ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


זו ממש השגחה פרטית...

בדיוק באותו יום 'לחוץ', נכנס לבית הכנסת, הרה"ח הר' לייבל ביסטריצקי עם ילדיו הקטנים. הוא היה מגיע לפרקים לבקר שם את אביו שנמנה בין מתפללי המקום. הרב ביסטריצקי חסיד חב"ד, שהיה רגיל להתפלל בנוסח התפילה שייסד בעל ה'תניא'. ניגש כהרגלו גם הפעם לרבי שמואל, לבקש בהשאלה את 'סידור הרב' שברשותו.

בסיומה של אותה תפילה, נשמט לרגע הסידור העתיק והיקר מידיו ונפל ארצה בחבטה. עודו מזדרז להגביהו בחרדה, מבחין בלב נחמץ כי הכריכה  הקשה נקרעה מן הדפים. ולפתע... שטרות ירוקים רבים בערך של 100 דולר כל אחד, נושרות מטה בזה אחר זה. מה קורה כאן ? הסידור פולט כספים...

רבי שמואל לקח את הסידור לידיו והתברר שאותו החסיד בלתי ידוע, שהי' בעל הסידור, וחי עוד לפני שנות האימה באירופה, ביקש להטמין סכום כסף, ומצא את כריכת הסידור כמתאימה.

סכום הכסף העצום, הוכן שנים רבות קודם לכן, כדי שבבוא היום יספק את התשלום הדרוש לבניין בית כנסת.

איזה רצף מדהים של 'השגחה פרטית' !  איך הקב"ה גלגל לידיו של רבי שמואל את הסידור היקר, בתמורה לספר 'מאור עינים'... ואיך נקרעה הכריכה בדיוק ברגע המתאים...




חיים של מסירות נפש

בחורף של שנת תרח"צ (1938) למדו בישיבה מחתרתית בברדיצ'וב תשעה נערים. ששה מהם היו בני 13-15 ושלשה בני 18. ראש הישיבה היה החסיד הרב משה רובינסון.

רוב הנערים לא היו מקומיים. הם התקבצו ממקומות שונים, אחרי שבמקום מגורם נסגרו בברוטליות  כל מוסדות הלימוד היהודיים והיו גם ילדים שנלקחו למעצר.

עובדה זו שנערים עוזבים את הבית ונודדים למקום תורה – כבר מלמד מהי מסירות נפש!

הצרכים האלמנטריים, כגון, מקום לינה או ארוחות מסודרות, בכלל לא היה הדבר החשוב באמת בחייהם. הם היו יותר מודאגים שאף גוי לא יבחין בנוכחותם וילשין עליהם לג.פ.או.  הם קיווי לחזור שוב בכל בוקר לעוד יום של לימודים עם רבם.

הם היו מגיעים בשעה 5 לפנות בוקר ל'עזרת הנשים' של בית הכנסת. כל נער הגיע לבדו כדי שלא להסב תשומת לב יתירה, השמש היה נועל אותם מבחוץ, כך שאף אחד לא יחשוד שיש מישהו בפנים.

באחד הימים, היה זה בכ"ד טבת יום ההילולא של אדמו"ר הזקן נ"ע, נאספו כולם, הפעם במרתף של בית הכנסת, להתוועדות חסידים עם רבם ר' משה רובינסון. הם ישבו סביב שולחן גדול עם מיני תרגימה וקצת יין, אמרו 'לחיים', ור' משה עוררם בדבריו להתחזק יותר בעבודת ה'.

בשעה  1 אחר חצות, נשמעו מהלומות מכיוון הדלת... תוך כמה שניות הורידו את הכל מהשולחן וכל תלמיד מצא לעצמו מסתור בחלק אחר של המרתף מאחורי חפצים ושברי רהיטים.

כעבור זמן קצר הדלת נפרצה, ומלאכי החבלה הרוסית נכנסו. תוך דקות אחדות הם הצליחו לאתר את כולם... וכך הובלו לתחנת המשטרה. שם עברו עינוים קשים במשך שבועות ארוכים עד שבסופו של דבר כולם הודו וסיפרו את מטרת התאספותם.




הרבי שלח לי מסר - ע"י ילד בן 8

באותה תקופה, בתחילת שנת תשל"ד (1974) היו לי הרהורים לא מעטים על המשך עבודתי כ'מלמד'. מרבית חבריי יצאו לשליחות הרבי במקומות שונים, ומאוד הצליחו. גם אני רציתי להשתלב בעבודת השליחות ולהצליח ב'גדול', ולא להישאר רק 'מלמד' לקבוצת נערים מצומצמת...

