ספר תורה אור




ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

המייל השבועי


הבן החזיר לאביו את החיים !...

באחד הימים נכנס לבית הכנסת בסיאטל יהודי חרדי, וביקש סיוע כספי מהקהל. פניו היו מאוד מוכרות לרב פרקש, מימי ילדותו בירושלים, הוא נזכר שהוא בעל חנות ידועה באחת השכונות. הרב ריחם עליו מאוד והצטער בליבו, שאדם במעמד כזה הגיע למצב שנזקק לאסוף נדבות.

אחר התפילה ניגש אותו יהודי לרב, וביוזמתו שיתף אותו במה שעבר עליו,

הוא סיפר שהוא מתגורר במרכז הארץ ולפרנסתו ניהל חנות בירושלים. בנסיבות לא נעימות הסתבך כלכלית עם ה"שוק האפור" והגיעו מים עד נפש עד שהוא ממש מאס בחייו. לא הייתה לו שום דרך הגיונית איך לצאת מהסבך. וגמלה בליבו החלטה אומללה... שבנסיעתו הבאה ידרדר עצמו לתהום באחד הסיבובים בעלותו לירושלים.

באותו בוקר שחור, נתנה לו אשתו חבילה קטנה, וביקשה ממנו שיעבירו לבנם הלומד באחת הישיבות המפורסמות בירושלים. כשיצא לדרך גמר בליבו להעביר את החבילה  לבנו, ואת תכניתו האומללה יבצע כשיחזור מירושלים...

כשהגיע לישיבה בו לומד בנו, הוא נפגש בפתח עם אחד מרבני הישיבה, שהתעניין את מי הוא מחפש, כשציין את שם בנו, אורו עיניו של הרב והתחיל לתאר ולשבח בהתלהבות, את מעלות בנו. הוא הדגיש ואמר שיש לו זכות עצומה, שזכה לכזה בן מוצלח. והמשיך לספר איך בנו מנצל כראוי כל דקה, ולומד תורה בשקידה והתמדה באופן רציני. כמובן שהאבא שמח מאוד לשמוע  את הדברים. ואחר כך העביר את החבילה לבנו.




הכל קורה בגלל אברכים כאלו...

פעם אחת הגיע רבי שלמה לבקר את רבנו הזקן, היה זה בימי בין המצרים, והוא נשאר אצלו גם בתשעה באב. באותם ימים שהה שם גם החסיד הידוע ר' שמואל מונקע'ס, ששמו מפורסם  כ'חסיד שובב' ושנון.

החסיד ר' שמואל היה מחפש תמיד דרכים איך להרבות אצל חבריו את השמחה. ואפילו בתשעה באב, הוא היה מתאמץ מאוד להרחיק את העצבות, ולכן, נהג בעת אמירת מגילת איכה וה'קינות', לזרוק על המתפללים כדורים קוצניים (='בערעלאך'). בלי כוונה פגע אחד מהם ברבי שלמה.

הצדיק רבי שלמה הקפיד על הנהגה זו ואמר לרבנו הזקן: "בגלל אברכים כאלה נחרב בית המקדש". רבנו הזקן שתק ולא השיבו דבר.

למחרת הציע רבנו הזקן לרבי שלמה לצאת עמו מחוץ לעיר אל היער. לפתע שמעו מרחוק קול אדם שבוכה מרה. הם הלכו בעקבות הקול וכשהתקרבו שמעו שהאיש מקונן על חורבן בית-המקדש, וקינתו מזעזעת את הלב.




מתי השטר יחזור אלי ? ...

זה קרה שבועיים אחר חתונתם. זוג צעיר יצא מביתו ופוגש את אבי הכלה הצעירה, שיצא לקנות כמה דברים במכולת השכונתית, והתברר שאין לו כרגע מזומנים בכיס. גם הכספומטים בסביבה לא נתנו מענה... וכך עמד נבוך בפינת הרחוב.

להפתעתו הוא רואה את הזוג המאושר, בתו ובעלה צועדים מולו. בביישנות מה... ניגש לחתן ושאלו אם יוכל לתת לו כהלוואה עד למחרת בבוקר, שטר של 100 שקלים, החתן לא היסס לרגע ושלף מכיסו את השטר המבוקש ונתנו לחמיו בשמחה.

מיד לאחר מכן, כשחמיו התרחק מהמקום בכמה צעדים, שמע שחתנו אומר לאשתו, 'מעניין לראות מתי השטר יחזור אלי...'

חמיו, שמע בבירור את הנאמר, ונפגע עד עומק נשמתו. הוא חשב בליבו, האם זה החתן שכולם היללו ושיבחו את מידותיו הטובות ? הייתכן שהוא כל כך לא סומך עליו שיחזיר לו את 100 השקלים, אחרי שהוציא עבור שמחתו אלפי שקלים ?!

המחשבות רצו במוחו ולא נתנו לו מנוח. כשחזר מהקניות הוא שיתף את אשתו/החמות במה שקרה, והבית כולו היה כמרקחה... הם לא מצאו מנוח לנפשם  איך קרה הדבר שבתם 'נפלה' עם אברך שכזה... הם חשבו שלא תהיה ברירה אלא  'לפרק' את החבילה. ... >>




מספריים שבורות וזקן שלם...

את הסיפור הבא שמעתי בימים האחרונים מ'כלי ראשון'. הקלטה מקורית ומרגשת מפי בעל המעשה, הלא הוא רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל, מי שהי' האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג.

