ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


מה חיפש החסיד בלילה מושלג בציריך ?...

באחת מנסיעותיו לגייס כספים בשוויץ, היה בלוצרן. ומשום מה לא היה בידו באותו יום את הספר 'תורה אור', הוא היה בטוח שבישיבה הקיימת בעיר, ימצא את מבוקשו. בסיום 'יום העבודה' הוא ניגש לישיבה כדי ללמוד את השיעור היומי, לתדהמתו התברר, שבכל ארון הספרים המפואר לא נמצא ספר 'תורה אור'.

לדלג על יום לימוד אחד לא בא אצלו בחשבון כלל ! והחל לחשוב איך יצליח בליל חורפי ומושלג, להשיג בלוצרן את מבוקשו...

החב"דניקים היחידים שהכיר, הם משפחת שמרלינג מציריך. מרחק נסיעה של שעה מלוצרן, והחליט לנסוע לביתם, שם בוודאי ימצא את מבוקשו. אך כשהגיע לתחנת הרכבת התברר שהפסיד את הרכבת האחרונה. כאמור, היה זה ליל מושלג, רכבים פרטיים לא נסעו לציריך. אחרי התרוצצות לא קלה, הצליח למצוא נהג משאית שנאות לקחתו באישון ליל לציריך.

כשהגיע לבית משפחת שמרלינג, היה זה בשעה 3 לפנות בוקר, והוא לא העז לצלצל בפעמון ולהעיר את כל בני הבית... אבל לאידך, הוא חייב להשיג את ה'תורה אור' ללימוד היומי טרם יעלה השחר של היום הבא. הוא חיפש סביב הבניין איזה דלת חירום או חלון פתוח שיוכל להיכנס לבית המשפחה...

הרעשים העירו את בעלת הבית, והיא שלחה בבהלה את בעלה לראות מי מנסה להיכנס לביתם באישון ליל דרך החלונות... בעלה שהבחין בין פתיתי השלג שמדובר בדמות יהודית ובלבוש חסידי נרגע, וירד לפתוח את הדלת. כשהבחין בדמותו המיוחדת של הרב חיים, הכניסו מיד לביתו בהתרגשות, ותמה מה הוא עושה בשעה כזו בפתח חלונותיו...




ממצרים גאלתנו !

כידוע הרבי הקודם סבל משיתוק ברגליו ובכל בוקר בשעה קבועה היו באים לתת לו זריקה. באחד הימים בחודש כסלו באו לתת לו את הזריקה, וראו שיושב ליד השולחן, אך אינו מפנה את מבטו ולא מגיב לאף אחד, עיניו  היו עצומות ופניו להבים. בני המשפחה נבהלו.

כשנכנס הרבי, החתן לחדרו הק', הוא היטה את אוזנו ושמע שחמיו, הרבי, אומר פרשת "אז ישיר" בדביקות נפלאה, וחזר על כך כמה פעמים. הוא רמז לבני המשפחה שאין סיבה לדאגה, והוא נשאר עם הרבי בחדרו,

כאשר כילה הרבי את אמירת השירה, היה ניכר על פניו הק' שביעות רצון, וכשהבחין בחתנו, אמר "ברוך השם, ברוך השם הכול עבר בשלום".

למחרת הגיע מברק, בו נאמר, כי החסידים עברו את גבול רוסיה לשלום והגיעו לפשעמישל שבדרום מזרח פולין... היו אלו אותה חבורת חסידים שעתה ישבה עם הרבי בהתוועדות בפריז...




שים לב, קיבלת היום  86,400 בחשבון !...

דמיין לעצמך בנק המזכה את חשבונך בסכום של 86,400 ₪ מידי בוקר.

דמיין כי אין אפשרות לצבור כסף בחשבון. יתרת הסכום שלא ניצלת במשך היום מתאפסת מידי לילה בחצות.

מה תעשה ? תוציא כל אגורה כמובן.

לכל אחד מאתנו יש חשבון כזה - קוראים לו "זמן".

 

בכל בוקר, אנו מקבלים 86,400 שניות. בכל לילה הן מתאפסות וכל הזמן שלא ניצלנו אבד.

אין אפשרות לבצע "משיכת יתר". בכל יום עומד לרשותנו אותו סכום, ורק בו מותר להשתמש. בכל לילה נעלמת שארית הסכום.

אם לא השכלנו להשתמש ביתרה היומיומית, אין אפשרות לחזור אחורה. אין גם אפשרות להשתמש בזמן על חשבון מחר.