לא שיתפתי איש בהרהוריי ולבטיי. אך הם לא נתנו לי מנוח.

בדיוק באותם ימים חזרת מביקור אצל הרבי, וזכית אף להיות ביחידות. זה הי' דבר נדיר אצל הילדים בני גילך.

וכאשר באת לכיתה ואמרת לי שיש לך שליחות מיוחדת מהרבי אלי... התרגשתי מאוד. הרי זה דבר לא שיגרתי בכלל... ומה אני שומע ? שהרבי ביקש שתספר לי על מהלך השאלות והתשובות בחומר הלימודים שלימדתי בכיתה. הרגשתי באותו רגע, שלמרות שלא כתבתי לרבי כלום , הרי הרבי הרגיש את הרהוריי ולבטיי. קיבלתי עידוד עצום ומסר ברור ששליחות חיי הוא בתחום של חינוך ילדי ישראל.

ולכן נשארתי עד היום הזה בתחום החינוך,

ובנוסף לזה, תוכן וסגנון השאלות שנשאלת ביחידות, היו עבורי מורה דרך שעל פיו פיתחתי במהלך השנים שיטה ייחודית איך להצליח בלימוד גמרא עם ילדים.




לעשות נס ? גם אתה יכול !

מספרים על מלך שעקב בהתעניינות אחר התנהגות אחד העניים מיהודי הממלכה, שתמיד הי' בשמחה !

על אף שהמלך ניסה בדרכים שונות "לשבש" לו את החיים, לא הצליח אף פעם לקחת ממנו את שמחת החיים !

בכל יום הי' העני מחפש דרך להתפרנס בכמה פרוטות, ובהם הי' קונה את סעודת הערב וחוגג מתוך שמחה.

באחד הימים השכיר העני את עצמו לצבא המלך, תמורת תשלום יומי של כמה זהובים. והמלך – שעקב אחרי התנהגותו – ציווה לשר הצבא שבאותו יום לא ישלם לחיילים את שכרם.

ובערב... שוב ישב העני וסעד בשמחה את סעודתו. וכשהמלך בירר איך העני השיג הפעם את הפרוטות הנדרשות לסעודה, התברר שהוא מישכן את להב החרב שקיבל בצבא, והכניס במקומה עץ.

למחרת בבוקר, ביקש המלך משר הצבא שיצווה על החייל היהודי להרוג מישהו בחרבו... והמלך בעצמו בא לראות מה יקרה.

החייל היהודי ש"נאלץ" לבצע את הפקודה בעזרת חרב מעץ, ניגש ואמר:

"ריבונו של עולם, אינני יודע אם אכן חייב אדם זה מוות. מבקש אני ממך, אם הוא זכאי, אל תכשילני בהרג של אדם חף מפשע, עשה עמדי נס והפוך את חרבי לעץ!...

ואז שלף את ה"חרב" מהנדן ולתדהמת כולם ה"נס" התרחש והחרב אכן הפכה לעץ...




כמה רחוק - ככה קרוב... !

לפני כמה עשורים שלח הרבי זוג חסידים ללונדון. מטרת השליחות הייתה  ללמד ולהדריך נערים במוסד חינוך שקהילת חב"ד הקימה שם.  

באותה תקופה, הסביבה הרוחנית בלונדון לא הייתה כל כך במיטבה, והם חוו קשיים לא מעטים. במיוחד כשזה היה נוגע לחינוך ילדיהם. קשה היה למצוא עבורם מסגרת חינוכית הולמת לדרך החינוכית שלהם, ובוודאי לדרך החסידית. ולכן חשקה נפשם לנטוש את השליחות, ולחזור לארצות הברית, לשכונת 'קראון הייטס' שבברוקלין, ולהיות ב'חממה' החסידית ליד הרבי.

מאחר שהם היו שלוחים נאמנים, לא היה להם ספק, שהם לא יעזו לעזוב את המערכה ללא אישור מהמשלח. וכך באחד הימים ישבה האימא ושפכה את ליבה וכך כתבה לרבי: "עבר כבר משך זמן מאז שנסעתי ללונדון עם בעלי ... אני לא מצאת מנוח לנפשי באנגליה ואני מרגישה שמקומי בקראון הייטס ואני רוצה לגדל ולחנך את בנינו שי' בסביבת אדמו"ר שליט"א".

