ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


תבקש ברכה כמו איש עסקים...

הר' שניאור זלמן יפה, היה עסקן חסידי בעל רגש חם. שזכה לקרובים רבים ונדירים מהרבי. הוא מצדו, השתדל תמיד לגרום לרבי לשמוח ולחייך,

הוא היה נוהג לדווח על פעולותיו באופן עקבי, וניצל כל הזדמנות  לגרום לרבי רוב נחת.

לפחות פעמיים בשנה, הי' ר' זלמן מגיע מאנגליה לניו יורק, להיות אצל הרבי. ונהג לתעד את ביקוריו באופן פרטני, יומניו האישיים מתייחדים ב'לחלוחית' חסידית יוצאת דופן.

סיפר לי נכדו, השליח הר' יוסף שי' לו, שזכה להיות עם סבו אצל הרבי ביחידות אחרי שמחת תורה של שנת תשמ"ב (1982). בין הדברים ביקש ר' זלמן שהרבי יברך אותו באותם ברכות כמו בשנה שעברה.

הגיב לו הרבי,

הרי אתה איש עסקים !

ידוע שבעלי עסקים תמיד רוצים לצמוח. כשעושים מאזן – חשבון נפש – בסוף שנה, צריכה להיות שאיפה שהשנה הבאה תהיה הרבה יותר טובה מקודמתה.

אתה צריך לבקש ברכה כמו איש עסקים !...




להתעורר מהחלום

מספרים על 'דרשן', שהיה מבקר בקהילות ישראל, לעורר את העם לחזור בתשובה. הוא היה מוכשר מאוד בדיבור, אך מאחר שלא זכה 'לטעום' את אור תורת החסידות, הוא דיבר בסגנון בוטה ותקיף וגרם למאזיניו פחד ורעדה מהעונשים שצפויים לקבל על עוונותיהם, עד שהקהל היה בוכה בדמעות שליש.

עיקר 'פרנסתו' היה בחודש אלול. בימים אלו היה מרבה לדבר על הפחד והמורא שצריך כל אחד ואחד לחוש מיום הדין הקרב ובא.

אחד האדמו"רים החסידיים, שמאוד לא אהב את הגישה ה'מאיימת' של הדרשן, ביקש ממנו לסור לביתו, כדי לשוחח על מהותו של חודש אלול.

ה'דרשן' נענה בחיוב והגיע לפגישה.

האדמו"ר שוחח עמו בלבביות, ובין הדברים סיפר לו אודות חלום מבהיל, שחלם אחד מחסידיו. בו הוא ראה את עצמו יוצא מהעיר ונכנס ליער עבות. החסיד ניסה לצאת מהיער ולחזור ל'דרך המלך', אך לא הצליח. הוא מצא את עצמו מסובך בעומק היער.

כשהחל החסיד לשמוע קולות של חיות טורפות, נתקף בפחד ואימה עצומים. כעבור זמן קצר הוא היה מוקף בבעלי חיים שהגיחו מכל כיוון אפשרי, והתקרבו אליו בצעדי ענק.... כמעט שפרחה נשמתו.

בשלב זה עצר האדמו"ר את התיאור המפחיד, ופנה ל'דרשן' בשאלה, מה הוא מציע לחסיד המפוחד, לעשות כעת ? מה הדבר הכי נכון לעשות כדי להתמודד או להינצל מהמצב המסובך ?

ה'דרשן' ניסה לחשוב וככל שהתעמק יותר בתמונת המצב, התחיל בעצמו לרעוד... באמרו שזה אכן מאוד מבהיל ואינו יודע מה להציע לחסיד המפוחד.

חייך האדמו"ר ואמר, לדעתי, העצה היא פשוטה ביותר !

כדי להינצל מ'חיות הטרף' ולהישאר בחיים, הוא צריך פשוט להתעורר מהחלום...




שיהיה לך שבת שלום !

קדושת השבת בכלל וסעודת השבת בפרט, הם מקור להשראת טוהר וקדושה בלי גבול. כל מי שמתחבר אל השבת ומקפיד לשמור עליה, יחוש בזה. לא פלא, אפוא, כי בתי חב"ד רבים ברחבי תבל, זיהו את הפוטנציאל הנ"ל, ומקיימים סעודות שבת בהשתתפות יהודים רבים מאוד.

כך קורה גם אצל הרב משה מאיר ליפשיץ שליח של הרבי בפורט לודרדייל - פלורידה. בכל ליל שבת מתארחים בביתו ב'סעודת שבת' כ- 50 יהודים. הם לא באים רק לקבל מנת דגים... אלא בעיקר לגלות את יהדותם.