חייבים לנצל את ההווה, ולהשתמש עמו כרצון ה'.

השעון מתקתק - נצלו כל שנייה




מי כאן בעל הבית ?...

מגייס כספים הסתובב בעיירה. נקש על דלתות הבתים וביקש צדקה.

באחד הבתים בעומדו מאחורי הדלת, הוא שמע צעקות של בני זוג המתווכחים. לא נעים, אך הוא לא רצה לפספס את ההזדמנות לקבל עוד כמה מטבעות... והוא נקש על הדלת וציפה לתגובה, אך זו לא הגיעה. הוא ניסה שוב ושוב, אולם הנקישות נבלעו ברעש הוויכוח הסוער.

משלא נענה הוא אזר אומץ, פתח מעט את הדלת וקרא פנימה: "שלום, מי כאן בעל הבית" ? "באת בזמן", צעק האיש, "בדיוק על השאלה הזאת אנחנו מתווכחים..."




לפעמים הנשמה גם "רעבה"...

לפני 18 שנים נסע הרב שלמה ללונדון שבאנגליה לגיוס משאבים למוסדותיו שבזיטומיר, כשהציג את עצמו באחת הכתובות 'הרב וילהלם מזיטומיר', התקבל בהתרגשות והתלהבות יוצאי דופן... בעלת הבית הסבירה שאביה נקרא בשם 'ויליאם', הוא נולד ב'ויצ'ירייצ'י' ולמד בצעירותו בזיטומיר. ריגש אותם לשמוע את הצירוף הזה 'הרב וילהלם מזיטומיר'...

כשחזר הרב שלמה לאוקראינה, החליט לבקר ב'ויצ'ירייצ'י', לתעד את סממני היהדות שנשארו שם מהעבר, ולשלוח למשפחה מאנגליה שיהיה להם מזכרת מערש מולדתם. אחר כמה בירורים, הבין שלא נשאר שום סימן יהודי מהעבר, ואף לא ידוע על יהודים המתגוררים שם. בכל זאת הוא החליט לצאת לדרך.

כשהגיע ל'וצ'ירייצ'י' פגש ברחוב מישהו מזקני המקום, והתעניין אם הוא מכיר יהודים מקומיים, אותו אדם אמר לו שנשארה במקום רק אישה זקנה אחת. ונתן לו את כתובתה. כשהגיע הרב לביתה, פגש בחוץ את הנכדה והנינה ושמע מהם שהסבתא שלהם שוכבת על ערש דווי.

הוא נכנס לסבתא, ששכבה, כאמור, מרותקת למיטתה במצב קשה, ודיבר עמה כמה דקות באידיש. הסבתא הקשיבה במאור פנים ובמבט מיוחד, אך מרוב חולשה לא יכלה להגיב, לפני שנפרד הוא לקח את מספר הטלפון כדי להמשיך את הקשר, וחזר לזיטומיר. כעבור כמה ימים שמע הרב מהנכדה שדקות ספורות  אחר שעזב את הבית ב'וצירייצ'י' נפטרה הסבתא. היה זה ממש סיפור של השגחה פרטית מופלאה איך ביקור בלונדון גרר ביקור אצל אותה יהודייה, דקות ספורות לפני פטירתה אי שם במערב אוקראינה. 

אך הסיפור לא נגמר...




בכל צומת, צריך לעצום עיניים !...

אחד החסידים חווה חוויה מעניינת ביותר בעת שהותו בפריז בדרכו לניו יורק.

הוא רכש כרטיס טיסה שיש בו עצירת ביניים של כמה שעות בפריז, במטרה לבקר   בהיכל בית הכנסת הקטן שברובע ה'פלעציל', המכונה "בית הכנסת 17" על שם מספר הבניין ברחוב Rosiers. במקום זה התפלל הרבי וכן לימד תורה ברבים בשנות ה- 30. אך לא הייתה לו את הכתובת המדויקת, וכשעלה למונית ביקש מהנהג להגיע לרובע הפלעציל. הנהג הורידו ברחובTurenne  והחסיד קיווה לפגוש מישהו שיסביר לו איך להגיע לייעד.

כעבור מספר דקות, הבחין מרחוק בבחור בלבוש חסידי, הוא קרא לעברו וביקש את עזרתו. הבחור שמח לסייע בחפץ לב, והחל להסביר איך להגיע ל"בית הכנסת 17".

