ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


כשאמא מבטיחה, היא גם מקיימת !

יום אחד היא מצאה את עצמה אלמנה צעירה ואם שכולה. ממש לבדה, לאחר שבעלה ובתה נפטרו.

סביב השתוללה המלחמה הנוראית. רבבות אנשים ברחו מאימת הגרמנים מזרחה, לכיוון אסיה. שלושה ילדים נלוו אל הגברת שווי. שלושה, שעתידים ברבות הימים להיות רבנים דגולים, אישים רבי מעלה.

כמו רבים מאזרחי רוסיה המופגזת, גם הגברת שוויי עלתה עם ילדיה לרכבת הנוסעת לבוכרה, לברוח. להתרחק מקו האש. שבועות עברו עליהם כך בנסיעה, עד שהחליטה שהתרחקו דיים. היא וילדיה ירדו בתחנה בלתי מוכרת בכפר קטן.

היא החלה לחפש עבודה כלשהי ומחסה לראש, כדי לשרוד את ימי המלחמה. וכך פרנסה בדוחק את משפחתה.

אולם, עניין אחד הציק לה כל העת, מה יהיה עם החינוך היהודי של ילדיה, היא דאגה לבנה הבכור, ברוך שלום, שאמור להגיע לגיל מצוות. ולא ידעה מי ילמד אותו להניח תפילין, ומי יכין אותו כראוי לבר מצווה שלו.

יום אחד, בעודה הולכת ברחוב הכפר, הבחינה ביהודי שנמנה על חסידי חב"ד, גם הוא הבחין בה ולאחר שהתעניין בשלומה, היא סיפרה לו עד כמה היא דואגת לחינוך יהודי-חסידי, חינוך על טהרת הקודש של בניה, היא אינה יודעת מי ילמד אותם וכיצד יגדלו להיות יהודים יראי ה' בניכר.

והמבקר, החסיד האלמוני סיפר לה כי בעיר סמרקנד מתקיימת ישיבה מחתרתית. ואם היא רוצה הוא יוכל  לקחת את הבן הבכור איתו ולהפקידו בידיים טובות בישיבה זו. גברת שוויי הסכימה מיד, היא חיבקה את בנה חיבוק פרידה אמיץ, ועל אף שהייתה זו עת מלחמה, והיא לא ידעה מתי תפגוש בו שוב, חשה שאבן נגולה מעל לבה. בנה יקבל חינוך יהודי חסידי!




כשאתה נותן, אתה בעצם מקבל !...

הרב דוד שי'  וויטמאן, הוא שליח הרבי בס. פאולו שבברזיל. באחת מנסיעותיו לרבי הוא הגיע יחד עם עוד אורח. אותו יהודי כתב לרבי מכתב בבקשת ברכה וצירף  למכתב המחאה כספית כתרומה.

כעבור שבועות אחדים מתקשר אותו יהודי לרב וויטמאן ושואל: 'האם בליובאוויטש לא נוהגים לפדות המחאות' ? כיון שעדיין לא הפקידו את ההמחאה שלו לבנק. הרב וויטמאן התקשר למזכירות של הרבי לבדוק את העניין. והמזכיר אמר לו שמאז שהמעטפה עם ההמחאה הכספית נמסרה לרבי, היא עדיין מונחת על שולחנו, והיא תופקד בבנק רק כשהרבי ימסור אותה למזכירות לפדייה.

בינתיים חלפו עוד כמה חדשים ובערב יום כיפור, ב"איחור" של שנה ועשרים יום ההמחאה נפדתה. (היה פלא שהיא כובדה בבנק על אף שעברו יותר מששה חודשים מהתאריך המקורי, שבד"כ הוא כבר אינו בר תוקף).

בהזדמנות הבאה שהרב וויטמאן נסע לרבי, שלח אותו יהודי עוד מכתב בבקשת ברכה וגם הפעם צירף המחאה לתרומה, תוך כדי שהוא חשב לעצמו, 'מעניין מתי המחאה זו תפדה'... אבל הפעם, עברו רק שעתיים מאז שהמכתב נכנס לרבי, ובשעה 2 בצהרים יצא מענה ברכה מהרבי בצירוף קבלה מהמזכירות על סכום התרומה, הפעם הרבי ביקש שיפקידו את ההמחאה מידית בבנק.

