ספר תורה אור




ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


אולי סוף סוף תעריך את עצמך ?

מסופר על סתת שלא ידע להעריך את עצמו. הוא סבר שאדם נמדד בהתאם לתכונותיו ומעלותיו. וחשב בליבו שאין שום ערך להיות סתת.

פעם הזדמן לו לעבוד מול ביתו של סוחר עשיר, וכשראה את הבית המפואר ואת אורחיו החשובים, חשב הסתת: "כמה עוצמה יש לסוחר ! הלוואי ויכולתי גם אני להיות סוחר".  באותו יום הטרידה אותו מאוד מחשבה זו עד שנרדם.

ובחלומו.... והנה לפתע, כבמטה קסם, הפך הסתת להיות סוחר עשיר, היה לו בית ענק, עושר וכבוד.

ובחלומו והנה הוא רואה שליד ביתו עובר שר משרי המלוכה בכרכרה זהובה, מלווה במשרתים רבים המתופפים לכבודו. קנא בו האיש וחשב: "הלוואי ויכולתי להיות שר חשוב". והנה, בחלום, כמו בחלום, בין רגע הפך להיות שר חשוב הנישא על ידי משרתיו... היה זה יום קיץ חם, השמש להטה, ומרוב חום התקשה להסתובב בבגדי מלכות ברחבי העיר.

הסתכל על השמש וחשב: "כמה עוצמה יש לשמש, הלוואי ויכולתי להיות שמש".

וברגע אחד... הפך השר ל'שמש' המפיצה את אורה מן הרקיע. אך אז הגיח ענן שחור והסתיר אותה, את השמש המחממת. בשנייה אחת אבד כוחה של השמש. חשב הסתת לעצמו: "הלוואי ויכולתי להיות ענן זה".

החלום ממשיך ו...האיש הפך לענן. והחל מטייל בשמיים מעל הרים ושדות. לפתע הרגיש שהוא נדחף בחוזקה. כשהביט אחורה, ראה את הרוח נושפת בעורפו. "כמה עוצמה יש לרוח, הלוואי ויכולתי להיות רוח" התפלל האיש.

וכך הפך האיש לרוח והחל לעוף בחזקה. עקר עצים, העיף חולות נודדים. עד כשהגיע לאבן ענקית, וראה שאינו מצליח להזיז אותה. כל מאמציו היו לשווא. האבן נשארה נטועה במקומה ולא זעה. "כמה עוצמה יש לאבן הזו" חשב. "הלוואי ויכולתי להיות אבן".

וכך הפך האיש לאבן עצומה, והרגיש שעתה הוא החזק ביותר בעולם.

גם שמחה זו לא ארכה זמן רב, ו"באורח פלא", הרגיש כאבים עזים בגופו, ולא האמין: "מי יכול להיות יותר עוצמתי ממני, האבן הגדולה?"

הוא הביט וראה מתחתיו סתת אוחז בפטיש. ויקץ משנתו...




'שָלוֹם עֲלֵיכֶם' לא רק לפני קידוש בליל שבת...

הסיפור הבא התרחש עם אחת מקבוצת השוחטים.

בתום אחד מימי העבודה, השוחטים סיימו את מלאכתם ויצאו מהמתחם לכיוון מקום לינתם. בשער הראשי עמד דרך קבע שומר, לא מבני עמנו, וכשהקבוצה יצאה מהשער פנה אליהם השומר ואמר: "דומני שחסר לכם מישהו בקבוצה ! "

הם מאוד התפלאו לשמע דבריו. איך הוא זיהה שאחד מהם חסר, הרי כל השוחטים נראים לכאורה אותו דבר... (מראה ולבוש של יהודי שומר תורה ומצוות). ומדובר בכניסה למפעל שעוברים דרכו מאות עובדים בכל יום.

הם בדקו, ומיד התברר שאכן אחד השוחטים חסר.

הם מיהרו לחזור לבניין שעבדו בו, וחיפשוהו בכל מקום אפשרי, ולמרבה התדהמה התברר שהוא נשכח בטעות בתוך אחד מחדרי הקירור, והדלת הכבדה ננעלה עליו... כמעט שפרחה נשמתו מרוב קור.

ערנותו של השומר הצילה את חייו !

כשיצאו מהמפעל הם פנו לשומר בתמיהה: "מאות אנשים עוברים על פניך מדי יום. איך זה שדווקא אותו זכרת ? איך שמת לב שהוא חסר ?"