התשובה שהרבי ענה לה מפתיעה ומענינת:

"בודאי כוונתך להרוחניות שבה (ולא לעצים ואבנים שבשכונה) וזה תמצא במוסד שלי בלונדון".




הספר ששינה את חיי !

בימים אלה הייתה חגיגה גדולה בנהריה.

סיימנו לימוד חלק ראשון מתוך ספר ה'תניא' – ספר היסוד של חסידות חב"ד.

האמת היא שבמסגרת לימוד השיעורים היומיים בספר התניא, כפי שחילקם הרבי הקודם מליובאוויטש, סיימו כל החסידים ללמוד בימים האחרונים את חלקו הראשון של הספר, והתחילו כבר את חלקו השני.

אולם בנהריה הייתה סיבה לחגוג זאת באופן מיוחד.

מידי שבוע מתכנסים יחד בבית כנסת חב"ד עשרות יהודים, לומדים בעיון שורה אחר שורה. ובסגנון הידוע שכָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל, כך גם בלימוד זה, שנמשך בקביעות ב"ה למעלה משני עשורים, זכינו ללמוד יחד 3 פעמים את כל חמשת חלקי הספר. ועתה חגגנו את סיום החלק הראשון במחזור הרביעי.

אכן סיבה אמיתית למסיבה !




הורים, שימו לב: אתם במעקב !

מוכר כובעים  עבר ביער והתנמנם מתחת לאחד העצים.

כשהתעורר גילה שמלבד כובעו שלו בלבד, הרי שכל שאר הכובעים  נעלמו. על ענפי העצים שסביבו  הריעו בקול גדול קופים חבושי כובעים...

מוכר הכובעים נופף באגרופיו מולם והקופים חזרו אחריו. הוא רקע ברגליו והקופים אחריו. הוא אף איים בזעקות  והקופים ניסו לחקות את קולו. ואז מרוב זעם ותסכול הוא השליך לקרקע את כובעו, הקופים חזרו אחריו והשליכו לרגליו את כל הכובעים...

נזכור, כי התנהלות הילדים היא בבואה להתנהגות שלנו עצמנו, וזה מחייב אותנו.




אולי סוף סוף תעריך את עצמך ?

מסופר על סתת שלא ידע להעריך את עצמו. הוא סבר שאדם נמדד בהתאם לתכונותיו ומעלותיו. וחשב בליבו שאין שום ערך להיות סתת.

פעם הזדמן לו לעבוד מול ביתו של סוחר עשיר, וכשראה את הבית המפואר ואת אורחיו החשובים, חשב הסתת: "כמה עוצמה יש לסוחר ! הלוואי ויכולתי גם אני להיות סוחר".  באותו יום הטרידה אותו מאוד מחשבה זו עד שנרדם.

ובחלומו.... והנה לפתע, כבמטה קסם, הפך הסתת להיות סוחר עשיר, היה לו בית ענק, עושר וכבוד.

ובחלומו והנה הוא רואה שליד ביתו עובר שר משרי המלוכה בכרכרה זהובה, מלווה במשרתים רבים המתופפים לכבודו. קנא בו האיש וחשב: "הלוואי ויכולתי להיות שר חשוב". והנה, בחלום, כמו בחלום, בין רגע הפך להיות שר חשוב הנישא על ידי משרתיו... היה זה יום קיץ חם, השמש להטה, ומרוב חום התקשה להסתובב בבגדי מלכות ברחבי העיר.

הסתכל על השמש וחשב: "כמה עוצמה יש לשמש, הלוואי ויכולתי להיות שמש".

וברגע אחד... הפך השר ל'שמש' המפיצה את אורה מן הרקיע. אך אז הגיח ענן שחור והסתיר אותה, את השמש המחממת. בשנייה אחת אבד כוחה של השמש. חשב הסתת לעצמו: "הלוואי ויכולתי להיות ענן זה".

החלום ממשיך ו...האיש הפך לענן. והחל מטייל בשמיים מעל הרים ושדות. לפתע הרגיש שהוא נדחף בחוזקה. כשהביט אחורה, ראה את הרוח נושפת בעורפו. "כמה עוצמה יש לרוח, הלוואי ויכולתי להיות רוח" התפלל האיש.

