ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


תרגיש חצי - תהיה שלם !

תלמידי הישיבה ניסו לנחש מה הוא אמר... אחד מהם קלט שהמילה   Quarter" " מוכרת לו מהעודף של הדולר... ומדובר ב"רבע", אחרי כמה שאלות באנגלית עילגת הבינו שרק אם אמו של אותו אדם היא יהודייה. ולכן הוא סבר שהוא רק 'רבע יהודי'.

הם ניסו להסביר לו שהוא יהודי שלם ! ואין כזה מושג 'רבע' יהודי. ומאחר שהוא נולד לאם יהודיה הרי הוא יהודי שלם !

אחרי מאמצים הצליחו לומר לו:

 You are worth a dollar !...... You are not a quarter !   




חלות שלא נגמרות....

ערב שבת ר' שלום הולך עם בנו מויש'לה לקנות 4 חלות טריות לסעודות השבת. בדרך אומר מויש'לה לאבא: "אולי כדאי הפעם לקנות 6 חלות ? הרי הם כה טעימות ופריכות, כל הילדים בוודאי ישמחו שיהיה 3 לליל שבת ו- 3 לשבת בבוקר". אבא הסכים בשמחה.

בדרכם הביתה, אומר אבא: "מוישל'ה כמה חלות יש לנו ?" שש חלות ! הוא עונה בשמחה.

והנה בדיוק אז בא מולם יהודי מסכן, עני וחסר כל. וביקש מהם עזרה לסעודות שבת.

"מה אתה אומר ?" שואל אבא את בנו, "אולי תתן לו 2 חלות מהסל, ואנו נסתפק ב 4 כבכל שבת" הציע מוישל'ה. ואכן שימחו את העני ונתנו לו שתי חלות.

כשהמשיכו בדרכם שאל אבא: "מוישל'ה, כמה חלות יש לנו עכשיו ?" ארבע ! ענה הילד.

בסיום סעודת ליל שבת שואל אבא: "כמה חלות נשארו לנו ?" עכשיו נשארו רק שתים ! אומר מוישל'ה.

השאלה חזרה על עצמה אחרי שסיימו לאכול את כל החלות בסעודת הבוקר, והילד ענה: "אבא, לא נשאר לנו כלום" !

ואז אמר אבא: אינך צודק, נשארו לנו שתי חלות !




געגעועים

השבוע נציין בגעגועים את יום השנה הראשון לפטירתו הפתאומית של השליח היקר האהוב והנערץ על כולנו, הרב ישראל ברוך בוטמן ז"ל,

הלב מתכווץ בכאב עצום, בוכה, וממאן להיפרד. עדיין מרגיש את הרב בוטמן כאן ועכשיו, מחייך, מבין, מייעץ, ובעצם מה לא.

הרב בוטמן ז"ל, שכולנו היכרנו ניחן במידה גדושה של שכל טוב. הן במובן הפשוט של פקחות, הבנה ישרה וראיה נכונה של דברים ומצבים. והן במובן של כישורים ויכולות.

הרב בוטמן ז"ל היה נואם בחסד, מרצה ששיעוריו נשמעו ברוב קשב, נכנסו ללב השומעים, ומנחה סוחף באירועים קטנים וגדולים.

ואפשר להמשיך להאריך ולכתוב עוד ועוד,

ברצוני לציין את אחד הדברים, שלדעתי, אפיין אותו במיוחד. הרב בוטמן 'נתן' את עצמו לזולת באופן מוחלט,

הוא כלל לא חשב על עצמו, על הנוחיות האישית שלו. אם היית צריך אותו – הוא היה שם, כולו ויותר מכך וללא גבול.

כמה זה מיוחד שיום השנה לפטירתו, חל סמוך לפרשת 'תרומה'. הוא הרי היה "איש אשר ידבנו לבו" לכל.




מה עושה הכלב ליד הרב ?

מסופר בתלמוד (פרק ח' ממסכת תרומות):

יהודי יקר הזמין לביתו רב מכובד מאוד לסעודה חגיגית, הושיב המארח את כלבו... במושב הסמוך לרב. נפגע הרב מאוד ושאל את המארח: מדוע הוא מבזה אותו בצורה כזו ?