"הוא היחיד שאומר לי שלום בכל יום בכניסתו וביציאתו", ענה השומר.




זוג נעלים או 40,000 $ ?

באמצע הטיסה, נכנס אדם שהיה נראה אמיד, מהמחלקה הראשונה, למחלקת הנוסעים, וניגש ישירות לאותו יהודי ירושלמי. מסתבר שגם הוא הבחין במה שקרה, ובא להביע התפעלותו מכך שהיהודי לא הרים קול צעקה, וקיבל את הדין באהבה. הוא התפלא לשמוע, שיש כלל אצל היהודים – "כל מה שעושה הקב"ה – הכל לטובה" ולכן ליהודי קל יותר להשלים עם מקרים מצערים.

הוא התעניין אצלו לאן פניו מועדות, וגילה את מושג ה'משולח' - מסתבר שלאותו יהודי הייתה בת שעמדה להינשא, ולאב אין מספיק כסף להשיאה. לכן הוא טס לאוסטרליה, לפנות אל ליבם וכיסם של יהודי התפוצות. "ודאי יש לך קרובי-משפחה עשירים שם, שיעזרו לך? אליהם אתה נוסע?" והיהודי השיב בשלילה. הוא הסביר, שאצל היהודים יש מצוה הנקראת 'צדקה', ו'הכנסת-כלה'. יהודים שכלל לא מכירים אחד את השני, עוזרים אחד לשני, "ואהבת לרעך כמוך".

הגוי העשיר, התפעל ביותר. הוא לא שמע בחייו על מושג כזה. והתפלא מאוד לשמוע, שזו תופעה שניתן לפגושה כמעט בכל בית-כנסת בעולם.

לסיום, התעניין כמה כסף חסר לו, ושמע שמדובר בסכום של כ 20,000$ ואז הוא שב למקומו. כעבור עשר דקות, הוא חזר שוב, עם צ'ק, ע"ס 20,000$... היהודי ההמום הודה לו מקרב-לב... 




איזה 'כותרת' תיתן ל'בלוג' הזה ?...

בט' כסלו תש"ז (2.12.46)  התחוללה בגבול דרמה.

בערל וחנה גורביץ', שנישאו חצי שנה קודם לכן, עמדו לעלות לרכבת ולחצות את הגבול לפולניה. אולם חנה הגיעה לגבול עם הניירות הפולניים, ואילו לבעלה בערל הובטח, שיקבל אותם סמוך לגבול. אך לפועל הוא לא קיבל אותם. ו... נעצר באשמת הברחת הגבול. היה ברור לכולם שהוא יישלח לשנים רבות בכלא סיביר, ואשתו חנה עלולה להשאר עגונה כל חייה.

בין הפליטים נוכחו הרבנים: שמריהו ששונקין ובצלאל ווילישאנסקי וביניהם התפתח דיון תורני מה נכון לעשות. והחליטו שלפני שיפרידו ביניהם ייתן בערל לחנה 'גט' על תנאי.

בערל נלקח לכלא בעומק רוסיה וחנה המשיכה עם החסידים לפריז שבצרפת, שם עבדה במתפרה בעיר. מדי בוקר הייתה יוצאת לעבודה ולא הפסיקה לבכות על גורלה המר. בקומה השניה באותו בניין, גר החסיד ר' איצ'ה גולדין שנגע לליבו מצבה העגום והשתדל מאוד לעודד אותה. 




להיות בגן עדן ? זה תלוי ב'מזלג' שלך...

מעשה באחד, שאחרי אריכות ימיו ושנותיו עלה לבית-דין של מעלה. אחר שדנו במעשיו בעולם הזה, הוחלט שתינתן לו האפשרות לראות בעצמו את הגן עדן ואת הגיהינום, ותהיה בידו הבחירה היכן להיות...

הוא התחיל את הסיור בגיהינום.

מיד בכניסתו זיהה את כל האנשים שלא הצטיינו במעשיהם... את חלקם הכיר במהלך החיים. כמו כן הוא ראה לפניו שולחנות ערוכים לסעודה בכל טוב, בשר ודגים וכל מיני מטעמים. ומיד עלתה במוחו מחשבה, 'הרי בכלל לא רע כאן, מדוע זה נקרא גיהינום ?...'

