ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


דם זה לא מים !

"אני חזקה יותר ממך" אמרה הרוח לשמש. "הנה, רואה אתה את האיש שמהלך לו שם ברחוב? חכה וראה שאצליח להסיר ממנו את בגדיו, כאשר אנשֹׁב!" ואכן החלה הרוח לנשוב בחוזקה, אך האיש רק הדק היטב את בגדיו. אז הסתערה עליו הרוח והגבירה את עצמתה. אבל האיש לבש עוד סוודר מחמם והמשיך בצעידה. הרוח לא התייאשה ונשבה במהירות אדירה עד כדי סערה של ממש, אבל האיש כשהרגיש את העוצמה, הוא  לבש מעיל נוסף. והנה, לא רק שהרוח לא הצליחה להסיר את בגדיו של האיש, אלא גרמה לו אפילו להוסיף עליהם. לא נותרה לה, לרוח ברירה, אלא ללכת לנוח ולפנות את מקומה לשמש ולחומה.

קרני השמש יצאו והחום הורגש באויר, והאדם נאלץ כמובן להוריד את המעיל מעליו... החום הלך והתגבר ואט אט הסיר האדם את האפודה והצעיף ונותר בחולצה דקה. וכשכבר היה ממש חם, "נשבר" האדם וחיפש לעצמו מקום מוצל




מי יקבל את "תיק הבטחון" ?

אחד מחסידי האדמו"ר השלישי של שושלת חב"ד, הרבי ה'צמח צדק' מליובאוויטש היה  ר' מיכאל בלינער.

פעם חלה אחד מבניו במחלה אנושה. עד שהרופאים התייאשו למצוא מזור למחלתו.

בצר לו הלך ר' מיכאל לידידיו החסידים, ושיתף אותם במצב הנורא. חבריו חיזקו את ידיו, ועודדו אותו שלא יתייאש הם דיברו על לבו, שילך מיד לליובאוויטש לבקש את ברכת הרבי.

ר' מיכאל פרץ בבכי מר באמרו: וודאי חפץ הנני לראות את רבנו. אך לפי דברי הרופאים נותרו לבני שעות בודדות, ולשם מה אלך ?

אחד מזקני החסידים גער בו בכעס ואמר, הרי כתוב בתלמוד "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע אדם עצמו מן הרחמים". המלאכים שהם מליצי יושר בוודאי יפעלו בבית דין של מעלה שימתינו עם גזר הדין עד שתגיע לרבי !

אחד מצעירי החסידים התנדב מיד לצאת עמו יחד בדרך לליובאוויטש. ואכן מיד כשהגיעו נכנס ר' מיכאל לרבי.

הוא הגיש לרבי פתק בו פירט את מצב בנו ופרץ בבכי רב מתוך מחשבה 'מי יודע מה קורה כעת עם הילד...'




אתה מבורך !

מעשה בזוג שהיו נשואים שנים רבות. הקב"ה בירכם בעשירות מופלגה ובהצלחה גדולה בעסקיהם, אך למגינת ליבם הם לא זכו לפרי בטן.

        שמעו של הבעל-שם-טוב הקדוש וברכותיו הגיע לאזנם. הם החליטו לפנות אליו ולבקש ממנו שיברכם בילדים.

למרבה הפלא, משום מה לא התייחס הבעש"ט לבקשתם ולא בירכם....

        בני הזוג לא התייאשו, והמשיכו להגיע שוב ושוב אל הבעש"ט הקדוש לבקש את ברכתו.

        באחת הפעמים כששוב הגיעו בני הזוג לבקש ברכה, הם הפצירו מאוד, והבעש"ט הק' הבחין שבקשתם באה ממש מעומק לבם, אמר להם: "שיהיה עליהם לוותר על עשירותם ולחיות בעוני ! ההחלטה היתה בידיהם".




הצילו את הילדים !

אבא אחד יצא בנו לקניות, והילד היה קצת "שמח" כדרכם של ילדים... האבא ניסה לשמור על קור רוח ושליטה ואמר בקול שליו: "שמוליק תירגע, עוד מעט מגיעים הביתה". אך הילד לא התרשם כלל מדברי האב והמשיך לרוץ בין טורי המדפים ולעשות "שמח".

 האבא תפש את עצמו ואמר שוב: "שמוליק תירגע, אנחנו כבר יוצאים מכאן", אך הילד המשיך בשלו. כשהגיעו לקופה, היה כבר ממש לא נעים. בכל זאת האבא נשך שפתיים ואמר בכוחות אחרונים: "שמוליק תירגע, עוד רגע נסיים".

כשיצאו מן החנות, ניגש מנהל החנות והפטיר בהתפעלות: "מאוד התרשמתי מהסבלנות שבה דיברת אל הבן שלך, שמוליק".

"לא", אמר האבא, "שמוליק הוא לא הילד, שמוליק זה אני"...




הפך הניצחי

לעיתים קורה שהיווני (הלא הוא 'יצר הרע') מתגבר עלינו ומונע מאתנו את עבודת המקדש, וגורם להפסקה מסויימת...

לפעמים ההפסקה היא מתמשכת. יתכן ו 75 שנה אינו מעוניין, חלילה, לשמוע קול שופר... או כל מצווה אחרת.

אבל הפך הקטן. הנקודה הפנימית. תמיד תישאר בשלימותה. היא חתומה בחותמו של 'כהן גדול' ואי אפשר לפגוע בה !

גם כשנדמה שאפסה תקווה, שום דבר בעולם לא יוכל לכבות או להחליש את העוצמה היהודית.




