ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


לשים לב גם לעטיפה ...!

בשנותיה הראשונות של חסידות חב"ד בארצות הברית, היה החסיד הרב ישראל ג'ייקובסון ז"ל אחד מחשובי העסקנים. הוא גם עמד בראש ארגון אגודת חסידי חב"ד.

בשנת תרצ"ז (1937) הוא נסע מארצות הברית, לבקר אצל הרבי הריי"צ נ"ע, הרבי הקודם מליובאוויטש. שהי' באותם שנים באירופה. בין השאר דיבר אתו הרבי על הבדלים בסגנון הדיבור שהי' אצל אדמו"רי חב"ד, כשנתנו הוראות לחסידים.  וכך אמר לו: סבי (האדמו"ר רבי שמואל, הרבי המהר"ש נ"ע) היה רגיל לצוות. אבי (האדמו"ר רבי שלום דובער, הרבי הרש"ב נ"ע) היה רגיל לומר. ואני אומר באופן שנראה לי. אבל יהיה הסגנון אשר יהיה, תמיד צריך לציית.

ברבות השנים זכה הרב ישראל ג'ייקובסון להיות גם מחסידיו של הרבי מליובאוויטש הנוכחי. ואז הוסיף הרב ישראל ואמר (בהמשך לתיאור סגנון דיבורם של האדמו"רים): "והרבי שלנו רק מציע..."  




ההצלחה שלך, היא ההצלחה שלי... !

הרב נחמיה וילהלם בן דודי, דמות מוכרת מאוד ואהובה על הכל, הוא שליח הרבי בבנגקוק-תאילנד, הוא זכה להקים את ה'בית חב"ד' הראשון בעולם, שמיועד למטיילים. בית חב"ד שהפך ל'אב טיפוס' להרבה נוספים שקמו בעקבותיו, במקומות שונים בעולם.

הרב נחמיה שיתף אותי בסיפור מעניין, על התפתחותם של בתי חב"ד למטיילים, שקמו בדרום אמריקה.

לפני כעשור, התפרסם מחקר בנושא: "לאן זורמים התרומות של העשירים היהודים בעולם". המחקר התמקד בשנים  1995-2005

הנתונים שהתפרסמו היו מדהימים. דובר שם על תרומות בסכומים אדירים של מיליארדי דולרים. החלק היותר מפתיע במחקר, היה הפילוח לאן זרם הכסף...

84 %  מהתרומות הועברו למוסדות של גוים,

12 % למוסדות של יהודים שאינם שומרי מצוות,

ורק 4 % מהתרומות הועברו למוסדות דת ברחבי העולם.

הסיבה, כפי שהופיע במחקר, למיעוט תרומות למוסדות דת הייתה, כי... 'הם לא "בנויים" לסכומים גדולים'.

הרב חיים יוסף שי' קנטור השליח והרב הראשי לתאילנד,. שיתף את הרב נחמיה במחקר המעניין, ואף הציע, "לצאת מהקופסה", ולפתח חזון - להקמת רשת בתי חב"ד למטיילים, גם אם כרגע התכנית נראית רחוקה, ועל אף שזה רק בגדר 'חלום', בכל זאת חייבים לשרטט תוכנית מסודרת.

וכך עשו, הם רשמו את ה'חלום' על הנייר, זמן רב הקדישו באותם ימים לבנות תוכנית מפורטת, להקמת 5 בתי חב"ד חדשים למטיילים, בתקציב של 5 מיליון דולר.




עונג שבת !

נולדתי ביישוב נווה אילן שבמטה יהודה, מעודי לא שמעתי כלום מענייני יהדות, וכך גדלתי רחוק מכל סממן יהודי. כשסיימתי את השירות הצבאי חיפשתי מקום בעולם לטייל בו, נזכרתי שיש לי קרובי משפחה בעיר החוף סן דייגו שבקליפורניה, ביום בהיר אחד  ללא כל תיאום מראש 'נחתתי' אצלם... מאחר שלא היה ביכולתם לארח אותי, מצאתי את עצמי מחפש מקום לינה בבית חב"ד באזור.

בבית חב"ד קיבלו אותי בסבר פנים יפות. הם, להפתעתי, לא דרשו ממני תשלום כספי. כל שנדרשתי היה 'רק' להתחייב להשתתף בתפילות, להניח תפילין ולהשתתף בסעודות השבת.

