו לגוב האריות, כדי ששם ימצא את מותו.

כאשר באו לקחת את רבי חיים להשליכו לגוב האריות, ביקש מהם שיאפשרו לו לקחת עמו מספר דברים נחוצים. בדרכו לגוב האריות, ליוו אותו רבים מבני ישראל בבכיות וצעקות ובצער רב, ואילו הנכרים, שונאי ישראל, שמחו לאיד.

כעבור כמה ימים, באו להוציא את עצמות הנטרף ושאריות הגופה, ומה מאוד השתוממו לראות שהנדון למוות, רבי חיים בן עטר חי ! והוא עטוף בטלית ומעוטר בתפילין ודומה למלאך ה' צבאות ועוסק בתורה, ומוקף מכל עבריו אריות ונמרים, ושאר חיות טורפות והם יושבים סביבו כנועים כתלמידים לפני רבם ! 




אני כאן בשבילך !

כשהחלים הרב זאב מהניתוח ושוחרר מבית הרפואה לביתו, הוא קיבל בדואר דרישת תשלום עבור הניתוח. הסכום שנדרש לשלם היה 5000 $ ! סכום גדול מאוד באותם ימים, והביטוח הרפואי הספיק לכסות רק חלק קטן מהעלות.

בצר לו, פנה הרב זאב לידידו הרב יעקב יהודה העכט, שהיה בין השאר עסקן ציבורי פעלתן, וביקש ממנו לפעול על הרופא להוזיל את המחיר.

הרב העכט אמנם לא הכיר את הרופא באופן אישי, ובכל זאת הצליח לשכנעו להסתפק בכספי הביטוח בלבד... הרופא וויתר על כל השאר...

בימים הסמוכים לל"ג בעומר היה לרב זאב יום הולדת, וזכה להיכנס לרבי ליחידות, (כפי שנהוג היה אצל חסידים, להיכנס ליחידות אצל הרבי בסמיכות ליום ההולדת)(.

בין השאר סיפר הרב זאב לרבי אודות השתדלותו המוצלחת של הרב העכט בהוזלת הוצאות הניתוח.

הגיב הרבי: "גרמת לי נחת רוח רב !

שמחתי מאוד לשמוע איך שחסיד אחד מסייע לחברו החסיד".




אתה "קדוש" !

תחילה נכנס הרב גרוסמן אל האדמו"ר ושטח לפניו את הבעיה הכאובה, ואחריו נכנס הבחור. הוא התקבל אצל האדמו"ר בלבביות רבה.

האדמו"ר פתח עמו בשיחה והתעניין ארוכות בתחומי לימודיו האקדמאים, הלה התפעל מאוד מבקיאותו של האדמו"ר בתחומים אלו, ויצא מהפגישה מוקסם מאישיותו, כשחזר הבחור לביתו, הוא סיפר להוריו כי עניין החתונה כלל לא עלה בפגישה ואפילו לא ברמז… ולא חל שינוי בתוכניותיו.

ההורים פנו שוב אל הרב גרוסמן וסיפרו לו בצער על תגובת בנם. הרב גרוסמן לא ידע איך להגיב, וללא אומר ודברים נסע לאדמו"ר מלעלוב. הוא תיאר בפניו כיצד הבחור חזר להוריו בתחושת ניצחון, ולא עוד אלא שהוא פרש את שתיקתו של האדמו"ר כהצדקת מעשיו…

"אל דאגה!" – הרגיע האדמו"ר בשלוה מפליאה "הזמנתי אותו לבקר אצלי פעמים נוספות והוא אכן נענה להזמנתי, אין ספק ככל שהוא יתקרב אלי יותר, כך הוא יתרחק ממנה…"

 




"חכם מה הוא אומר..."

רבי שלום דובער נ"ע, הרבי החמישי בשושלת חב"ד, הצטיין ביראת שמים מיוחדת עוד מקטנותו,

כשהיה ילד קטן, בגיל ארבע, הזמינה אמו, הרבנית רבקה, חייט לתפור עבורה בגד. בשעה שהביא החייט את הבגד למדידה, בצבץ מכיסו פיסת בד והילד הקטן 'משך' לתומו את הבד מכיס החייט.

