ספר תורה אור




ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


אני פשוט רוצה שתקשיב לי...

שאלתי את עצמי מה כבר אפשר לשוחח עם אדם במשך דקה או שתיים או שלוש. אך ראיתי שלכולם הבעת פנים אחרת כשהם יוצאים מהפגישה, והבנתי שלמרות שאלה פגישות קצרות מאוד, בכל-זאת נאמרים שם דברים מיוחדים... חשבתי שזה גם מה שיהיה אתי: אני אכנס, אגיד שלום ועוד משהו, ומה שאספיק אספיק ואז אצא.

כשנכנסתי לרבי, הרבי קם והורה לי לשבת... התיישבתי והתחלתי מיד לדבר.  ראיתי שהרבי מתעניין. הוא התעניין מאוד איך נפלתי בשבי ורצה לשמוע כל מה שעבר עלי בשבי.

הזמן עבר בלי שהרגשתי. אני מציץ בשעון ורואה שעברו כבר יותר מדקותיים ויותר משלוש דקות ומתחיל להבין שהרבי באמת מעוניין לשמוע אותי ובאמת מעודד אותי לספר לו את סיפור הנפילה בשבי ואיך אני חי אחרי השחרור מהשבי.

אני חושב שיש לכל אדם שנפגע חשק להדחיק מה שיותר מהפגיעה, וכאן אתה יושב עם יהודי שיודע לדובב אותך, ואתה מסוגל פתאום להחזיר את הזכרונות בלי להרגיש בכאב ובביזיון, אם בכלל היה כאן ביזיון. יש לו הקשבה מרפאת.

השאלות וההקשבה שלו מכניסות את הדברים הכי קשים לממד אחר. כשאתה מספר לו, הוא מביט אליך בהבנה, שמנחמת אותך על כל כאב




מי אתה אני יודע ! אבל, מי אני ?

שלומיאלי הי' אדם 'קצת' מבולבל, לא תמיד הצליח למצוא את חפציו ובגדיו. ואפילו את 'עצמו' הצליח לזהות רק לפי צבע בגדיו השונים.

הבעיה הגדולה הייתה בהיותו בבית המרחץ השכונתי. שם הי' לגמרי 'מאבד' את הראש. שהרי ללא לבושיו איך יצליח לזהות את עצמו בין שאר הרוחצים ?...

עד שמצא פתרון מבריק. הוא קשר לאצבעו חוט אדום, ומאז היה לו סימן היכר לזהות את עצמו גם במרחץ.

ויהי היום, בהיותו בבית המרחץ נפל ממנו החוט... ולמזלו אחד האנשים שמצא את החוט, קשר אותו לעצמו.

כששלומיאלי הבחין באותו אדם, יצא מבולבל לגמרי...

ופנה לבעל החוט ואמר:

מי אתה אני יודע !... אבל, ריבונו של עולם, מי אני ?....

 




מקווה בינלאומי

אחד מגדולי ישראל עזר לגר צדק בתהליך הגיור. כשהגיע לקראת שלב הטבילה במקווה, ביקש הגר מהרב לקבל הסברים על חשיבות הטבילה. אמר לו הרב, שיבוא אליו כמה ימים אחרי הטבילה ואז הוא ייתן לו הסברים מפורטים על הכל.

הגר הסכים. וטבל במקווה הטהרה וסיים את תהליך הגירות כהלכה.

חלפו הימים, והוא לא הגיע לרב לקבל הסברים בטעם הטבילה.

כעבור כמה שבועות פגש הרב את הגר צדק, ושאלו: מדוע לא באת לקבל הסבר על הטבילה ?

ענה הגר: כל השאלות היו לפני שטבלתי. אבל אחרי שזכיתי לטבול במקווה טהרה כבר אין יותר שאלות...




בעל שם טוב - זה אתה !

הרב מאיר להמן ז"ל, רב בקהילת מגנצה, עמד לצאת מביתו לתחנת הרכבת לקראת נסיעה חשובה. ברגע האחרון שמע קול בלתי מוכר מבקש מהרבנית לראות את הרב תיכף ומיד. וכשהרבנית ניסתה לדחותו בטענה שהרב מאוד ממהר, הוסיף ואמר שמדובר בעניין של פיקוח נפש...

כששמע הרב להמן שמדובר בהצלת נפשות, ביקש שיכניסו את האדם לפגישה.

היה זה אדם בגיל שיבה, שהתחיל בסבלנות מרובה לספר לרב זיכרונות מהעבר. הרב היה מאוד לחוץ להספיק את הרכבת, ודחק בישיש להתמקד במטרת ביקורו.