למחרת בבוקר, התקשר בבהלה אותו יהודי לרב וויטמאן, וסיפר שאביו המתגורר בבלגיה, חצה אתמול את הכביש, והתנגשה בו מכונית במהירות עצומה. הוא עף עשרה מטרים משם, ולמרבה הפלא, הוא ניצל וקיבל מכות יבשות בלבד. 




30,000 $ לצדקה...

באותם ימים של חורף תשכ"ג, לא היה להרב גימפל ע"ה קשר כלשהו לחסידות חב"ד, אולם היה עליו להיפגש עם אחד מחסידי חב"ד ולהעביר לו 30,000 דולר. לכל הדעות מדובר בסכום נכבד מאוד גם היום ובוודאי באותם שנים. פגישתם נקבעה ליום ראשון כ"ד טבת בשעות הערב במרכז חב"ד 770 אשר בשכונת קראון-הייטס.

החב"דניק כיוון את הפגישה לתאריך זה כ"ד טבת, מאחר שבאותו ערב הרבי התוועד עם החסידים לרגל  150 שנה להסתלקותו של אדמו"ר הזקן. והוא רצה שהרב גימפל ע"ה יישאר בהתוועדות זו של הרבי.

ואכן הרב גימפל הסכים. וכך לראשונה בחייו זכה להשתתף בהתוועדות.

לקראת סיום ההתוועדות, דיבר הרבי על נתינת צדקה. וסיפר שהבעש"ט לא רצה שיישאר בלילה כסף מזומן בביתו והיה מחלק את הכל לצדקה. ואז הכריז הרבי שלפעמים יכול יהודי להרשות לעצמו לרוקן את כל המזומן שבכיסו גם באמצע יום חול... ולסמוך על הקב"ה שיוסיף לו כמה פעמים ככה... ! וביקש הרבי שכל אחד ירוקן את המזומנים שבכיסו וימסרם לצדקה !

הרב גימפל עמד לא הרחק מחברו החב"דניק, והוא הביט לכיוונו. הוא ידע בוודאות כי בכיסו מונחים באותו זמן 30,000 $, והוא תהה מה יעשה עכשיו ידידו באותם 30,000 $ שקיבל זה עתה. וכאמור, מדובר בסכום לא-מבוטל כלל ועיקר, ובפרט באותם הימים...




We want Moshiach now

מר יוסף דור ז"ל שימש בתפקיד חינוכי בכיר ב'משרד החינוך', הוא סיפר פעם בהתרגשות על עוצמת האמונה בביאת המשיח ותחיית המתים שלמד מילד קטן...

בתחילת שנות ה -50 לא היה ניתן לחדש את הקבורה בהר הזיתים, שהיה נתון תחת שליטה ירדנית, ואז הפך בית העלמין 'סנהדריה' שבירושלים לבית עלמין קבוע. לאחר מלחמת ששת הימים נבנו השכונות רמת אשכול ומעלות דפנה ובית העלמין הפך למובלעת בתוך שכונות מגורים מאוכלסות ביותר.

יוסף דור השתתף באזכרה שהתקיימה בבית העלמין סנהדריה, וכשיצא משם פגש בפתחה ילד חרדי שאסף כיפות מהעוברים ושבים. הדבר סיקרן מאוד את יוסף, לשם מה אוסף ילד חרדי כיפות, והוא ניגש לשאול אותו מדוע הוא עושה זאת,

וכך הסביר הילד,

ביתי ממוקם כאן, בבניין שמול בית העלמין. אני מאמין שבקרוב ממש יבוא מלך המשיח, וכל המתים השוכבים כאן יקומו לתחייה. הם בוודאי יחפשו כיפה לראשם... אז אני מכין מראש מלאי מספיק של כיפות שאוכל מיד לחלק לכל המתים שיקומו לתחייה

יוסף דור סיים בהתרגשות, איך הוא נסחף באמונתו התמימה והטהורה של הילד.

וזה מה שנקרא 'לחיות משיח !'




מבט מלמעלה ...

בי"ג טבת ה' תשמ"ט (21/12/88), הוא הוזמן לקחת בני משפחה מ'סטמפורד היל' לשדה התעופה. הם היו אמורים לטוס בחברת פאן אמריקן מנמל התעופה הית'רו שבלונדון לנמל התעופה קנדי שבניו יורק.