הייתה זו שארית מהבד שקיבל עבור התפירה, והוא היה אמור להחזירה לבעליה.

החייט התבייש מאוד, והתחיל להתנצל, ששכח שנשארה בכיסו שארית מהבד.

כשעזב החייט את המקום, הוכיחה הרבנית רבקה את בנה, על שגרם לחייט בושה. והילד הבין מה קרה ! התייפח בבכי מר.

כעבור מספר שבועות, התעניין הילד אצל אביו, הרבי המהר"ש נ"ע, איך יוכל לתקן עוון של הלבנת פנים ?

התעניין אצלו אביו, מדוע הוא מבקש תיקון על עוון זה. הילד בן ה – 4! לא רצה לספר לאביו מאומה, ורק אמר שהוא רוצה לדעת זאת.

לאחר מכן שאלה אותו אמו, מדוע לא רצה לספר לאביו מה אירע.

ענה לה הילד: "לא די שהלבנתי פני איש,  עוד אוסיף  לחטוא ברכילות  ולשון הרע?"




להתחיל מהקשקשת !...

לפני למעלה מ-400 שנה (בשנת ה'ש"ס בערך), בתקופתו של המהר"ל מפראג, התיישב בפראג גאון גדול בתורה ושמו ר' שמואל צדוק. היו לו שני בנים, הבכור משה והשני יהודה אריה. הם התחנכו בדרכי התורה ולמדו אצל מלמדים מצוינים.

למרות היותו גאון בתורה, היה ר' שמואל צדוק מגדולי המתנגדים ללימוד הקבלה והמוסר ואף היה מרבה ללעוג לחכמי הקבלה שהיו בפראג. גם את בניו הדריך בגישה זו.

כאשר המהר"ל מפראג הוכיחו על מעשיו, עזב את פראג ועבר עם משפחתו לעיר לבוב.

הבכור ר' משה הלך בדרכי אביו בהתמדתו הגדולה בלימוד התורה, אך התנגדותו ללימוד הקבלה והמוסר הייתה גדולה עשרת מונים מאביו.

הוא היה תלמיד חכם גדול ומופלג בבקיאות בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, ברמב"ם ובספרי ההלכה, אך בפסקי הלכה, דעתו הייתה תמיד להקל.

אחרי פטירת אביו הלכה והתרופפה אצלו השמירה על קיום המצוות, וכך אט אט הדרדר מצבו הרוחני עד כי הוא אכל נבלה וטריפה, חילל את השבת והמועדים. מרוב צער מתה אשתו היהודייה והוא נשא אישה נכרית. אך יחד עם זאת, את לימודי הקודש הוא לא עזב... והמשיך לשקוד בהתמדה גדולה בלימוד תורה. הוא עשה זאת ללא כיסוי ראש. כשחידש חידושים בעת הלימוד היה כותבם גם בשבתות וחגים...




"ליל סדר" בשליחות הרבי !

משפחתו של הרב קונין התגוררה ברובע 'ברונקס' בשדרת ג'רום 167, שהוא די רחוק מברוקלין. ולכן הקדים לגשת לרבי כדי שיספיק להגיע לביתו טרם כניסת החג. כשהגיע תורו לקבל מצה שאל אותו הרבי אם יהיה מוכן להביא מצה למשפחה מסוימת, ברובע 'ברונקס'.

כמובן שהוא שמח לבצע את השליחות וקיבל מהמזכיר כתובת מדויקת.

למזלו הטוב...כשעמדה השמש לשקוע, נתקעה הרכבת שבה נסע באמצע רובע ברונקס והיה עליו ללכת ברגל. הוא צעד בכיוון הכללי של פלאם פארקוויי, ושאל שוב ושוב את העוברים ושבים איך להגיע לכתובת שאותה חיפש. אדם אחד מלא רצון לעזור אמר: "ידידי, יש לך עוד דרך ארוכה!"...