הישיש המשיך בסיפוריו עד שהגיע לתאר שכובד להיות הסנדק בברית של נכדו, אך ל"ע התינוק נפטר יום לפני הברית, ועתה שנולד ב"ה נכד חדש, ושוב רוצים לכבדו בסנדקאות, אינו יודע אם לקבל את הכיבוד ?...

בקוצר רוח ענה לו הרב שאכן כדאי שאחר יהיה הסנדק, ועמד לרוץ לתחנת הרכבת.

הישיש המופתע רץ אחריו וכשהרב כבר נכנס לכרכרה, הוא הספיק לשאול שאלה אחרונה: "רבי, איזה שם לתת לילד ? .. זוהי שאלת חיים בשבילו !".

"שם נחוץ לך ?" – קרא הרב בחוסר סבלנות – "חיים, צבי, דב, זאב, זרח, ברוך..." והכרכרה יצאה לכיוון תחנת הרכבת.

הרב איחר את הרכבת בדקה... אך התברר לאחר מכן שחייו ניצלו, מאחר שרכבת זו התרסקה בתאונה מחרידה...




מגיע לך לשמוח באמת !

בספר מלכים מסופר על התגלות אלוקית מיוחדת שהייתה לשלמה המלך, בה הוא קיבל 'צ'יק פתוח'. והתבקש רק למלא את הסכום... כך נאמר לו:  שְׁאַל מָה אֶתֶּן-לָךְ.

באותו רגע קריטי לא ביקש שלמה המלך אריכות ימים, עושר או כבוד. הוא ביקש רק דבר אחד שבעצם כלל הכל: וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ ! שיוכל להבחין בין טוב לרע ולהצליח להנהיג את עם ישראל.

בקשתו נתמלאה מיד.  הוא קיבל חכמה נפלאה אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ.

המדרש מתאר, שמיד אחרי קבלת החכמה "חמור נוהק והוא יודע מה נוהק. צפור מצוצי והוא היה יודע מה מצוצי".

הוא כל כך שמח במתנה שקיבל,  וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית-אֲדֹנָי, וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה, לְכָל-עֲבָדָיו.




מתי עשית restart  ?

לפני כשנה רכשתי מחשב טוב, שיש בו כרטיס זיכרון גדול. לא העמסתי עליו הרבה חומר, ובכל זאת בתקופה האחרונה המחשב 'נתקע' לי פעמים רבות,

בדרך כלל זה קורה דווקא כשהזמן דחוק... כשחייבים לטפל בדברים נחוצים.

בצר לי, פניתי לטכנאי מחשבים, לנסות להבין מה הבעיה ?

-         מתי עשית למחשב שלך restart  ? שואל הטכנאי.

-         (האנגלית שלי לא כל כך משופרת... לא הבנתי מה הייתה כוונתו...) מה זה ? שאלתי.

-         הטכנאי צוחק, והדריך אותי להפעיל את המחשב מחדש. וראה זה פלא, העבודה התחילה 'לרוץ'.

וכאן הגיע ההסבר:

תוך כדי עבודה במחשב, נאספים לזיכרון קבצים, וחלקי קבצים. חלקם הגדול של אותם קבצים אינו רלוונטי, אבל זה תופס את הזיכרון של המחשב. ובסופו של דבר, זה עלול להפריע לפעילות תקינה.

ה – restart    מרענן את המחשב לנקודת התחלה, ומוחק את כל השאריות ש'נדבקו' אליו, וכך העבודה זורמת טוב יותר.




האם האבן תחזור למקומה ?

מסופר על אדם שאחרי שנכשל בחטא חמור חיפש דרך לתקן את העוול. ומצא לנכון לגשת לרב העיר שהיה מפורסם בלמדנות ופקחות, כדי לבקש ממנו דרך 'תשובה'.

מאחר שהתבייש לגשת לבד, צירף אליו אחד מידידיו.

כשהרב סיים לשמוע את דבריו, פנה לידיד שהתלווה בשאלה: 'ומה אתך ?' ענה הידיד: 'נכון שאיני מושלם, יש לי פה ושם מעידות, אבל ברור שלא נכשלתי בדבר כה חמור'.

עתה פנה הרב לשני החברים ואמר –

לפני שאתייחס למטרה לשמה באתם לכאן, ברצוני לתת לכם משימה.

בבקשה צאו שניכם לחצר האחורית. מהראשון ביקש הרב שיביא את האבן הכי גדולה שנמצאת בחצר. ומהידיד שהתלווה ביקש שיאסוף את כל האבנים הקטנות.

