פרשת פקודי = שבת זכור !
בזמן הבעש"ט חיו בווילנה שני חייטים, שהתעסקו בעיקר בתיקון ותפירה של בגדים פשוטים. לימים נעשו שותפים. ועזבו יחדיו את ווילנה לתקופה ממושכת, כך עברו מכפר לכפר ועסקו בחייטות במטרה ובתקווה לאסוף סכום כסף נכבד.
בדרכם חזרה לווילנה, לנו באחד הכפרים, בביתו של יהודי, שהיה אחראי על עניני אותו כפר מטעם הפריץ. כשהבחינו בעצבות על פניו, דובבו אותו וביקשו שישתפם בצרתו, ואכן לאחר הפצרות רבות סיפר להם 'בעל הכפר':
"הפריץ עומד להשיא את ביתו, והטיל עלי להשיג עבורו חייט אומן לבגדי החתונה. הוא אף איים שאם לא אמצא עבורו חייט מתאים, הוא יגרשני מהכפר... כל ההצעות שהבאתי עד עתה נדחו על הסף".
החייטים הפשוטים דחקו בו שינסה להציע אותם לפני הפריץ. ולמרבה ההפתעה, עבודתם מצאה חן בעיניו ונשארו בכפר לתפור את כל בגדי החתונה. הפריץ שילם להם בעין יפה וביד רחבה.
כשעמדו לעזוב את הכפר, נודע להם שהפריץ כלא בבית האסורים משפחה יהודית, בגלל חוב של 300 רובל. הדבר נגע מאוד לליבו של אחד החייטים, והציע לשותפו לתת יחד את הסכום הנכבד על מנת לפדות את השבויים מכלאם, השותף סרב להצעה.
לאחר מחשבה פנה החייט לשותפו, וביקש לפרק את השותפות, ולחלק את כספם שווה בשווה. כשעשו חשבון, התברר שלכל אחד מהשותפים יש בדיוק 300 רובל ! מיודעינו החייט לא היסס ונתן לפריץ את כל רכושו – 300 רובל ! ופדה את המשפחה מבית האסורים !