מקץ חיפושים נמצאה הכתובת בבניין דירות גדול. הוא נקש על הדלת, ובעל הבית פתח,"מה אתה רוצה?" הוא שאל חדות. בברונקס נהוג לענות בחוצפה כשמברכים מישהו לשלום. "סליחה, אתה אדון כך-וכך?" שאל. "כן", הוא אמר. הוא הבחין בכיכר לחם שיפון המונח על השולחן, בהחלט לא היה זה אוכל מסורתי לסדר הפסח... ואז אמר לו, "הרבי שלח אותי".

"הרבי? הו, בבקשה תיכנס", הוא אמר. המטבח הזעיר הכיל רק שולחן קטן, כמה כיסאות ופלטה חמה. הרב קונין לא הבין מה הוא עושה שם, בשביל מה הוא מביא מצה למשפחה שלא חוגגת את חג הפסח...

הוא שאל את האיש אם הוא רוצה לעשות סדר פסח. הוא הסכים וקרא לאשתו להיכנס. היא נכנסה בלוויית שתי ילדות קטנות ומקסימות, גילן אולי חמש או שש, שהשתרכו מאחוריה, והיה ברור שהיא בהיריון. שתי הילדות היו עיוורות.

פינו את השולחן. ואמר, "טוב, אנחנו עושים סדר!" הוא ניסה להיזכר בברכות כסדרן, אך היה קשה לעשות זאת ללא הגדה. הוא נתן להם מהמצה שהרבי שלח והשתמש במים ובכוסות נייר בתור 'ארבע כוסות יין'. וניסה לחשוב מה היה עושה הרבי אילו היה כאן. והתחיל לספר להם כמה דברים שהרבי לימד.




על זה נלך לרב !...

לפני מספר שבועות קיבל השליח פנייה, להשתתף בכינוס של נציגי דת. והתבקש לייצג בו את היהדות. ההתכנסות הייתה יוזמה של ארגון מאוד מפורסם במדינתו, שמאגד כתות דת שונות מרחבי העולם

הוא התלבט מאוד מה נכון לעשות במקרה זה. מצד אחד מדובר בפורום מאוד מכובד, והשתתפותו יכולה להביא כבוד ופרסום ליהדות. ולאידך, מדובר בהשתתפותו עם נציגי דת שחלקם מתנגדים ליהדות, וחשב שאולי אין זה ראוי.

כחסיד המקיים את דברי הרבי, הוא הכיר היטב את ההוראה המפורסמת שציטט הרבי מהמשנה "עשה לך רב". פעמים רבות עורר הרבי שלכל אחד יהיה "רב" שיוכל להתייעץ עמו בענינים רוחניים ובעניני היומיום. ולכן הפנה השליח את השאלה ל"רב" שבחר לעצמו, את הרב יצחק דוד גרוסמן רבה של מגדל העמק. והחליט לעשות כפי שייאמר לו.

ואכן הוא פנה עם ההתלבטות ל"רב" שלו,

הרב גרוסמן התעניין מי בדיוק הזמין אותו ? והשליח הסביר שמדובר בארגון המאגד נוצרים, מוסלמים וכו'. ברגע ששמע הרב שמדובר גם ב'נוצרים', פסק לו מיד שעליו להתחמק ולא ללכת ! השליח ניסה להסביר את התועלת שאולי תצמח מזה, אבל הרב אמר לו בנחרצות שימנע.

בסיום השיחה עם הרב, שיתף השליח את עמיתיו שלוחי הרבי באותה מדינה בכל הפרשה. כולם היו בדעה אחידה שזה יהיה הפסד גדול אם לא ישתתף, וסברו שכנראה 'לא הסביר' טוב לרב את כל המשמעויות שבזה... ושידלו אותו שינסה לדבר שוב עם הרב.

באותם ימים שהה הרב גרוסמן בלונדון, וכל ניסיונותיו של השליח לאתרו שם לא צלחו. 




  נבנה ע"י WebEmpire