כעבור זמן קט, באו מלאכים וקשרו את ידי המסובים למזלגות ארוכים באורך כל האולם. אז הוא ראה מהו גיהינום אמתי. 'רק בעינך תביט אבל בידך לא תיגע'. אמנם הכל היה מוכן לפני המסובים, עיניהם כלות, אבל אינם מסוגלים להביא אל פיהם כלום.

מכאן פנה מיודענו לגן עדן.

בכניסתו זיהה, כמובן, את כל הצדיקים והחסידים, ולתמיהתו המראה אשר ראה בגיהינום חזר על עצמו גם כאן. שולחנות מלאים בכל טוב. גם כאן באו מלאכים וקשרו את ידיהם למזלגות הארוכים. כעת התבלבל לגמרי.  מהו אם כן ההבדל בין גן עדן לגיהינום ?




הבקבוק בשירות הבטחון...

לפני למעלה מעשור שנים נאלצתי לעבור בבהילות טיפול רפואי מורכב להצלת חיים. הטיפול נעשה בחו"ל אצל מומחה עולמי באותו תחום.

אפשר לתאר איזה מתח / לחץ אמור להיות באופן טבעי לקראת טיסה בהולה כזו, במיוחד אצל הילדים הקטנים... אך ב"ה שהצלחנו להתחזק בעצמינו, ואף לשדר רוגע ובטחון אמיתי בה', שהטיפול יעבור בע"ה באופן הכי מוצלח. ובהקדם נתאחד כולנו שוב מתוך בריאות ושמחה.

באותם ימים קיבלתי עצה טובה מידיד.  זו בהחלט הייתה עצה חכמה שסייעה רבות להחדיר רוגע ובטחון מוחשי בקרב המשפחה.

קניתי מראש, לפני הטיסה, בקבוק 'משקה', כן בקבוק 'משקה' שיהיה מוכן בשביל  לומר 'לחיים' בעת 'סעודת ההודיה', שנערוך לאחר ההחלמה המלאה.

בקבוק ה'משקה' היה מונח במקום בולט בבית. הוא שידר בצורה מוחשית לבני הבית את הביטחון המלא בה' שאכן הכל יעבור בצורה הכי טובה, ונתן לכולם תקווה ממשית שנזכה לחגוג יחד 'סעודת הודיה'.

ב"ה ותודה לה' הטיפול אכן עבר בהצלחה רבה, והיו גם ניסים גלויים / מיוחדים.

מיותר להוסיף, שלא נשארה טיפה אחת בבקבוק...




קיבלת כוחות להיות מלך !

ידידיי היקרים מאוד,

לקראת חג הפסח הבעל"ט מצאתי לנכון להביא לפניכם מכתב ששלח הרבי לכלל בני ישראל לקראת חג הפסח בשנת ה'תשכ"ח (1968)

שתוכנו רלוונטי ביותר עבורנו גם בשנה זו.




רוצה להרגיש בן חורין ? זה בשבילך !

מספרים על רבי נפתלי מרופשיץ שבאחד השנים כשדרש לקהילתו בשבת הגדול, הוא פנה לקהל ואמר: כשלמדתי את דברי הרמב"ם בדיני חג הפסח נתקלתי בשאלה חזקה:

בהלכות חמץ ומצה (פרק ו' הלכה י') פוסק הרמב"ם שבפסח כולם חייבים באכילת מצה, ומוסיף ואומר (שם פ"ז ה"ז) שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה מחויב לשתות ארבע כוסות בליל הסדר.

 ואילו בהלכות גניבה (פ"א ה"א-ב) מבאר, שעל פי דין תורה אסור לגנוב כלום. וכל הגונב ממון משוה פרוטה ולמעלה הוא עובר על איסור מפורש.

עכשיו רבותי ! אני שואל:

מה יעשו העניים בפסח?  מצות הם חייבים לאכול, ארבע כוסות חייבים הם לשתות, אבל אין בידם מעות  לקנות מצה ויין. ומצד שני לגנוב ממון הרי אסור, כיצד יקיימו העניים את שני פסקי הרמב"ם האלה?

באתי למסקנה שרק אתם, העשירים והאמידים, יכולים לתרץ קושיא זו: כשתסייעו לעניים ביד רחבה יתיישבו מאליהם שני פסקי הרמב"ם..."