יש לך אוצר

 

 

 !"ר' אייזיק מקראקא היה עני מרוד, לילה אחד חלם ר' אייזיק חלום, ובו שמע קול שקורא אליו:  "מתחת לגשר של העיר ורשה מזומן לך אוצר

משחזר החלום בלילות הבאים שוב ושוב, נמלך ר' אייזיק באשתו, ארז את מטלטליו ושם פעמיו אל העיר ורשה

מספר ימים הטלטל ר' אייזיק בדרכים עד הגיעו אל העיר ורשה, ואז באישון לילה התגנב ר' אייזיק אל מתחת לגשר, והחל לחפור במרץ

לפתע חש בזרוע לופתת את צווארו, היה זה קצין בצבא שדרש בקשיחות מרובה לדעת את פשר מעשיו

.נאלץ ר' אייזיק לספר לו אודות החלום

.לשמע הדברים פרץ הקצין בצחוק ולעג לר' אייזיק ומעשיו, בספרו לר' אייזיק, כי אף הוא חלם חלום דומה, אלא שבחלומו הוא ראה כי האוצר נמצא בביתו של אייזיק בקראקא

מיהר ר' אייזיק לחזור לביתו, והחל לחפור בחצר ביתו, ואכן הלא יאומן קרה

     .הוא מצא שם אוצר




תרנגול או ברווז

תרנגולת אחת דגרה על הביצים. ביצה אחת הייתה קצת שונה מהאחרות, אך ה"אמא" תרנגולת לא ייחסה לכך משמעות מיוחדת.

כשהאפרוחים בקעו נתנה להם את מזונם יום יום, כולם היו ניראים פחות או יותר זהים.

יום אחד הגיעה השיירה ליד שפת הנהר, לפתע קפץ אחד האפרוחים לנהר והחל לשוט...

הסתבר שהאפרוח הקטן שהיה לכאורה דומה לאחיו האחרים. היה, בעצם שונה מהם לחלוטין, הוא נולד מביצה של ברווז.

גם היהודי בחיי היום יום עוןשה פעולות יומיומיות בהם הוא דומה, לכאורה, למי שאינו יהודי, ובכל אופן היהודי שונה בתכלית,

מה יוצר את השינוי במה שנראה דומה כל כך ?




ראש בערדליים ?

לאחד החסידים של רבי שלום דובער נ"ע – האדמו"ר החמישי משושלת חב"ד. היה מפעל ליצור ערדליים,  (ערדליים הם מין נעל או מגף העשויים גומי הנלבשים מעל לנעל, לשם שמירתה מפני  בוץ רטיבות וכו').

העסק הלך והתפתח ב"ה, ובמשך הזמן שקע החסיד עמוק עמוק לתוכו, עד שכמעט ולא השתתף בתפילות ובשיעורי התורה וכו'.

בהזדמנות הבאה שנכנס החסיד לחדר ה'יחידות' לקבל את ברכתו של הרבי. אמר לו הרבי: רגליים בערדליים ראיתי, אבל ראש בערדליים  ?!




להיות שליח

"... יושב לו בחור ולומד בישיבה. הוא מגיע לפרקו ונושא אשה. כעבור זמן, נולד גם תינוק לבני הזוג, והנה, כשנה לאחר נישואיו נקרא הבחור על ידי מזכירו של הרבי לפגישה. הבחור חש, הנה עומדים להציע לו שליחות.

ואכן, הוא מגיע לפגישה, והמזכיר אומר לו: "שמע נא בעיירה.... יש כמה מאות משפחות יהודיות. משפחות אלה הולכות ומתבוללות. אם נשב בחיבוק ידים ולא נעשה מאומה – תאבדנה משפחות אלה ליהדות תוך זמן קצר. הן פשוט תעלמנה, פיזית, בין הגויים. לכן קח את אשתך ואת בנך, סע ל... והתחל לפעול. תקופת השליחות ? הרי אתה יודע בעצמך: עד ביאת המשיח. זהו".

זהו ? רגע אחד. היכן נמצאת עיירה... ? איך מגיעים לשם ? האם יש שם בית כנסת ? לא. מקווה טהרה ? לא. תלמוד תורה ? בוודאי שלא. כיצד משיגים שם מזון כשר ? יש לנסוע מרחק של 300 ק"מ לעיר הבירה. שם, לעיתים, אפשר להשיג מזון כשר.

"זהו בדיוק תפקידך" מסביר לו המזכיר, "עליך להקים ב... "בית חב"ד" אשר בו יהיה בית כנסת ותלמוד תורה ומקווה טהרה ומזון כשר. עליך לדאוג לכך שהיהודים יתחילו להתפלל ולהניח תפילין. שילדיהם ילמדו אלף-בית. אך העיקר שיהיה להם בית, שבו יחושו, אולי לראשונה בחייהם, את החמימות של אהבת ישראל. זה יעורר בהם את הניצוץ היהודי. זוהי המשימה המוטלת עליך".




אָדָם, לְעָמָל יוּלָּד

רבי, ברך נא את נכדי יוסף בנימין בזיכרון מיוחד. שיזכור את כל מה שראה ושמע ממני. שיזכור כל מה שרואה ושומע עתה. שיזכור כל מה שיראה וישמע מהרבי ומהחסידים. ואזי בדרך ממילא יהיה ירא שמים"

הרבי אכן ברך את הנער בזיכרון מופלא. אך ביחס לאמירת הסבא ש"אזי בדרך ממילא יהיה ירא שמים" העיר הרבי ואמר:

"כבר למעלה מיובל שנים שסבי (= האדמו"ר הזקן). מורי וחמי (= האדמו"ר השני המכונה "האמצעי"), ואנוכי – מתייגעים שהחסידים יהיו ייראי שמים על ידי השקעה ומאמץ. ולא ייראי שמים בדרך ממילא"




  נבנה ע"י WebEmpire