'מחוסר ברירה' הסכמתי ל"תשלום" הלא שגרתי, הנ"ל ואכן התחלתי להיות נוכח בתפילות, להניח תפילין בכל יום, ואף השתתפתי בסעודות השבת. כלפי חוץ הייתי מכבד את שמירת השבת אבל בחדר – עשיתי מה שהיותי רגיל לעשות בכל שבת... במהלך היום הייתי מטייל באזור ונהנה מהחיים... במשך הזמן התחברתי לאדם מקומי וטיילנו יחדיו.

באחד מימי ראשון, יצאתי עם החבר לטיול בטיחואנה שבמקסיקו. עיר ששוכנת בגבול ארה"ב, סמוך לסן דייגו. טיילנו שם כל השבוע וביום שישי היינו בדרכנו חזרה לארה"ב. כשהגעתי למשטרת הגבולות חיכתה לי הפתעה לא נעימה,  נציג ההגירה החליט לעכב את כניסתי למדינה. לטענתו, לא הייתה בידי אשרת כניסה מתאימה. הייתי ממש נסער, לא היה לי לאן ללכת. ובמצוקתי טענתי, שאני יהודי דתי ואני חייב להגיע במהירות לדירתי שבסן דייגו, כדי שאוכל לשמור את השבת.

פקיד ההגירה היה קשוח במיוחד ולא התייחס כמובן לטענה זו. 




כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ !...

לפני 60 שנה נשלח השליח הרב יצחק דוד גרונר ז"ל על ידי הרבי לאוסטרליה. הרב גרונר היה אישיות מיוחדת ויוצאת דופן. באוסטרליה הוא הצליח להקים מעצמה של מוסדות ומערך של פעילות ענפה. בנוסף לזה הוא גם קיבל מהרבי במשך השנים, שליחויות שונות שהיו כרוכות בנסיעה למקומות רחוקים במזרח.

שליחויות אלו לא היו קלות לביצוע, ולעיתים אף היו מלוות בקשיים וסיכונים לא מעטים. היו אלו אזורים שהדרכים בהם משובשות ומזג אויר משתנה בקיצוניות. ובנוסף לזה גם מצב בריאותו לא היה תקין כ"כ. כאמור, המשימה לא הייתה פשוטה.

היה זה בחודש חשון בשנת תש"מ (1980), הרב יצחק דוד גרונר היה אצל הרבי ב'יחידות', בו דיבר איתו הרבי בנושאים כלליים שונים, בהזדמנות זו שוב ביקש ממנו הרבי לנסוע לתאילנד – בנגקוק, ולעוד מקומות הנידחים במזרח ולהדפיס תניא בכל מקום שעדיין לא הודפס בעבר.  באופן טבעי היה לו קשה לקבל בשמחה משימה לא פשוטה זו, והדבר היה ניכר על תווי פניו...

ואז פנה אליו הרבי בשאלה: 'אם אני אסע אתך ברוחניות זה יוסיף בבריאותך  ?...' והרבי סיים ואמר "בגשמיות איני יכול, אבל ברוחניות אני נוסע איתך !".




שידוך ? מן השמים !...

טבריה, רחוק כ"כ ממרכז הארץ, דקות ספורות לפני כניסת השבת, מה עושים כש"נתקעים" שם ?

מה שלא יהיה, זה בוודאי מאוד לא נעים, ותמיד מלווה בחושה קשה... מצבים כאלו אינם נדירים... לא בעבר, וגם לא בהוה.

יוסף ש. נתקל גם הוא במצב דומה בחודש סיון לפני כ 17 שנים (תשס"א).

בישיבה בה הוא למד שינו ברגע האחרון את לוח "שבתות החופשה". בדרך כלל כולם שמחים לחוות את השבת במסגרת המשפחתית, אולם הבחור יוסף ש. לא כ"כ שמח על השינוי. כיוון שהוריו תכננו באותה שבת לא לשהות בביתם.

הוא חיפש רעיונות היכן להיות באותה שבת, ובסופו של דבר בחר לנצל את האווירה הקסומה של צפת ולנסוע לשם. הוא אף צירף אליו חבר לנסיעה.