'תמשיך ברחוב זה ישר'. ואז... עצם הבחור את עיניו לכמה שניות ושקע בהרהורים, ואח"כ המשיך להסביר, 'תפנה שמאלה ל Francs Bourgeois  ושם תמשיך ישר עד הצומת השנייה'.

ואז... שוב עצם הבחור את עיניו לכמה שניות ושקע בהרהורים, והמשיך להסביר, "תפנה שמאלה לרחוב Pavee ותמשיך שם ישר עד הצומת". ואז... פעם נוספת עצם הבחור את עיניו לכמה שניות ושקע בהרהורים, והמשיך להסביר, "תפנה ימינה לרחוב Rosiers עד מספר 17 ותגיע לבית הכנסת".

לפני שנפרדו, לא התאפק החסיד, ושאל את הבחור, אם המקום כ"כ מוכר וידוע לו, מדוע עצם עיניו והרהר בכל 'צומת' ?...




כי היא מקור הברכה...

הרב שלום בער גורדון היה משלוחי הרבי לניו ג'רזי. את פעילותו הציבורית החל עוד בשנת תש"ב (1942), הוא הצליח מאוד בפעילות בקרב הנוער ואף הקים שם ישיבה. ולאחר מכן התמנה לרב קהילת 'אהבת ציון' במייפלווד.

בערך בשנת תשי"ז (1957), פנו זוג מקהילת 'אהבת ציון' לרבם הרב גורדון, וביקשו ברכה שבתם הבוגרת תמצא בקרוב את בן זוגה, הרב הציע להם לנסוע לניו יורק ולקבל ברכה מהרבי. היה זה בשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי.

את המושג 'ברכת צדיק' הם הכירו עוד מתקופת היותם בפולין, שם היו כמה פעמים אצל אדמו"רים וצדיקים, וידעו שלברכה של צדיק יש כוח עצום, ויש גם כיסוי. ולכן הם הזדרזו לנסוע לניו יורק כדי להיפגש עם הרבי, או כפי שזה נקרא בפי החסידים להתקבל ל"יחידות".

ואכן, בחדר של הרבי הם סיפרו אודות בתם הבוגרת, וביקשו ברכה מפורשת לשידוך בקרוב. הרבי התעניין מה הם עושים לפרנסתם, וביקש מהם לשמור על קדושת השבת ולסגור ביום זה את העסק.

הם אמרו לרבי, שבמצבם הנוכחי, כשהבת גרה בביתם, והוצאות המחיה כבדות, הם אינם יכולים לסגור את העסק בשבתות, אך הבטיחו שאחרי שהבת תתחתן הם יפסיקו לעבוד בשבתות. ענה להם הרבי, 'מי אומר שהקב"ה רוצה שקודם הבת תשתדך ואז תשמרו שבת, אולי הקב"ה רוצה שקודם תשמרו את השבת ואז הבת תשתדך'...




רוצה להיות שמח ? תהיה שליח !

בשבוע האחרון זכיתי לחוויה מרוממת במיוחד, הייתה לי הזדמנות נפלאה להתוועד יחד עם 'משפחתי' הרחבה מאוד, אלפי השלוחים של הרבי, הפזורים בכל קצווי תבל,

הבוקר, נשאלתי על ידי חבר בקהילה, אם אני מכיר את כל השלוחים... האמת, שבכינוסי השלוחים שהתקיימו לפני שני עשורים, יכולתי לומר שאני מכיר כמעט את כולם, אולם כיום שיש ב"ה כל כך הרבה שלוחים, ורבים מהם דור שני של שלוחים. אברכים צעירים, שבמסירות נפש עזבו משפחתם החמה, ובחרו לגור ב"חור" נידח, אכן בלתי אפשרי  שאכיר את כולם. כדי לזהותם, נדרשתי להתעניין מי אבא שלהם...

בימי הכינוס שמענו מהשלוחים סיפורים רבים על אימפריה ענקית שהצליחו להקים במקום שליחותם, ויש אחרים שעבודתם בשליחות מתבטאת בצורה שונה, קשר אישי ורצוף עם אנשי הקהילה, ללא מוסדות ומבני ציבור, אלא פשוט להיות שם בשבילם. יש שלוחים רבים, ומגוון דרכי פעולה, אך הצד השווה בין כולם הוא השמחה והאושר בזכות הנפלאה הזו להיות שלוחים של הרבי.

