ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


התמסרות של ילד בן חמש !...

עדות מצמררת של מתנדבת מבית הרפואה סטנפורד שבצפון קליפורניה:

המחשה מדהימה למושג "מסירות נפש" למדתי מילד קטן, בן חמש בסך הכול.

זה קרה לפני כמה שנים, הכרתי בבית הרפואה ילדה קטנה בשם ל. שסבלה ממחלה נדירה וקשה. לפי חוו"ד הרופאים, התברר, שהסיכוי היחיד שלה להחלמה היה, לעבור תהליך של החלפת דם עם אחיה בן החמש, שחלה גם כן באותה מחלה, ובאופן פלאי החלים ממנה. בדמו היו נוגדנים למחלה.

הרופא הסביר לילד הקטן את המצב הקשה של אחותו, ושאל אותו אם הוא מוכן לתת את דמו לאחותו ?

ראיתי שהוא מהסס לרגע, ואז אמר לרופא בהחלטיות: "כן, אני אעשה זאת בשמחה כדי להציל את אחותי".

כאשר שכבו השניים במיטותיהם הצמודות בתהליך העברת הדם, הוא חייך, ממש כמו כולנו, למראה הצבע החוזר ללחייה של אחותו.

ואז הוא פנה אל הרופא ושאל בקול רועד "דוקטור, האם אתחיל למות מיד?".

התברר ש...הילד פשוט לא הבין את דברי הרופא. בתמימותו הוא חשב שעליו לתת לאחותו את כל דמו ולמות כדי להצילה.

כשאמר "כן" להצעת הרופא – לדבר הזה הוא אמר כן".




איך מתמודדים עם פחד ?

הרבי מליובאוויטש הוסיף והציע להחזיק את ספר החת"ת יחד עם קופת צדקה ברכב, כסגולה לשמירה והגנה.

החייל יוסי ועקנין מספר:

היה זה אחרי מלחמת לבנון השנייה, כשהתגייסתי לצה"ל שובצתי ביחידה מובחרת, ולכל משימה הקפדתי לצאת עם ספר חת"ת כסגולה לשמירה והגנה.

באחד הימים עמדנו לקראת כניסה למבצע קשה ומורכב בכפר מרג'עיון בלבנון. "לפני שנכנסנו", הוא מספר, "פגש אותי חסיד חב"ד ושאל אותי אם יש לי את ספר החת"ת ?" ועניתי לו בחיוב, תוך-כדי שאני מצביע על התיק האישי שלי. אבל אותו חב"דניק אמר לי שכדאי שאניח את הספר בכיס האיפוד סמוך ללב." 


"הוצאתי 2 מחסניות מתוך האיפוד והנחתי שם את ספר החת"ת. דקות לאחר-מכן נכנסנו לכפר הערבי. במהלך המבצע, ניהלנו מאבק קשה מול המחבלים. הם ירו עלינו ללא הפוגה. אני חטפתי מספר כדורים שנעצרו בשכפ"צ".

כשחזרתי מהפעולה, והתחלתי לפרק את חפציי האישיים. "וכשהוצאתי את החת"ת מהאיפוד", הוא מספר, "הבחנתי בגוש מתכת מבצבץ ממנו. פתחתי אותו וראיתי שאחד הכדורים שירו אנשי חיזבאללה נכנס לחת"ת, עבר אותו, המשיך לכיס הצדקה ואף עיקם את אחד המטבעות ושם נעצר, ממש מול הלב "...

יוסי היה בהלם גמור ממה שגילה. והוא מסיים: "אין לי ספק שההקפדה שלי לקחת את החת"ת איתי לכל מקום , היא זו שהצילה את חיי". 




רגישות מופלאה !

שמעתי מידידי שליח הרבי לבלגיה ר' שבתי שי' סלבטיצקי שי':

בקיץ של שנת ה'תשל"ה (1975), הייתי תלמיד בישיבת 'תומכי תמימים' שבכפר חב"ד. וכשהגעתי לגיל השידוכים, הציעו לי להיפגש עם בתו של הרב שמואל זילברשטיין מבלגיה.

הבחורה הגיעה לארץ, ואחרי שנפגשנו מספר פעמים החלטנו לבנות יחד בית בישראל. אולם ידוע שחסידים לא סוגרים שידוך גם אם ההצעה נראית הכי מתאימה, עד שמקבלים הסכמה וברכה מפורשת מהרבי.

ואכן, כל אחד מאתנו, בנפרד, כתב לרבי אודות השידוך, וביקשנו הסכמה וברכה.

עברו כמה ימים, ולמחרת ל"ג בעומר התקשר חמי הרב שמואל לאבי ואיחל בשמחה מזל טוב על סגירת השידוך. הוא סיפר שאמש הם קיבלו מענה חיובי מהרבי על ההצעה: "נכון השידוך במאוד מאוד ושיהיה בשעה טובה ומוצלחת".