בדרכם לנמל התעופה, אירע מקרה שיגרתי, אחד הגלגלים במונית התפוצץ. למורת רוחם של הנוסעים קצרי הרוח, הנהג נאלץ לעצור, הגלגל הוחלף, והמשיכו בנסיעה.

כעבור כמה קילומטרים נשמע לפתע קול נפץ נוסף... התברר שגלגל נוסף יצא מכלל שימוש דווקא עכשיו... לא הייתה ברירה אלא לעצור שוב את המונית, וללכת רגלי לתחנת דלק, שב"ה הייתה די סמוכה, ולרכוש גלגל מתאים.


כל זה כבר היה למעלה מיכולת סבלם של הנוסעים שמיהרו לטיסה, הם רטנו, והאשימו, אך לא הייתה להם ברירה אלא להמתין לתיקון הגלגל.

סוף סוף המשיכו בנסיעה מאוד מהירה, בתקווה להספיק את הטיסה, אך לפתע, נשמע ברכב צליל צורם ואחריו נפצי זכוכיות... מתברר שמשאית שנשאה אבנים עצרה באופן פתאומי ונחתו ממנה על החלון הקדמי של הרכב מטר של אבני חצץ וניפצוה לרסיסים...

זה גרם לעיכוב של לפחות 20 דקות נוספות ! כי נהג המונית רצה לקבל את פרטי נהג המשאית עבור חברת הביטוח.

בקיצור... למרות המאמצים להגיע לשדה התעופה בזמן ולהספיק את הטיסה, הם הגיעו 'בדיוק' בזמן שהמטוס, שהיו אמורים להיות עליו, המריא לדרכו!

נהג המונית ירד עם הנוסעים המיואשים, וניסה לעזור להם. אחרי מאמצים הצליח לסדר להם טיסה חלופית בחברת 'בריטיש איירווייס' שהמריאה כעבור שעה..

בדרכו חזרה בעודו חושב על הפרשייה המוזרה שהייתה לו בנסיעה זו, ומנסה להבין מדוע זימן הקב"ה עיכובים כה רבים, הוא שומע את קריין החדשות המודיע על נפילת המטוס! 

הייתה זו טיסה 103 של פאן אמריקן, הידועה בשם 'אסון לוקרבי'. לאחר כשעה באוויר, בהיותו בגובה 31 אלף רגל התפוצץ המטוס והתרסק בפיגוע טרור נוראי. ומאות נוסעיו נספו. שברי המטוס נחתו בלוקרבי.




אהבה מיוחדת לילד "מיוחד" !

באחד הימים של שנת תש"ג (1943) כשיצא 'הרמ"ש' מדירתו של חמיו, הרבי הקודם. הוא פנה לתלמיד דוד איידלמן (שלימים היה אחד השלוחים הראשונים שיצא לספרינגפילד, מסצ'וסטס), ולחברו התלמיד צבי פוגלמן (שלימים היה שליח ראשי בווצ'סטר, מסצ'וסטס), היו אלו שני בחורי ישיבה שעמדו בדרכו, ושאלם אם הם רוצים לשמוע 'אמרה חדשה' ששמע זה עתה מהרבי, כמובן שהם ענו בחיוב ובהתלהבות.

וכך סיפר להם,

לפעמים נכנסים לבית מדרשו של הרבי אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, ואני כמובן מתייחס אליהם בחביבות גדולה ומקרבם. אולם נמצאים כאן כמה חסידים מבוגרים שדעתם לא נוחה מכך, ובאים אלי בטענה שהתייחסותי החביבה יכולה להתפרש כהסכמה ו'נתינת הכשר' להתנהגותם, הם סבורים שעלי לשנות את התנהגותי, ולתת להם מוסר ולהתייחס אליהם בקשיחות. ולכן, המשיך 'הרמ"ש' בדבריו, החלטתי לספר לרבי את הדיון ולשמוע ממנו מהי אכן הדרך הנכונה לנהוג כלפי אותם אנשים.

וזה מה ששמעתי זה עתה מהרבי,

כשהורים זוכים ונולד להם ילד, הם אוהבים אותו בכל לבם, ממש בלי גבול. עד שנראה שאין בלבם מקום לאהבה נוספת. זהו טבע אנושי שקבע הקב"ה. וכשזוכים אותם הורים וה' מברכם בילד נוסף, גם אותו הם אוהבים ללא גבול...וכן הלאה. ואם, לא עלינו, נולד להם ילד "מיוחד", יש לו חסר או נכות מסוימת, רואים שתשומת הלב, הרגישות והאהבה של ההורים לילד זה, גוברת שבעתיים.