ביום שישי הם יצאו מירושלים בשעה סבירה כדי להספיק להגיע בזמן לצפת, ולהתארגן לפני כניסת השבת. אך כל הדרכים סביב ירושלים היו חסומות כיון שהיה זה אותו יום שישי, י' סיון תשס"א, שבו נקבר פייסל חוסייני הידוע לשמצה. וכבר בשלבי הנסיעה הראשונים נקלע האוטובוס לפקק ענק וסבוך. הוא פשוט לא נע ולא זע. ככל שהזמן התקדם לחצות היום, התרוצצו מחשבות אצל יוסף ש. וחברו האם בכלל יספיקו להגיע לייעדם לפני כניסת השבת...

לאט לאט האוטובוס התקדם בדרכו, היה זה כמעט בקצב הליכה. סמוך מאוד לשקיעת החמה הם מצאו עצמם מתקרבים רק לטבריה. ההחלטה הייתה ברורה, הם ירדו מהאוטובוס בטבריה וקיוו למצוא שם איזו קורת גג לשבת המתקרבת.




לתת את הכל !!!

לחנות תכשיטים בבני ברק, נכנסה ילדה קטנה, בלבוש קצת מרושל.  בעל החנות ראה אותה מתבוננת במדפים המנצנצים ושאל אותה: אם הוא יכול לעזור.

ענתה הילדה, כי היא מחפשת שרשרת זהב עם יהלומים. המוכר הוציא מכיסו מפתח קטן, פתח את חלון הוויטרינה שמאחוריו, שלף משם מעמד פלסטיק שעליו היו ענודות מספר שרשראות והציג אותן בפני הילדה.

הילדה בחנה את השרשראות בעיניים מוקסמות, ומהר מאוד הצביעה על אחת מהן. 'את זו אני רוצה', אמרה. 'אבל זו שרשרת יקרה ומתאימה לאישה, זה לא לילדה כמוך', אמר המוכר. 'כן, אני יודעת, אמרה הילדה. זו מתנה לאחותי הגדולה'.

והמשיכה, 'מאז שאבא ואמא נפטרו, היא אבא ואמא שלנו. היא עושה הכל עבורינו. מכינה, מכבסת, דואגת, קונה לנו את כל מה שאנחנו צריכים. היא עובדת קשה ואת כל הכסף היא מוציאה עלינו, ולא קונה לעצמה כלום. לכן החלטנו כל האחים לקנות לה הפתעה. שנה שלמה חסכנו כסף, לא קנינו שום ממתק, שום משחק, כל מטבע שהיה לנו שמנו בצד ועכשיו אנחנו רוצים לקנות לה הפתעה לכבוד החג'. סיימה הילדה את ההסבר.

הילדה שלפה מתוך התיק שלה שקית ניילון משופשפת ומעט כבדה והניחה אותה על דלפק הזכוכית. המוכר פתח את השקית, היה שם מצבור לא קטן של עשרות אגורות, הרבה חצאי שקלים, קצת מטבעות של שקל אחד ומטבעות בודדים של חמשה שקלים. בהערכה מהירה ונדיבה הוא העריך את תכולת השקית ב-200 שקלים במקרה הטוב.

'יש מספיק כסף ?' שאלה הילדה ותלתה במוכר עיניים שואלות 




נכנסת לשותפות באמצעות 'מילה' !

באישון לילה נקש מושל הכפר על דלת ביתו של ר' זלמן, "בן-זקונים נולד לנו לפני שבוע", אמר המושל. "בוא מחר לביתנו למול אותו. אבי יהיה בבית ויסייע לך בכל הדרוש. אני אסע הרחק מכאן, כדי שלא אואשם בשיתוף-פעולה אתך. ברור?". ר' זלמן הנהן בהבנה והמושל נבלע באפלת הליל.  ואכן למחרת היום, שעה קלה לפני שקיעת החמה, הופיע ר' זלמן בבית המושל ומל את הרך הנולד. כשירדה החשכה חמק בלאט לביתו.

לא חלפו ימים רבים ודבר הברית שנערכה לבן המושל דלף ונודע ברבים.

המושל שנדחק לפינה האשים את אביו הקשיש ואת ר' זלמן המוהל בקשירת קשר מאחורי גבו, למול את בנו שלא לרצונו. זו הייתה גם הגרסה שמסר לחוקר המשטרה. הסיפור צבר תאוצה ונהפך לפרשה ציבורית שהכול עסקו בה. הסב הקשיש הוכרז מיד כבלתי-כשיר לעמוד לדין וכל העניין התמקד בפושע האמתי, הלוא הוא המוהל.