ענה המארח: שחלילה, הוא בוודאי לא התכוין לבזות אלא הוא חייב טובה גדולה לכלבו. כיון שבאו שודדים לביתו, ורצו לחטוף את אשתו וכלב זה הגן עליה ופצע את השודד וכך ניצלו חייה, ובכך שהוא מושיב את כלבו ליד הרב הוא רוצה לשלם לו על כך.




קולות וברקים

בפרשה מתואר: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד".

לכולנו מוכר הנוהג שבאירועים טכסיים מיוחדים משתמשים באמצעי – פירוטכניקה, להעצים את התרגשות הנאספים וליצור הפקה מושלמת.

ברור לנו שכאשר יש גילוי אלוקי כה נשגב, אין צורך באמצעים חיצוניים ומלאכותיים להביא להתרגשות וחרדה. מדוע א"כ היה במעמד 'הר סיני' קֹלֹת וּבְרָקִים וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד ?




הלב נוטה לימין

"תחנת כח" – היא מתקן תעשייתי גדול להפקת אנרגיה חשמלית. משם נמשכים חוטי מתכת שבאמצעותם מגיעה אנרגיית החשמל עד למנורה שבבית. אך כדי להדליק את המנורה בפועל, יש למצוא את ה'מתג' המתאים, ורק כאשר נלחץ במקום המתאים יפעל כח החשמל והמנורה תדלק.

כך, הסביר הרבי: נשמה של כל אחד ואחת היא חלק מהבורא = 'תחנת הכח'. היא קשורה ודבוקה בו. וממנו יש בה כוחות רוחניים נעלים ביותר. אך כדי שאותם כוחות יבואו לידי ביטוי וימלאו את תפקידם. צריך למצוא את ה'מתג' המתאים, יש ללחוץ על ה'כפתור' הנכון.

        זהו תפקידו של הרבי: ליידע את כל אחד ואחת מבני ישראל ולהבהיר להם שהם אכן מחוברים ל'תחנת כח', תפקידו גם להחדיר בבני ישראל כח, בטחון ואמונה, וכן למצוא את ה'מתג' הקיים בכל יהודי ולסייע לו להתחבר עם 'תחנת הכח'.

        ליהודי נשאר 'רק' להרים את ה'מתג'...




השעון מתקתק

בדרכו חזרה לביתו, החל לפתע לרדת גשם עז ולא היה ניתן להמשיך בדרך. כך שרבי יוסף נאלץ להתעכב בביתו של אחד הכפריים. הסערה נמשכה מספר ימים. וכשנרגע מעט מזג האוויר התכונן להמשיך בדרכו. אולם הכפרי דרש ממנו תשלום בעד האכסניה.

אמר רבי יוסף לכפרי: כסף מזומן אין לי, אבל יש ברשותי חפצים קדושים שירשתי מאבי, קח בבקשה מה שאתה רוצה. הכפרי קרא לאשתו להתייעצות, וההחלטה נפלה על השעון. שהרי כך יוכלו לדייק בכל בוקר מתי לצאת לחליבת הפרה... ! ומחוסר ברירה נאלץ להשאיר את השעון בביתם.

עברה תקופה והזדמן  לרבי בער מרדושיץ לעבור דרך אותו כפר, ובחר ללון בבית הכפרי הנ"ל. הוא קיבל את החדר שהשעון של ה'חוזה' היה תלוי בו. במהלך הלילה לא עצם רבי בער עין, הוא הסתובב בשמחה וריקוד הלוך ושוב בחדר.

בבוקר התעניין אצלו הכפרי: מדוע לא ישנת בלילה ? מה סיבת הריקוד הלילי ?

ענה הצדיק:

כששמעתי את דפיקות השעון, הרגשתי שזה שעונו של ה'חוזה'.