וכך הפך האיש לרוח והחל לעוף בחזקה. עקר עצים, העיף חולות נודדים. עד כשהגיע לאבן ענקית, וראה שאינו מצליח להזיז אותה. כל מאמציו היו לשווא. האבן נשארה נטועה במקומה ולא זעה. "כמה עוצמה יש לאבן הזו" חשב. "הלוואי ויכולתי להיות אבן".

וכך הפך האיש לאבן עצומה, והרגיש שעתה הוא החזק ביותר בעולם.

גם שמחה זו לא ארכה זמן רב, ו"באורח פלא", הרגיש כאבים עזים בגופו, ולא האמין: "מי יכול להיות יותר עוצמתי ממני, האבן הגדולה?"

הוא הביט וראה מתחתיו סתת אוחז בפטיש. ויקץ משנתו...




'שָלוֹם עֲלֵיכֶם' לא רק לפני קידוש בליל שבת...

הסיפור הבא התרחש עם אחת מקבוצת השוחטים.

בתום אחד מימי העבודה, השוחטים סיימו את מלאכתם ויצאו מהמתחם לכיוון מקום לינתם. בשער הראשי עמד דרך קבע שומר, לא מבני עמנו, וכשהקבוצה יצאה מהשער פנה אליהם השומר ואמר: "דומני שחסר לכם מישהו בקבוצה ! "

הם מאוד התפלאו לשמע דבריו. איך הוא זיהה שאחד מהם חסר, הרי כל השוחטים נראים לכאורה אותו דבר... (מראה ולבוש של יהודי שומר תורה ומצוות). ומדובר בכניסה למפעל שעוברים דרכו מאות עובדים בכל יום.

הם בדקו, ומיד התברר שאכן אחד השוחטים חסר.

הם מיהרו לחזור לבניין שעבדו בו, וחיפשוהו בכל מקום אפשרי, ולמרבה התדהמה התברר שהוא נשכח בטעות בתוך אחד מחדרי הקירור, והדלת הכבדה ננעלה עליו... כמעט שפרחה נשמתו מרוב קור.

ערנותו של השומר הצילה את חייו !

כשיצאו מהמפעל הם פנו לשומר בתמיהה: "מאות אנשים עוברים על פניך מדי יום. איך זה שדווקא אותו זכרת ? איך שמת לב שהוא חסר ?"

"הוא היחיד שאומר לי שלום בכל יום בכניסתו וביציאתו", ענה השומר.




זוג נעלים או 40,000 $ ?

באמצע הטיסה, נכנס אדם שהיה נראה אמיד, מהמחלקה הראשונה, למחלקת הנוסעים, וניגש ישירות לאותו יהודי ירושלמי. מסתבר שגם הוא הבחין במה שקרה, ובא להביע התפעלותו מכך שהיהודי לא הרים קול צעקה, וקיבל את הדין באהבה. הוא התפלא לשמוע, שיש כלל אצל היהודים – "כל מה שעושה הקב"ה – הכל לטובה" ולכן ליהודי קל יותר להשלים עם מקרים מצערים.

הוא התעניין אצלו לאן פניו מועדות, וגילה את מושג ה'משולח' - מסתבר שלאותו יהודי הייתה בת שעמדה להינשא, ולאב אין מספיק כסף להשיאה. לכן הוא טס לאוסטרליה, לפנות אל ליבם וכיסם של יהודי התפוצות. "ודאי יש לך קרובי-משפחה עשירים שם, שיעזרו לך? אליהם אתה נוסע?" והיהודי השיב בשלילה. הוא הסביר, שאצל היהודים יש מצוה הנקראת 'צדקה', ו'הכנסת-כלה'. יהודים שכלל לא מכירים אחד את השני, עוזרים אחד לשני, "ואהבת לרעך כמוך".

הגוי העשיר, התפעל ביותר. הוא לא שמע בחייו על מושג כזה. והתפלא מאוד לשמוע, שזו תופעה שניתן לפגושה כמעט בכל בית-כנסת בעולם.

לסיום, התעניין כמה כסף חסר לו, ושמע שמדובר בסכום של כ 20,000$ ואז הוא שב למקומו. כעבור עשר דקות, הוא חזר שוב, עם צ'ק, ע"ס 20,000$... היהודי ההמום הודה לו מקרב-לב... 




  נבנה ע"י WebEmpire