המשיך הרבי ואמר, גם הקב"ה אוהב כל יהודי, אהבה ללא גבול כאהבת אב לבנו. וכאשר קורה שיש יהודי ש'חסר' אצלו משהו... יש לו 'נכות רוחנית' בזרוע שמאל כי הוא אינו מניח תפילין, או שהמוח שלו ריק מלימוד תורה וכדומה. ברור שלילד "מיוחד" כזה יש לקב"ה אהבה, תשומת לב ודאגה מיוחדת והוא יעשה הכל כדי להחזירו למוטב.

סיים הרבי הריי"ץ ואמר לחתנו 'הרמ"ש': "ואתה תנהג כמו הקדוש ברוך הוא".




2 המחנכים המוצלחים !...

אחד ממפקחי משרד החינוך נסע לניו יורק בשנות ה-60, כדי להשלים את עבודת הדוקטורט. חסידי חב"ד שנימנו על ידידיו המליצו לו לנצל את תקופת שהותו בניו יורק בכדי להיכנס לרבי.

אותו מפקח שהבין את יוקר המפגש וחשיבותו, הכין את עצמו היטיב, והביא באמתחתו סיכום של כ-20 תיאוריות שאסף מספרי דידקטיקה ופסיכולוגיה, כולם עסקו בשאלה "מה ניתן להחשיב כהצלחה בעבודת החינוך", וכל אחד ניתח איזה שינויים המתרחשים אצל המחונך, ייחשבו כהצלחה.  המפקח רצה שהרבי יבחר בתיאוריה הנכונה ביותר.

כאשר הוא הגיש את סיכום התיאוריות, עבר עליהם הרבי במהירות עצומה, ואמר: "הצלחה בחינוך, פירושה, מקסימום מאמץ".

בבת אחת שינה הרבי את התפיסה מן הקצה אל הקצה. כל עוד המחנך השקיע את כל מה שיש בו, הרי שהוא % 100 הצליח. זאת אף על פי שהשינוי עדיין לא ניכר במחונך.




אתה מוזמן לסעודת שבת !

באחת החתונות, בעת שהתכונן הרב ליפסקר לחופה, וישב עם החתן וההורים להכין את הכתובה. ניגש לרב בחור אחד והציג את עצמו כידיד החתן ו'עדכן' את הרב שנקבע שהוא יהיה עד קידושין. הרב הסתפק אם הבחור שומר מצוות ואם הוא אכן, מתאים, מבחינה הלכתית, להיות עד. הוא בירר אצלו אם הוא שומר שבת, וכשנענה בשלילה, הסביר לו הרב מהי המשמעות של 'עד קידושין', ואת התנאי הבסיסי להתאים לתפקיד. הבחור התעניין ברצינות אם יוכל להיות עד כשר אם הוא יקבל על עצמו להיות מעכשיו שומר שבת, וכשנענה בחיוב, הוא הביע את רצונו להיות עד בחופה. גם כשהרב הסביר לו במה זה כרוך... הוא קיבל על עצמו ברצינות להיות שומר שבת, ואכן הוא היה 'עד קידושין' באותה חתונה.

עברו מאז אותה חתונה כעשר שנים, ואותו בחור נפגש שוב עם הרב ליפסקר. הוא סיפר בהתרגשות שמאותה חתונה, הוא אכן שומר שבת. וציין שהוא רואה במוחש את ברכת ה' בעסקיו, מאז הוא גם התעשר מאוד. בעיקר הוא ציין בהתרגשות, שהוא היחיד מבין כל חבריו שיש לו חיים משפחתיים מאושרים !




יברכך ה' וישמרך !

הרב א. מכהן כרב בית כנסת בארצות הברית, הוא שם לב, שאחד המתפללים עוזב באופן קבוע את בית הכנסת לפני 'ברכת הכוהנים'. באחד החגים הזמין אותו הרב לבוא לביתו אחר התפילה לסעוד את סעודת החג. וכך, חשב הרב, הוא בטח יישאר עד סיום התפילה, וכך גם ישמע את ברכת הכוהנים. אבל גם הפעם, הוא יצא מבית הכנסת, כהרגלו, לפני ברכת הכוהנים, והמתין בחוץ לסיום התפילה כדי ללכת עם הרב לסעודת החג.