והסביר: כל שעון המשמיע קול – 'מודיע' לבעליו כי כוד שעה מחייו עברה וכי קרבה שעתו להפרד מהעולם ... והרי זה צליל של תוגה ועצב. ואילו הקול שמשמיע שעון מיוחד זה יש בו צליל של שמחה ! המכריז ומודיע: "התקרבנו בעוד שעה לביאת המשיח".




דם זה לא מים !

"אני חזקה יותר ממך" אמרה הרוח לשמש. "הנה, רואה אתה את האיש שמהלך לו שם ברחוב? חכה וראה שאצליח להסיר ממנו את בגדיו, כאשר אנשֹׁב!" ואכן החלה הרוח לנשוב בחוזקה, אך האיש רק הדק היטב את בגדיו. אז הסתערה עליו הרוח והגבירה את עצמתה. אבל האיש לבש עוד סוודר מחמם והמשיך בצעידה. הרוח לא התייאשה ונשבה במהירות אדירה עד כדי סערה של ממש, אבל האיש כשהרגיש את העוצמה, הוא  לבש מעיל נוסף. והנה, לא רק שהרוח לא הצליחה להסיר את בגדיו של האיש, אלא גרמה לו אפילו להוסיף עליהם. לא נותרה לה, לרוח ברירה, אלא ללכת לנוח ולפנות את מקומה לשמש ולחומה.

קרני השמש יצאו והחום הורגש באויר, והאדם נאלץ כמובן להוריד את המעיל מעליו... החום הלך והתגבר ואט אט הסיר האדם את האפודה והצעיף ונותר בחולצה דקה. וכשכבר היה ממש חם, "נשבר" האדם וחיפש לעצמו מקום מוצל




מי יקבל את "תיק הבטחון" ?

אחד מחסידי האדמו"ר השלישי של שושלת חב"ד, הרבי ה'צמח צדק' מליובאוויטש היה  ר' מיכאל בלינער.

פעם חלה אחד מבניו במחלה אנושה. עד שהרופאים התייאשו למצוא מזור למחלתו.

בצר לו הלך ר' מיכאל לידידיו החסידים, ושיתף אותם במצב הנורא. חבריו חיזקו את ידיו, ועודדו אותו שלא יתייאש הם דיברו על לבו, שילך מיד לליובאוויטש לבקש את ברכת הרבי.

ר' מיכאל פרץ בבכי מר באמרו: וודאי חפץ הנני לראות את רבנו. אך לפי דברי הרופאים נותרו לבני שעות בודדות, ולשם מה אלך ?

אחד מזקני החסידים גער בו בכעס ואמר, הרי כתוב בתלמוד "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע אדם עצמו מן הרחמים". המלאכים שהם מליצי יושר בוודאי יפעלו בבית דין של מעלה שימתינו עם גזר הדין עד שתגיע לרבי !

אחד מצעירי החסידים התנדב מיד לצאת עמו יחד בדרך לליובאוויטש. ואכן מיד כשהגיעו נכנס ר' מיכאל לרבי.

הוא הגיש לרבי פתק בו פירט את מצב בנו ופרץ בבכי רב מתוך מחשבה 'מי יודע מה קורה כעת עם הילד...'




אתה מבורך !

מעשה בזוג שהיו נשואים שנים רבות. הקב"ה בירכם בעשירות מופלגה ובהצלחה גדולה בעסקיהם, אך למגינת ליבם הם לא זכו לפרי בטן.

        שמעו של הבעל-שם-טוב הקדוש וברכותיו הגיע לאזנם. הם החליטו לפנות אליו ולבקש ממנו שיברכם בילדים.

למרבה הפלא, משום מה לא התייחס הבעש"ט לבקשתם ולא בירכם....

        בני הזוג לא התייאשו, והמשיכו להגיע שוב ושוב אל הבעש"ט הקדוש לבקש את ברכתו.

        באחת הפעמים כששוב הגיעו בני הזוג לבקש ברכה, הם הפצירו מאוד, והבעש"ט הק' הבחין שבקשתם באה ממש מעומק לבם, אמר להם: "שיהיה עליהם לוותר על עשירותם ולחיות בעוני ! ההחלטה היתה בידיהם".




  נבנה ע"י WebEmpire