לסעודת שבת שהתקיימה לפני שבוע, בשבת פרשת ראה, היו אמורים להגיע אורחים רבים, ולכן ביקש הרב ליפשיץ מידידו הרב יהושע מנדלסון, שיתארח אצלו ויסייע לו בהתוועדות עם קהל האורחים בסעודת השבת.

כידוע שבפלורידה שוקעת השמש בשעות מאוחרות, ולכן נוהגים רבים לקבל את השבת מבעוד יום, ולהתפלל קבלת שבת וערבית לפני חשכת הלילה. כך גם נהגו בבית הכנסת של חב"ד, אך הרב יהושע בעצמו רצה בכל זאת להמתין לתפילת ערבית עד צאת הכוכבים.

כשסיים להתפלל ערבית, ויצא מבית הכנסת. ראה אדם שעובר לידו. מאחר והיה די חשוך ברחוב, הוא . ... >>




זוג מבוגרים בלבוש פשוט...

זוג מבוגרים בלבוש פשוט, ירדו מהרכבת ופסעו ללשכתו של נשיא אוניברסיטת הרווארד (Harvard University) בעיר קיימבריג' שבמסצ'וסטס, ללא קביעת פגישה מראש. המזכירה הבחינה, בקלות רבה, שלאנשים פשוטים ועניים אלה אין כל עסקים בהרווארד.

"אנו מבקשים לראות את נשיא האוניברסיטה", אמר האיש בקול רך.

"הוא עסוק ויהיה עסוק כל היום", סיננה המזכירה בשפתיים קפוצות.

"אנו נחכה שיתפנה", אמרה האישה.

במשך שעות התעלמה מהם המזכירה, מקווה שהזוג בסופו של דבר ילך. אבל הם לא הלכו, ותסכולה של המזכירה הלך וגדל. לבסוף היא החליטה . ... >>




הבן החזיר לאביו את החיים !...

באחד הימים נכנס לבית הכנסת בסיאטל יהודי חרדי, וביקש סיוע כספי מהקהל. פניו היו מאוד מוכרות לרב פרקש, מימי ילדותו בירושלים, הוא נזכר שהוא בעל חנות ידועה באחת השכונות. הרב ריחם עליו מאוד והצטער בליבו, שאדם במעמד כזה הגיע למצב שנזקק לאסוף נדבות.

אחר התפילה ניגש אותו יהודי לרב, וביוזמתו שיתף אותו במה שעבר עליו,

הוא סיפר שהוא מתגורר במרכז הארץ ולפרנסתו ניהל חנות בירושלים. בנסיבות לא נעימות הסתבך כלכלית עם ה"שוק האפור" והגיעו מים עד נפש עד שהוא ממש מאס בחייו. לא הייתה לו שום דרך הגיונית איך לצאת מהסבך. וגמלה בליבו החלטה אומללה... שבנסיעתו הבאה ידרדר עצמו לתהום באחד הסיבובים בעלותו לירושלים.

באותו בוקר שחור, נתנה לו אשתו חבילה קטנה, וביקשה ממנו שיעבירו לבנם הלומד באחת הישיבות המפורסמות בירושלים. כשיצא לדרך גמר בליבו להעביר את החבילה  לבנו, ואת תכניתו האומללה יבצע כשיחזור מירושלים...

כשהגיע לישיבה בו לומד בנו, הוא נפגש בפתח עם אחד מרבני הישיבה, שהתעניין את מי הוא מחפש, כשציין את שם בנו, אורו עיניו של הרב והתחיל לתאר ולשבח בהתלהבות, את מעלות בנו. הוא הדגיש ואמר שיש לו זכות עצומה, שזכה לכזה בן מוצלח. והמשיך לספר איך בנו מנצל כראוי כל דקה, ולומד תורה בשקידה והתמדה באופן רציני. כמובן שהאבא שמח מאוד לשמוע  את הדברים. ואחר כך העביר את החבילה לבנו.




הכל קורה בגלל אברכים כאלו...

פעם אחת הגיע רבי שלמה לבקר את רבנו הזקן, היה זה בימי בין המצרים, והוא נשאר אצלו גם בתשעה באב. באותם ימים שהה שם גם החסיד הידוע ר' שמואל מונקע'ס, ששמו מפורסם  כ'חסיד שובב' ושנון.

החסיד ר' שמואל היה מחפש תמיד דרכים איך להרבות אצל חבריו את השמחה. ואפילו בתשעה באב, הוא היה מתאמץ מאוד להרחיק את העצבות, ולכן, נהג בעת אמירת מגילת איכה וה'קינות', לזרוק על המתפללים כדורים קוצניים (='בערעלאך'). בלי כוונה פגע אחד מהם ברבי שלמה.