תוך כדי הסעודה, אחר שאמרו קצת 'לחיים'... אזר הרב אומץ, ושאל את אורחו, מדוע הוא תמיד יוצא לפני ברכת הכוהנים ?

'אספר לך משהו שלא סיפרתי עד עתה לאיש', פתח האורח בסיפור אישי מטלטל.

הוא תיאר בהתרגשות שבזמן השואה הוא היה באושוויץ, והתגורר בתת תנאים בצריף צפוף עם כמה מאות אנשים. היה איתם יהודי זקן שהיה מעודד את כולם, מקשיב לכל אחד, ונותן לכולם אנרגיות חיוביות גם במצב הבלתי נסבל שם.

יום אחד, פתח הזקן והכריז שבעוד שבועיים יחול חג הפסח וביקש מכולם להתאמץ ולהפעיל את כל האמצעים להשיג מצות לליל הסדר ! ואכן, בדרך לא דרך, הצליחו להשפיע על יהודי שהיה משרת בבית המפקד, שסיכן את עצמו ואפה עבורם 2 מצות כשרות ! בליל הסדר ישבו בצפיפות כל דיירי הצריף, כל אחד קיבל חתיכה קטנטנה של מצה, מרור היה בשפע... והיהודי הזקן אמר קטעים מההגדה בקול רם. אין לתאר את ההתרגשות וההתעוררות שהיה באותו מעמד.

לפתע, נכנס אחד הקלגסים הנאציים, וכשראה את ה'חגיגה' הוא צעק בקול רצחני ודרש לדעת מידית מי אירגן את כל זה... ואיים שאם לא יסגירו את הקדקוד הוא יהרוג את כולם.  ואז, היהודי הזקן נעמד, מתקרב לנאצי ואמר, אני ארגנתי את הכל. אם אתה רוצה להרוג אותי – תהרוג, בהם אל תיגע. הנאצי חייך חיוך שטני ואמר, שמחר הוא יהרגו במשפט פומבי.




זה לא נמחק, זה רק אבק ...

בתחילת שנות ה'ת''ש (1940) ביקש רבי יוסף יצחק נ"ע, הרבי הקודם מליובאוויטש, מהחסיד ר’ שמואל ע”ה לויטין שכאשר יהיה בשיקאגו ישתדל לפגוש את מר יחזקאל ליסנר.

מר יחזקאל היה צאצא למשפחת חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן בעל ה'תניא'. שם משפחתו 'ליסנר' הוא על שם העיירה ליאזנא, עירו של רבינו הזקן. והרבי ביקש מר' שמואל לוויטין לעוררו ולהזכיר לו את גזע צור מחצבתו, ולנסות להשפיע עליו לשוב ולהתקרב לחיי תורה ומצוות.

כאשר ר’ שמואל לויטין הגיע לשיקאגו, הוא ניגש יחד עם החסיד ר’ יוסף ויינברג (שהיה תושב המקום) אל הרב המקומי הרב פרלשטיין, והתענין באיזה בית כנסת ניתן יהיה לפגוש את מר יחזקאל ליסנר. אמר להם הרב, שהוא יודע באיזה בית כנסת הוא אמור להיות... אך אינו בטוח שאכן, הוא מגיע לשם...

אחרי מאמצים הצליחו להגיע למשרדו בערב שבת קודש. כשמר יחזקאל הבחין בשני הרבנים, הוא פתח מיד בשאלה, על שם מי לרשום את הצ'יק ?... הוא היה בטוח שמטרת הפגישה אינה אלא כדי לקבל תרומה...

אמר לו הרב שמואל לויטין, שיש מנהג בקהילות ישראל שבערבי שבתות מגיע הרב לבדוק את תקינותם של ספרי התורה בבית הכנסת. ולמטרה זו הם באו עתה בערב שבת, כדי לתקן אות בספר תורה ! ...

והמשיך להסביר, “‘ישראל’ הוא ראשי תיבות יש שישים רבוא אותיות לתורה. כל יהודי דומה לאות בספר התורה. ומאחר שיש יהודי, שהאות שלו בספר התורה כנראה נמחקה, דהיינו, הקשר שלו לתורה כמעט ואינו נראה. לכן הם באו בשליחות הרבי מליובאוויטש, שהוא כמו סופר סת”ם, כדי לתקן ולהשלים את האות שנמחקה...




  נבנה ע"י WebEmpire