אבי הגיב באיפוק, ואחר שדיבר איתי על כך, הוא אמר למחותן ר' שמואל, שמאחר שהבחור עדיין לא קיבל מהרבי מענה, לכן צריך להמתין ואי אפשר לסגור השידוך.

חיכינו עוד כמה ימים, וכשהתשובה בוששה מלהגיע, התקשר אבי למזכירות של הרבי כדי לוודא שמכתבנו אכן הגיע לרבי. כי בדרך כלל, הרבי לא הי' מעכב מענה הנוגע לשידוך. ולכן חששנו שמא מכתבנו כלל לא הגיע לייעדו. המזכיר הרב בנימין קליין ע"ה אמר, שהמכתב, אכן, הגיע והוא מונח על שולחנו של הרבי, וממתין לתשובה. כעת כבר היה ברור שעיכוב המענה הוא מכוון.

בינתיים הבחורה חזרה לבלגיה ואני חזרתי ללימודים בישיבה, והשידוך... "תלוי" באוויר, כך עברו עוד מספר שבועות.

באותה תקופה נסע חמי הרב שמואל לארה"ב לרגל עסקיו, ובאותה הזדמנות הוא זכה להיכנס ליחידות לחדרו של הרבי. בין השאר הוא שאל אולי כדאי להתעניין בהצעת שידוך אחרת ? הגיב הרבי ואמר: "מדוע לחפש משהו אחר, הרי יש לכם בידיים הצעה טובה !" וכשאמר לרבי, שהבחור לא קיבל עדיין מענה, ואולי זה אומר שהרבי לא מרוצה מהשידוך ? הסביר לו הרבי שלבחור יש אחות מבוגרת ממנו שעדיין לא השתדכה. וצריך לקבל ממנה הסכמה מפורשת שאחיה ישתדך לפניה.

אמר ר' שמואל שעוד מעט יתקשר טלפונית לארץ לברר את העניין. אך הרבי אמר לו, שאין צורך לטלפן. ורק כשיחזור לבלגיה ישלח לה משם מכתב בדואר רגיל, לבקש את הסכמתה.

כאן היה כבר ברור שהרבי לא מנסה לזרז את התהליך... 




להגיע למושב 37 C....

אדם מסודר להפליא תכנן טיסה לארצות הברית. ומאחר שמאוד רצה לשבת בעת הטיסה במושב הנמצא במעבר,  הוא דאג 4 חודשים לפני מועד הטיסה לוודא בחברת התעופה שיהיה לו מקום מתאים, ואכן הוא קיבל מושב בשורה 37 C במעבר. והובטח לו שמקומו המיועד שמור.

חודשיים לפני הטיסה, הוא שוב דיבר עם חברת התעופה, ודאג לוודא שלא החליפו לו את המקום המובטח. וכך גם ביום הטיסה דיבר עמם מספר פעמים. וכמובן, מקומו המיוחד והשמור הובטח לו.

כשמיודעינו הגיע לארצות הברית, ונפגש עם מקבלי פניו, הוא היה כולו זועף וכועס. לשאלת ידידיו מה קרה ? הוא סיפר להם עד כמה הוא טרח לוודא שיהיה לו מקום במעבר בעת הטיסה, ובפועל הוא קיבל מושב בשורה 37 B שזה באמצע ולא במושב C  כפי שהובטח ...

 אמר לו אחד הידידים: אם זה היה לך כל כך חשוב, מדוע לא ניסית להחליף מושב עם שכנך ?

ענה מיודעינו: וכי עולה בדעתך שלא חשבתי על זה ? וודאי שרציתי להחליף ! אבל הבעיה הייתה שלא ישב שם אף אחד, ולא היה לי ממי לבקש....




עד ביאת המשיח !

באחד מביקורי פוטין, נשיא רוסיה, בארץ ישראל. הציע לו רבה של רוסיה הרב לאזאר להכניס ללו"ז הנשיאותי ביקור מסודר בכותל המערבי.

הביקור תוכנן לאחד הימים בשעת צהרים. מבוקרו של אותו יום הפכה רחבת הכותל לזירה סטרילית. הוצבו מחיצות גדולות ולא אפשרו כניסה למבקרים.

מועד הביקור הגיע. הדקות חלפו. השעות עברו והאורח הרם בושש מלבוא. בסופו של דבר, הביקור בוטל, בשל התארכות לא צפויה של פגישותיו המדיניות.

בקרב כל המאבטחים והאורחים הורגשה תחושת החמצה גדולה... אט אט המחיצות הוסרו, המאבטחים התפזרו, והבכירים חזרו איש איש למקומו, מדוכדכים על ההזדמנות שהוחמצה.