הצדיק רבי שלמה הקפיד על הנהגה זו ואמר לרבנו הזקן: "בגלל אברכים כאלה נחרב בית המקדש". רבנו הזקן שתק ולא השיבו דבר.

למחרת הציע רבנו הזקן לרבי שלמה לצאת עמו מחוץ לעיר אל היער. לפתע שמעו מרחוק קול אדם שבוכה מרה. הם הלכו בעקבות הקול וכשהתקרבו שמעו שהאיש מקונן על חורבן בית-המקדש, וקינתו מזעזעת את הלב.




מתי השטר יחזור אלי ? ...

זה קרה שבועיים אחר חתונתם. זוג צעיר יצא מביתו ופוגש את אבי הכלה הצעירה, שיצא לקנות כמה דברים במכולת השכונתית, והתברר שאין לו כרגע מזומנים בכיס. גם הכספומטים בסביבה לא נתנו מענה... וכך עמד נבוך בפינת הרחוב.

להפתעתו הוא רואה את הזוג המאושר, בתו ובעלה צועדים מולו. בביישנות מה... ניגש לחתן ושאלו אם יוכל לתת לו כהלוואה עד למחרת בבוקר, שטר של 100 שקלים, החתן לא היסס לרגע ושלף מכיסו את השטר המבוקש ונתנו לחמיו בשמחה.

מיד לאחר מכן, כשחמיו התרחק מהמקום בכמה צעדים, שמע שחתנו אומר לאשתו, 'מעניין לראות מתי השטר יחזור אלי...'

חמיו, שמע בבירור את הנאמר, ונפגע עד עומק נשמתו. הוא חשב בליבו, האם זה החתן שכולם היללו ושיבחו את מידותיו הטובות ? הייתכן שהוא כל כך לא סומך עליו שיחזיר לו את 100 השקלים, אחרי שהוציא עבור שמחתו אלפי שקלים ?!

המחשבות רצו במוחו ולא נתנו לו מנוח. כשחזר מהקניות הוא שיתף את אשתו/החמות במה שקרה, והבית כולו היה כמרקחה... הם לא מצאו מנוח לנפשם  איך קרה הדבר שבתם 'נפלה' עם אברך שכזה... הם חשבו שלא תהיה ברירה אלא  'לפרק' את החבילה. ... >>




מספריים שבורות וזקן שלם...

את הסיפור הבא שמעתי בימים האחרונים מ'כלי ראשון'. הקלטה מקורית ומרגשת מפי בעל המעשה, הלא הוא רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל, מי שהי' האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג.

רבי יקותיאל שתה את כוס התרעלה הנאצי, הוא גורש עם כל משפחתו לאושביץ, בזמן השואה האיומה. אשתו ואחד עשר ילדיו נספו, ובחסדי שמים הוא שרד. ובתום המלחמה אף הצליח לשקם את עצמו וזכה להקים בשנית משפחה וקהילה לתפארת.

רבי יקותיאל תאר את אחד המאורעות הקשים והמרגשים שחווה 'שם', תחת ציפורני הנאצים,

כשגורש למחנה ההשמדה, הי' ברשותו מספריים. למורת רוחו, בגזרת הנאצים הוא נאלץ מידי יום לגזוז בעצמו את זקנו, באמצעות המספריים , כדי להימנע מהשחתתו ע"י הגרמנים, בתער.

יום אחד, סיימו המספריים את תפקידם בעולם והם נשברו, ושוב לא הי' לו דרך לגזוז את זקנו. והוא אכן לא גזזם.

כשהיה בדרכו לעבודת פרך, יחד עם אחיו היהודים, ראה מולו את הקאפו הראשי, שהיה מוותיקי הממונים לפקח על האסירים. אותו קאפו היה אדם בעל אופי אכזרי במיוחד, עוד אחד מאותם "אוכלי אדם" ששרצו במחנות הרשע, חיי אנוש לא תפסו אצלו מקום.

כשהבחין הקאפו, שיש לרבי יקותיאל זיפי זקן בולטים, רץ לקראתו, והטיח בו מילים קשות על כך.

רבי יקותיאל התנצל, שלא הספיק להסתפר עד עתה, והבטיח... >>




כנראה היה שם שמח מאוד !...

בעבר הלא כ"כ רחוק, נסיעה לחו"ל לא הייתה ענין שבשיגרה. גם העלות הכספית הייתה גבוהה באופן יחסי ומנעה מאנשים רבים לטוס, בכל זאת, בני הזוג כ. נענו להזמנת קרובי משפחתם והחליטו להשתתף בחתונת יקירם בעיר הגדולה בנ.י. במיוחד שקיוו שזאת תהיה עבורם הזדמנות לבקר בחצרו של הרבי מליובאוויטש ולהיכנס אליו ליחידות.