לקראת מועד המשפט נשלח ממוסקבה שופט מיוחד כדי לנהלו. היו לו למשפט כל הסממנים של משפט-ראווה – נאשם יהודי, תהודה ציבורית ושופט מיוחד. במקרה כזה, היה ברור, שסיכוייו של ר' זלמן לצאת מהסיפור בשלום קלושים ביותר.

בבוקר המשפט גדש קהל רב את אולם בית-המשפט בוורוניז'. בין הבאים היו גם יהודי אילינקה, שחרדו לגורלו של ר' זלמן. הנאשם עצמו הוכנס לאולם בית-המשפט כבול בידיו וברגליו, כפושע מסוכן. 




איך יוצאים מהביצה ?...

סוחר עירוני עשיר, שדם כפרי זרם בעורקיו, פיתח תחביב מעניין. הוא הקים חווה, אליה אסף סוסים מובחרים מכל רחבי תבל. סוס פולני אציל ומובחר לצד סוס בולגרי משובח. באבוס אחד סעדו סוס מרוקאי עם סוס יווני מגזע ידוע והיה גם סוס מצרי בריא וחזק.

לעיתים קרובות אהב הסוחר לצאת למסע עם סוסיו, כשהקפיד לגוון ככל האפשר. יום אחד רתם ששה סוסים מהמובחרים שבחוותו: פולני, צרפתי, לבנוני, תימני, איטלקי והונגרי. עלה על המרכבה ויצא לטיול.

תוך כדי רכיבה, נקלעה המרכבה לביצה טובענית. הסוחר לא נבהל. אם לא יחלץ אותו הצרפתי, כך חשב, יעשה זאת ההונגרי. אם ייחלש התימני, האיטלקי יאזור עוז.

ואכן הוא הצליף באחד מהם. הסוס נבהל והחל למשוך במרץ את המרכבה, אך היא נשארה בבוץ ולא זזה. המשיך הסוחר להכות ולגעור כל פעם בסוס אחר. הסוסים התכווצו והתאמצו כל אחד בתורו, אך ללא הועיל, אט אט הוא קלט שהפעם הוא ב'בוץ אמתי'.

שעה עגומה עברה והנה נשמע מאחוריו קוק שקשוק עגלה. בתקווה הביט הסוחר לאחוריו, אך כשראה את הסוסים הכחושים הרתומים לעגלה המתקרבת, הבין שמהם לא תצמח הישועה.

העגלה התקרבה ו... כמובן שגם היא נתקעה בבוץ. העגלון הצליף על גבי שני הסוסים הכחושים, ולמרבה הפלא, תוך כמה דקות נחלצה העגלה מהביצה. הסוחר ההמום פנה לעגלון, וביקש ממנו הסבר ל'כישוף' שהתרחש לנגד עיניו.




'חג פלֵיטָתֵנו'

למחרת בבוקר העמיס שלמה את כל מיטלטליו על עגלתו, ויצא עם אשתו וילדיו אל הדרך המובילה אל העיר הגדולה, הרחק משליטתו של הפריץ. בעודו נוסע בשבילי הכפר, הגיחה לפתע מולו עגלה מפוארת רתומה לארבעה סוסים אבירים. פניו של שלמה החווירו כשהבחין שזוהי כרכרתו של הפריץ. הוא חשש שהפריץ יגלה שהוא בורח ממנו. ברגע האחרון עלה במוחו של שלמה רעיון מבריק. הוא נופף בידו אל הפריץ וקרא: 'שלום לך אדוני הפריץ הנכבד. אני נוסע העירה לחגוג את החג, עם אחיו היהודים, ומיד כשאשוב אכנס אליך ואסדיר את חובי'.

'חג ? איזה חג ?' תמה הפריץ. 'אני מכיר את החגים היהודיים - פסח, שבועות וסוכות, אבל אף אחד מהם לא חל בעונה הזו של השנה'.

'אתה צודק, אדוני הפריץ', ענה שלמה, 'החג הזה נקרא 'חג פלֵיטָתֵנו', והוא חג חשוב מאוד אצלנו היהודים'.

''חג פליטתנו' ?' המהם הפריץ. 'מעולם לא שמעתי על החג הזה. סע לשלום ומיד לאחר החג אל תשכח להגיע אלי עם הכסף'. שלמה הודה בליבו לקב"ה שנחלץ מהצרה, ומיהר להמשיך בדרכו ולהתרחק מהכפר ומשליטתו של הפריץ.