כשחזר הרב לביתו היה ניכר שהתאמץ במיוחד. שאלה אותו הרבנית, מה נתייגעת כל כך ? השיב לה הצדיק: תפקיד קשה היה לי היום, הארכתי היום בדבריי לעורר לב העשירים שיחלקו "מעות חיטים" ביד רחבה.

שאלה אותו הרבנית: ואיזה פירות עשו דבריך ? הצלחתי בחמישים אחוז, השיב הרב, והסביר: העניים מסכימים איתי ומוכנים ליטול. עכשיו נשאר רק החצי השני שהעשירים יסכימו לתת...




תשמור, שהכרטיס לא יבלע בכספומט...

הרב שלום דובער גורדון ז"ל יצא בשליחותו של האדמו"ר הריי"צ נ"ע (הרבי הקודם של חב"ד) לייסד מרכז יהודי חסידי בנוארק שבניו ג'רזי.

בשנת ה'תש"ח (1948) התמנה לראשונה לתפקידו הציבורי כרבה של קהילת "אהבת ציון". בקיץ של אותה שנה זכה הרב גורדון להתקבל ב'יחידות' אצל הרבי.  בין הדברים הוא ביקש מהרבי עצה טובה, וזכה לקבל הדרכה נפלאה איך להצליח בניהול  הקהילה.

הרב גורדון אמר לרבי,

כי הוא מוצא את עצמו בדילמה מסוימת.

מצד אחד, בתוקף תפקידי כרב, נדרש ממנו  להדריך, לתקן, להעיר, ואולי לעיתים אף לנזוף בחברי הקהילה. מאידך, הוא רואה במוחש שדרך זו מרחיקה את הציבור והוא חושש למצוא את עצמו ללא קהילה !

          מה הפתרון ? שאל הרב גורדון את הרבי,

שאלו הרבי:

אם הוא היה אי פעם באמבט אדים, מה שמכונה "בית מרחץ רוסי ?"

הרב גורדון השיב, בחיוב. ואמר כי הוא הלך פעמים רבות עם אביו ז"ל.

הרבי שאל: "האם הבחנת מה עושים שם ?"

והרב גורדון השיב: כן, הרוחצים עולים מדרגה אחר מדרגה, האדים נעשים חמים יותר ויותר ואז מצליפים בהם במטאטא מענפים ועלים יבשים.

המשיך הרבי ושאל: "האם תוכל לתאר לעצמך שאתה הולך ברחוב, ולפתע ניגש אליך, או לזולתך, אדם כשמטאטא כזה בידו ומתחיל להצליף בו.

מה תהי' התגובה ?  אינך חושב שהוא יכה את האיש ההוא בחזרה ?"

והתשובה ברורה. ודאי שכל אדם שיקבל מכות גם יחזיר למכה,

אבל, סיים הרבי ואמר: "לעומת זאת אם מרוממים אותו תחילה, אחר כך מחממים אותו, ולבסוף... מצליפים בו, או אז,  'בעט מען נאך !' = הוא מבקש עוד ועוד !".




הנקניקיה שגילתה את הנשמה....

כמה דקות לאחר-מכן, אחרי שכל הנוסעים כבר קיבלו את מנתם, שבה הדיילת. "אני נורא מתנצלת" היא אמרה, "כנראה חלה טעות. אין לנו מנה כשרה במטוס".

פרופ'  גרין כמעט פלט "טוב, תני לי מנה אחרת". אבל עצר את עצמו, שהרי כשביקש מנה כשרה, כל הנוסעים שמעו זאת.  מה יאמרו אם יבקש מנה רגילה?

הוא כעס. כעס מאוד. הוא כעס על חברת התעופה. הוא כעס על עצמו שהוא הסכים לשטות המוזרה הזו. אבל יותר מכל, הוא כעס על הרב פלר ששכנע אותו לעשות זאת.

באמצע הלילה היה לו חניית ביניים קצרה בשיקגו. כשנכנס לשדה התעופה, רק חנות אחת הייתה פתוחה: דוכן למכירת נקניקיות. לא כשרות, כמובן. הם נראו טוב והריחו נפלא. הוא היה רעב, אך יותר משהיה רעב – הוא כעס.

ברגע אחרון החליט שלפני שירכוש נקניקייה יתקשר לרב פלר. כשענה הרב לטלפון בחצות הלילה היה בטוח שמשהו נורא קרה...




  נבנה ע"י WebEmpire