מספר הרב לאזאר:

רגע לפני שגם אני עזבתי את המקום, הבחנתי שראש האבטחה של משמר הנשיא הרוסי, נשאר עומד במקומו. ניגשתי אליו בשאלה, מדוע הוא נשאר כאן ? הרי כל המחיצות הוסרו והכול שב לסדרו ?

השיב ראש האבטחה:

"אצלנו, עד שלא מקבלים פקודה לעזוב – לא עוזבים. אנחנו חיילים ! זה שהורידו מחיצות לא נוגע לי..."




הוא צריך בעיקר את הלב...!

"בהיותי אצל חמי, הרבי הריי"צ מליובאוויטש, בעיר אטווצק (Otwock) שבמרכז פולין, לקחני עמו לביקור גומלין אצל אחד האדמו"רים.

הביקור נערך בבית המדרש, בשעה שאותו אדמו"ר ישב בראש השולחן בעת סעודה/התוועדות עם חסידיו. כשנכנס חמי, הרבי הריי"צ, לבית המדרש, כיבדו האדמו"ר המארח והושיבו על ידו בראש השולחן, וציווה לגבאי להגיש "כיבוד" לשולחן.

הגבאי הביא בשולי גלימתו כמה מיני פירות, והעמידם בקצה השולחן, ודחף אותם באופן שהתגלגלו לכל אורך השולחן – שלא היה כל כך נקי... והיו עליו שאריות של קליפות וכו'... (כמו שקורה בד"כ אחרי הסעודה)  - עד שהגיעו לראש השולחן.

האדמו"ר המארח לקח פרי, חילקו לשתים ואחר שאכל ממנו הוא רמז לחמי, הרבי הריי"צ שגם הוא יאכל.

בהכירי את חמי, הרבי, ידעתי שמצד טבע ותכונת נפשו לא יהיה מסוגל לאכול את הפירות בצורה כזו... והייתי מסוקרן לראות מה הוא יעשה במצב כזה...

הגיב הרבי ואמר לאדמו"ר שברצונו לומר דבר תורה:

אמרו חז"ל "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה". 




המילה ששינתה את חיי !

לפני מספר שנים, התארח אצלי בסעודת חג הסוכות, אחד מתלמידיי היקרים, ר' אלכסנדר שי' אסנין.

אחרי הסיום 'הרשמי' של הסעודה, המשכנו לשבת עוד זמן ממושך עם האורחים, להתוועדות חסידית ואמירת 'לחיים'.

הי' זה הלילה הראשון של סוכות, האושפיזין הוא כידוע, אברהם אבינו. ובקשר לזה השיחה נסבה אודות ברית המילה, שנקרא "בריתו של אברהם אבינו".

ר' אלכסנדר שי', מהפעילים המרכזיים בארגון "ברית יוסף יצחק". ארגון שפועל גדולות ונצורות, בארגון עשרות אלפי בריתות לילדים ולמבוגרים, גילה עניין רב בשיחה זו.

כדרכו, פנה ר' אלכסנדר לאורחים והתעניין אצלם, היכן עשו להם ברית מילה ומי היה המוהל. תשובתו של אחד מהם "לא מצאה חן בעיניו". וכששמע את הפרטים, חשד שמשהו לא היה שם תקין והציע לו לגשת מיד אחרי החג ולהיבדק ע"י מוהל שמתמחה בבדיקת מבוגרים כדית לוודא שהוא אכן מהול כהלכה.

אותו אורח, מוכר לי היטיב כבר שנים רבות, הוא היה מגיע לשיעורי תורה רבים וכו' וכו', אך, עובדה. כל "תזוזה" משמעותית לא חלה באורח חייו. הכל עבר כאילו לידו...

ואכן, מיד למחרת החג, באמצע חול המועד, נסע למרכז הארץ ונפגש עם אחד המוהלים מארגון 'ברית יוסף יצחק'. לתדהמתו התברר, ש... הוא ערל גמור ! הוא לא היה מהול כהלכה !

עוד באותו יום הוא עבר שם ברית מילה כדת וכדין.




היכן נמצאת היום תיבת נח ?...

החסיד הרב שמואל שי' חפר הינו דמות מרכזית בעסקנות חב"ד בארץ. הוא עומד בראש המוסד המפואר 'מכללת בית רבקה' שבכפר חב"ד ב', שכיום מתחנכות בו כ- 1000 תלמידות, ובמשך למעלה מיובל שנות קיומה, הכשירה המכללה – בגלגוליה השונים – אלפי מורות וגננות הפזורות בכל רחבי הארץ ובתפוצות.