ואכן הם השתתפו בחתונה המיוחדת, הם התפעלו ביותר מהרחבות הגשמית העצומה שהייתה שם בחתונה בנ.י. בכל התחומים. הם לא הורגלו לראות דברים כאלו במקום מגורם.

דבר אחד הם לא הצליחו 'לעכל' בשום אופן. הם ראו שאוכל 'טוב' בכמות רבה מאוד נזרק לאשפה. זה הציק להם מאוד עד כדי שהצליח להעיב על ההנאה של שמחת החתונה, הם יצאו משם מתוסכלים ומבולבלים ובתחושה קשה.

כעבור ימים ספורים הם זכו, כמתוכנן, להיכנס ליחידות אצל הרבי, ובפתק שהגישו לרבי הם ציינו שהגעתם לנ.י. הייתה כדי להשתתף בחתונה.

לקראת סיום היחידות, פנה אליהם הרבי ושאלם, 'איך היה בחתונה שהשתתפתם ?' הם לא התכוננו לשאלה כזו... וגם לא הרגישו נוח לספר 'לשון הרע' על מה שראו שם. ולכן שתקו... כשהרבי ראה שאינם מגיבים, אמר להם משפט קצר, 'נו, כנראה היה שם שמח מאוד!'...

כשיצאו מחדר הרבי, הם התבוננו בברכות ובדברים המיוחדים שזכו לשמוע מהרבי, וכששחזרו את מהלך החתונה הם הבינו, שהרבי היטיב לתאר את החתונה... אכן, השמחה הייתה שם עצומה באופן חריג. מעודם לא זכו להשתתף בשמחה כה גדולה. ואז הם הפנימו איזה מסר חזק לימד אותם הרבי ב'דרך אגב'.

מצד אחד הייתה בחתונה מעלה עצומה ושמחה חריגה. ולאידך היה שם גם חסרון שדורש תיקון. השאלה היא רק על מה בוחרים לשים לב... על מה שמים את הדגש !

הם למדו כי כל אדם צריך להתרגל להיות טוב עין, לראות ולהעצים בכל דבר את הצד החיובי והטוב.




יש כאן 'אוהל', אתה מוזמן להכנס !

היה זה בזמן המאבק העיקש בשלטון הבריטים כאן בארץ. פיצוץ עז נשמע בסמוך לבית המדרש של הרב יוסף צבי דושינסקי ז"ל.

ר' יוסף צבי נודע כפוסק הלכתי. הוא שימש גם כראש ישיבה, אשר שיעוריו המופלאים נודעו ברבים.

בעת הפיצוץ הנורא, היה ר' יוסף צבי שקוע בעומקה של סוגיה בגמרא, עסוק במציאת תירוץ לקושיה שעלתה בשיעור, ותלמידיו שישבו בדממה כדי לא להפריע לרבם הנערץ, נפוצו לכל עבר מרוב בהלה. בעת מנוסתם התרחשה מהומה אדירה בבית המדרש.

ר' יוסף צבי נותר בבית המדרש רכון על דפי הגמרא, וניכר היה בעליל שאינו חש כלל במתרחש סביבו.

אך ר' יוסף צבי לא נותר לבדו בבית המדרש. תלמיד אחד, שלא רצה להשאירו לבדו נשאר איתו, הלא הוא הר' ישראל גרוסמן (אביו של ר' יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק).

כעבור זמן מה, הגביה ראש הישיבה את ראשו ורצה להמשיך בשיעור, אך נדהם לגלות שהמקום שומם וריק... כשהבחין בתלמיד הבודד, שאלו, לאן נעלמו כולם.

הר' גרוסמן לא הסתיר את תמיהתו ושאל את רבו אם לא שמע כלום, לאחר שהבנין רעד, והי' רעש והמולה. האם יתכן שהרב לא הבחין בכל זאת ?

הגיב ר' יוסף צבי ואמר, שאכן לא הרגיש מאומה, וסיפר שבהיותו תלמיד אצל בעל 'שבט סופר' בפרשבורג, הבחין פעם הרב, שהתלמידים ממלמלים משהו באמצע הלימוד, ושאלם לפשר הדבר, והסבירו לו, ששמעו קול רעם, וברכו "שכוחו וגבורתו מלא עולם",

נענה הרב ואמר, אם מסוגלים להרגיש באמצע הלימוד בקול של רעם, זה סימן שחסר בשקידת התורה.




  נבנה ע"י WebEmpire