כעבור דקות ספורות חזר הראשון כשהוא גורר אחריו אבן ענקית במאמצים רבים. וכשעבר זמן די ממושך חזר החבר עם שק מלא באבנים קטנות.

עכשיו פנה הרב ואמר –

צאו בבקשה שוב לחצר. וכל אחד יחזיר כל אבן בדיוק למקום שמשם נלקחה...

הראשון, כמובן התייגע והזיע אך סיים את המשימה מיד, שהרי אבן אחת קל לזכור את מיקומה. אולם השני עמד מיואש עם השק וטען שהדבר בלתי אפשרי...




הכרית של המלך

חזר היהודי לכפר והמשיך במכירת היי"ש. לעת ערב, התיישב לנוח קצת. והנה התיישבו לידו שני שיכורים, כוסית וודקה בידם והם משוחחים ביניהם.

בהתאם להדרכה שקיבל מהבעש"ט, שיש לנצל את מה ששומעים לעבודת ה', הטה אוזן להקשיב לדבריהם.

וכך התנהלה השיחה ביניהם:

-         אתה יודע, איוואן, לפעמים קורים דברים מוזרים שאיני מסוגל להבין אותם. אספר לך מה קרה:  ליד ביתי גר איש אחד, עני מרוד, אין לו כלום בבית. כל רכושו הוא רק כרית אחת קטנה ללילה. אמש בא גובה המס מטעם המלך, וכשלא מצא אצלו מאומה, החרים את הכרית והלך לדרכו.   אינני מסוגל להבין, וכי המלך זקוק לכרית הזאת ?

 

-         אכן, רואה אני שאינך מבין כלום. האם חושב אתה שגובה המס לקח את הכרית עבור המלך ? וכי המלך זקוק לזה ? אלא כוונת הדברים היתה שצריך תמיד לזכור שיש מלך.

 

מי שמשלם מיסים כחוק, זוכר היטיב את המלך. אבל זה שלא משלם כלום, אם לא יקחו ממנו את הכרית האחרונה, עלול הוא לשכוח, חלילה, את המלך, ודבר זה אסור שיקרה, אסור לשכוח את המלך !




תודה מכל הלב !

ר' דרור שי' רגיל היה לצאת מביתו כל בוקר בשעה 8:30 לכיוון הרכבת המהירה המגיעה בשעה 9:10 לworld trade center .  בדיוק באותו בוקר תוכננה לו פגישה עם איש עסקים ב  Huston Street הצמוד למה שהיו 'בניני התאומים'. ר' דרור התכונן לעזוב את ביתו כבר בשעה 8:20 כדי שלקראת השעה 9:00 יוכל להגיע עם הרכבת המהירה למקום. מובן שהוא לא ידע עד כמה נוכחותו המתוכננת באותו מקום היו ברגעיים קריטיים ביותר.

כאמור, בשעה 8:15 הטלפון צלצל ... ולמרות הזמן הקצר שנותר לקראת היציאה מהבית, החליט ר' דרור בכל זאת להרים את השפופרת. הרב אליעזר פתח בנינוחות בשיחת רעים עם ר' דרור, עד שהגיע לנושא העיקרי שלשמו התקשר.




שים לב שלא ילך לאיבוד

שאלות אלו היו קלות מאוד, שהרי זה כתוב מפורשות במשנה.

ואז באה שאלת הבנה, והרבי שאל אותה בדרמטיות כזו, שממש נאלמתי דום... ולא ידעתי מה לענות...

-         הרי יהודי עמל קשה על כספו. בזה הוא רכש את ה'מחרוזות של דגים' או ה'עיגולי דבלה'. ועתה הם אבדו לו.  איך מותר למוצא לקחתם לעצמו ? למה שלא יחפש אחר הבעלים ?

-         (אחרי דקת דומיה מצדי, כשבזמן זה הרבי מביט בי בחיוך אבהי... לחש לי אבי שי' את התשובה)  מאחר שאין בו שום סימן היכר, ברור שבעל החפץ התייאש מלמצוא אותו ואף הפקיר אותו במחשבתו. ואם כן מובן מדוע נפסקה ההלכה ש'הרי אלו של המוצא'.

בהמשך שאל אותי הרבי שאלות נוספות באותה סוגיה, כמו: מה אעשה אם אמצא את ה'סירטוק' (=בגד העליון) של הרבי ? וכן שאל אותי  שאלות מספר יהושע. ולבסוף העניק לי מטבע של דולר במתנה. 




  נבנה ע"י WebEmpire