במשך השנים זכה הרב חפר להתקבל פעמים רבות ל'יחידות' אצל הרבי, בהם קיבל מהרבי הדרכות רבות והנחיות ברורות הן בעניינים הקשורים לעסקנות והן באופן אישי.

באחת היחידויות שהיה אצל הרבי לפני למעלה מחמישים שנה, התלונן הרב חפר על עצמו, ואמר לרבי, שכתוצאה מעיסוקיו הרבים, לא נותר לו זמן ללימוד התורה כראוי.

השיב לו הרבי:

כנראה, שלמשרדך ב'בית רבקה', ישנם 2 דלתות. דלת אחת מאפשרת כניסה ישירה למשרדך והדלת השנייה היא עבור הנכנסים אליך דרך המזכירה.

(הרב חפר מוסיף, שנדהם לשמוע שהרבי מתאר בדיוק איך היה נראה משרדו...).

ובכן, בכל יום בשעה 1 בצהרים תנעל את שתי הדלתות למשך שעה. ותקדיש את הזמן ללימוד תורה בלבד.




סיפור המעשה הוא העיקר...

הרבי ה'צמח צדק' שלח את החסיד ר' אייזיק הלוי עפשטיין ז"ל לאדמו"ר רבי ישראל מרוזין בענין חשוב הנוגע לכלל ישראל.

החסיד ר' אייזיק ניצל את ההזדמנות להתבונן בהנהגותיו של רבי ישראל מרוזין. באחד הימים הבחין שבאו שני חסידים לקבל מהצדיק הסכמה על ספר שחיברו.

הראשון היה למדן גדול, אחד מגדולי הרבנים. הוא חיבר ספר של חידושי תורה נפלאים, ואילו השני היה חסיד שליקט בספרו סיפורי מעשיות מצדיקים וחסידים.

ר' אייזיק התפלא מאוד מדוע הצדיק רבי ישראל נתן תחילה את הסכמתו לאוסף סיפורי המעשיות, ורק אח"כ פנה לתת הסכמה לספר החידושים ופלפולים בתורה ? אך שמר את הדברים בליבו.

כעבור יומיים הוזמן ר' אייזיק להשתתף בסעודת ראש חודש בנוכחות הצדיק רבי ישראל. לקראת סיום הסעודה התייחס רבי ישראל לתמיהתו המחשבתית של ר' אייזיק, ואמר שאכן יש צדק  בתמיהה מדוע ניתנה הסכמה לאוסף הסיפורים לפני החיבור של חידושי התורה. אך, אמר רבי ישראל, בעצם זו שאלה עתיקת יומין, והיא מופיעה בדברי רש"י בפירושו על הפסוק הראשון בתורה.




הסוכה הצילה את הבית כולו !...

היה זה בחודש אלול של שנת ה'תשנ"ח (9/98), ישבתי בביקור בית אצל  ידידי היקר יאיר ד. שי', בביתו בשכונת דניה בחיפה. באותו ערב קיבל יאיר החלטה טובה שבע"ה לקראת חג הסוכות הוא יבנה סוכה בחצר הבית.

באמצע חול המועד סוכות, קיבלתי טלפון בהול מיאיר שי'. הוא ביקש שאגיע בהקדם לביתו בחיפה, לראות דבר נפלא !  "אי אפשר לתאר את זה בטלפון, אתה חייב לבוא ולראות בעצמך" - במהלך החג לא הצלחתי להגיע, אבל נסעתי מיד אחרי סוכות,

ואכן נגלה לעיני מחזה מדהים ! פשוט 'נס' שאין לו שום הסבר הגיוני בדרך הטבע.

מה קרה ?

בחג הסוכות של תשנ"ט (10/98) שיבשה את החיים באזור חיפה שריפת ענק.

הלהבות הבריחו אלפים מתושבי שכונת דניה מבתיהם באמצע הלילה.

באותה שריפה נוראית נפגעו 40 בתים ושלושה מהם נשרפו כליל. חמישה בני אדם נפגעו קל משאיפת עשן ו-8000 דונם של חורש טבעי עלו באש.

כל הבתים שהיו על צלע ההר ניזוקו קשות מהאש שהתקדמה מתוך החורשה,

הבית של יאיר נמצא בשורה אחת עם אותם עשרות בתים הבנויים ממש על צלע ההר.

את הסוכה בנה יאיר בחצר הבית הפונה לאותה חורשה,

וכמה נפלא היה לראות את המחזה הבלתי יאומן... האש התקדמה עד קצה הסוכה, היא פשוט הקיפה את הסוכה ולא נחרך אפילו מעט מדופן העץ...

בזכות קיום מצוות סוכה ניצל הבית כולו מהאש הלוהטת !




  נבנה ע"י WebEmpire