ברצוני לשתף סיפור (אחד מני רבים), שסיפר לי שליח בימי הכינוס. שהסביר לי את מקורה של שמחה זו.

ידידי הרב יהודה בער וועג יצא לפני 32 שנה בשליחות הרבי לאוקלהומה (Oklahoma) שבדרום ארצות הברית. כשהגיע למקום השליחות הוא זכה ל'קבלת פנים' צוננת למדי, בלשון המעטה. היו לו קשיים רבים, הפרעות, מניעות ועיכובים כמעט בכל פעולה יהודית שניסה לעשות. בעיקר מצד אנשי המקום.




זכותו תגן עליו...

רבי אהרן רוקח היה האדמו"ר הרביעי בשושלת בעלזא, את כל משפחתו הוא איבד בשואה, אך הוא עצמו ניצל וחולץ מגטו בוכניה. בשנת תש"ד (1944) הצליח להגיע לארץ. תחנתו הראשונה לתפילת מנחה הייתה בעירנו נהריה.

למרות הפצרת חסידיו שיגור בירושלים, הוא החליט, לגור דווקא בתל אביב, ואף קבע את ביתו במרכז העיר, ברחוב אחד העם.

באותו רחוב שהיה, כאמור,  במרכז תל אביב, הייתה תנועת רכבים גם בשבתות וחגים, אולם רבי אהרן שהיה רגיל ללמד זכות על כל יהודי, בכל מצב שהוא. היה מנענע בראשו על כל רכב שהיה עובר, ואומר ״מזל טוב״... והסביר, שככל הנראה, לקחו ברכב אישה בדרכה לחדר לידה... ואין זה סתם חלול שבת.

באחד השבתות עברה לידו משאית. וגם הפעם נענע רבי אהרן בראשו, כדרכו, ואמר ״מזל טוב״. אמרו לו המלווים: ״רבנו, לא יתכן שיש כאן אישה יולדת, הרי זו משאית המיועדת להובלת משאות !״. ענה להם רבי אהרן: ״מה אתם רוצים, שאם הוא לא מצא רכב פרטי, שלא ייקח את אשתו לחדר לידה ?...״ ואכן לבסוף התברר שהמשאית הייתה בדרכה לבית הרפואה...




תעלה על "נס" - יהיה נס...

הרב ישראל שנוביץ שליח של הרבי בלאס וגאס, זכה להקים בית חב"ד ענק ומפואר ביותר כראוי ויאה לבית ה'.

השבוע שמעתי ממנו את ההשתלשלות המרתקת, איך הצליח ב"ה להקים בנין נאה ומכובד כזה.

עד לפני כ-15 שנה, בשנות תשס"ד-ה, היה לו בית כנסת צנוע, ששכר בתוך מרכז קניות. במשך הזמן גדלה הקהילה, והיה צורך לעבור למקום של קבע בתנאים מתאימים.

צמוד לאותו מרכז הקניות היה שטח שעמד שומם שנים רבות, לבניין מגורים הוא לא התאים, עקב סמיכותו למרכז קניות ענק. ואף אחד לא התעניין בו. אחר השתדלות מתאימה, השתנה יעוד השטח עבור בנייה ציבורית, והשליח הרב ישראל זכה במכרז, ורכש את הקרקע במחיר מוזל.

זה היה אמנם צעד חשוב, אבל רק צעד ראשון. הדרך להגיע למטרה הייתה עוד ארוכה ויקרה. ולא היו בידו האמצעים הכספיים להקים בנין במקום.

למזלו, פנה אליו אחד הקבלנים, וקיבל על עצמו להתחיל בבניה, מתוך תקווה שיקבל את שכרו מתרומות שיתקבלו תוך כדי הבניה.

העבודה התקדמה, החוב לקבלן כבר עמד על 250,000 דולר. ולשליח לא היה מושג מאין יבוא עזרו.  בשלב זה העבודה הופסקה, הלחץ הכספי היה גדול מנשוא. אומנם נכנסו תרומות עבור הבנייה אך ה"קומץ לא השביע את הארי".

באחד הימים נפגש השליח עם יהודי אמיד וביקש ממנו סיוע בהקמת הבניין, אותו עשיר התלהב מהרעיון, והבטיח לתת תרומה של 250,000 דולר, ובתמורה ביקש שהבניין ייקרא על שמו ועל שם אשתו.




  נבנה ע"י WebEmpire