למחרת בבוקר נקלע הפריץ לעיר הסמוכה, והופתע לראות שבתי המסחר של היהודים פתוחים כבכל יום. הוא ניגש ליהודי הראשון שפגש ושאל: 'אמור לי, הכיצד אתם עובדים כרגיל, למרות שהיום חג אצלכם?'

היהודי פער עיניים בתימהון: 'חג? איזה חג היום?'

'היהודי שחוכר ממני את בית המרזח אמר לי בפירוש שהוא נוסע לחגוג חג עם אחיו היהודים'.  אמר הפריץ.

היהודי הבין מיד שמאחורי ה'חג' מסתתר משהו אחר. והתעניין, 'איזה חג אמר לך החוכר שהוא חוגג?'  'הוא אמר שקוראים לזה 'חג פליטתנו',' אמר הפריץ.

היהודי שהבין מה קרה כאן... אמר, 'בוודאי, איך יכולתי לשכוח ?'  ''חג פליטתנו' הוא חג חשוב ביותר אצלנו'.

'אז אם היום חג, מדוע כל החנויות שלכם פתוחות?' שאל הפריץ בחשדנות.

'אסביר לך,' אמר היהודי הפיקח. ''חג פליטתנו' הוא לא כמו פסח וסוכות. אין לו יום קבוע, אלא כל יהודי חוגג אותו כאשר מגיע זמנו...'




לפתע התגלתה הנשמה...

באחד מימי שישי אמר לי אחד מבעלי החנויות, שיש לו אתגר עבורי. והוסיף, שאם אצליח במשימה, הוא מתחייב לתת מידית סכום נכבד לצדקה. הבנתי שמדובר באתגר לא פשוט ונדרכתי לשמוע מה בפיו...

'בחנות בגדים פלונית הממוקמת בקצה המתחם יושב יהודי שמצהיר כבר שנים שהוא אתאיסט גמור,  בוא נראה אם תצליח להניח לו תפילין' !...

ניגשתי בצעדים בטוחים לחנות הבגדים, והצעתי לבעליו להניח תפילין, אך הוא סרב בתוקף. בדרך כלל אינני מנסה ללחוץ על הסרבנים, אבל הפעם... אני במבחן. ומשקיפים עלי מרחוק...

ניסיתי לדבר על ליבו, והסברתי לו שבסך הכל נדרש ממנו להקדיש 2 דקות למצווה חשובה זו, אך הוא סרב וסיפר לי שהוא נשאר שריד אחרון מכל בני משפחתו שנספו בשואה, ומאז אינו מניח תפילין ואף אינו מעוניין לשמוע שום דבר הקשור ליהדות. הוא תיאר לי בכאב את מה שחווה מול עיניו, את רצח כל בני משפחתו היקרים, וסיים ואמר שמאז נשארה לו השאלה "איפה היה אלוקים ?" ולטענתו, הוא הצהיר באופן חד משמעי שהוא איבד את האמונה.

היה ברור לי שאסור לדון אדם במצבו, וכלשון חז"ל 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו', אבל לא התייאשתי, וניסיתי בכל זאת לדבר אל ליבו. אך נתקלתי בחומה בצורה !  הוא לא היה מעונין לשמוע שום דבר בנושא.

באותו רגע נשאתי בליבי תפילה לה' שיכניס לי בפי מילים מתאימות, שיצליחו לגלות את נקודת היהדות של היהודי היקר. ושיתברר, גם לו, שהוא, למרות הכל, יהודי מאמין !

אינני יודע מהיכן לקחתי את האומץ, אך פתאום מצאתי את עצמי אומר לו בהתרגשות: לפי התיאור שלך, איני מבין איך אתה עומד עתה כאן לפני ?... אם כל מה שהתרחש שם היה רק מהלך טבעי, הרי גורלך היה צריך להיות כגורלם... ובעצם לא היינו אמורים בכלל לדבר עכשיו. אלא ברור שהקדוש ברוך הוא היה שם באותה שעה ממש. והסיבה שרק אתה נשארת שריד אחרון מכל משפחתך, זה רק בגלל שבורא העולם החליט להציל אותך מהכלל ולהביאך לחוף מבטחים. וב"ה הצלחת להקים משפחה וכו'.




  נבנה ע"י WebEmpire