רבי יקותיאל שתה את כוס התרעלה הנאצי, הוא גורש עם כל משפחתו לאושביץ, בזמן השואה האיומה. אשתו ואחד עשר ילדיו נספו, ובחסדי שמים הוא שרד. ובתום המלחמה אף הצליח לשקם את עצמו וזכה להקים בשנית משפחה וקהילה לתפארת.

רבי יקותיאל תאר את אחד המאורעות הקשים והמרגשים שחווה 'שם', תחת ציפורני הנאצים,

כשגורש למחנה ההשמדה, הי' ברשותו מספריים. למורת רוחו, בגזרת הנאצים הוא נאלץ מידי יום לגזוז בעצמו את זקנו, באמצעות המספריים , כדי להימנע מהשחתתו ע"י הגרמנים, בתער.

יום אחד, סיימו המספריים את תפקידם בעולם והם נשברו, ושוב לא הי' לו דרך לגזוז את זקנו. והוא אכן לא גזזם.

כשהיה בדרכו לעבודת פרך, יחד עם אחיו היהודים, ראה מולו את הקאפו הראשי, שהיה מוותיקי הממונים לפקח על האסירים. אותו קאפו היה אדם בעל אופי אכזרי במיוחד, עוד אחד מאותם "אוכלי אדם" ששרצו במחנות הרשע, חיי אנוש לא תפסו אצלו מקום.

כשהבחין הקאפו, שיש לרבי יקותיאל זיפי זקן בולטים, רץ לקראתו, והטיח בו מילים קשות על כך.

רבי יקותיאל התנצל, שלא הספיק להסתפר עד עתה, והבטיח... >>




כנראה היה שם שמח מאוד !...

בעבר הלא כ"כ רחוק, נסיעה לחו"ל לא הייתה ענין שבשיגרה. גם העלות הכספית הייתה גבוהה באופן יחסי ומנעה מאנשים רבים לטוס, בכל זאת, בני הזוג כ. נענו להזמנת קרובי משפחתם והחליטו להשתתף בחתונת יקירם בעיר הגדולה בנ.י. במיוחד שקיוו שזאת תהיה עבורם הזדמנות לבקר בחצרו של הרבי מליובאוויטש ולהיכנס אליו ליחידות.

ואכן הם השתתפו בחתונה המיוחדת, הם התפעלו ביותר מהרחבות הגשמית העצומה שהייתה שם בחתונה בנ.י. בכל התחומים. הם לא הורגלו לראות דברים כאלו במקום מגורם.

דבר אחד הם לא הצליחו 'לעכל' בשום אופן. הם ראו שאוכל 'טוב' בכמות רבה מאוד נזרק לאשפה. זה הציק להם מאוד עד כדי שהצליח להעיב על ההנאה של שמחת החתונה, הם יצאו משם מתוסכלים ומבולבלים ובתחושה קשה.

כעבור ימים ספורים הם זכו, כמתוכנן, להיכנס ליחידות אצל הרבי, ובפתק שהגישו לרבי הם ציינו שהגעתם לנ.י. הייתה כדי להשתתף בחתונה.

לקראת סיום היחידות, פנה אליהם הרבי ושאלם, 'איך היה בחתונה שהשתתפתם ?' הם לא התכוננו לשאלה כזו... וגם לא הרגישו נוח לספר 'לשון הרע' על מה שראו שם. ולכן שתקו... כשהרבי ראה שאינם מגיבים, אמר להם משפט קצר, 'נו, כנראה היה שם שמח מאוד!'...

כשיצאו מחדר הרבי, הם התבוננו בברכות ובדברים המיוחדים שזכו לשמוע מהרבי, וכששחזרו את מהלך החתונה הם הבינו, שהרבי היטיב לתאר את החתונה... אכן, השמחה הייתה שם עצומה באופן חריג. מעודם לא זכו להשתתף בשמחה כה גדולה. ואז הם הפנימו איזה מסר חזק לימד אותם הרבי ב'דרך אגב'.

מצד אחד הייתה בחתונה מעלה עצומה ושמחה חריגה. ולאידך היה שם גם חסרון שדורש תיקון. השאלה היא רק על מה בוחרים לשים לב... על מה שמים את הדגש !

הם למדו כי כל אדם צריך להתרגל להיות טוב עין, לראות ולהעצים בכל דבר את הצד החיובי והטוב.




יש כאן 'אוהל', אתה מוזמן להכנס !

היה זה בזמן המאבק העיקש בשלטון הבריטים כאן בארץ. פיצוץ עז נשמע בסמוך לבית המדרש של הרב יוסף צבי דושינסקי ז"ל.

ר' יוסף צבי נודע כפוסק הלכתי. הוא שימש גם כראש ישיבה, אשר שיעוריו המופלאים נודעו ברבים.

בעת הפיצוץ הנורא, היה ר' יוסף צבי שקוע בעומקה של סוגיה בגמרא, עסוק במציאת תירוץ לקושיה שעלתה בשיעור, ותלמידיו שישבו בדממה כדי לא להפריע לרבם הנערץ, נפוצו לכל עבר מרוב בהלה. בעת מנוסתם התרחשה מהומה אדירה בבית המדרש.

ר' יוסף צבי נותר בבית המדרש רכון על דפי הגמרא, וניכר היה בעליל שאינו חש כלל במתרחש סביבו.

אך ר' יוסף צבי לא נותר לבדו בבית המדרש. תלמיד אחד, שלא רצה להשאירו לבדו נשאר איתו, הלא הוא הר' ישראל גרוסמן (אביו של ר' יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק).

כעבור זמן מה, הגביה ראש הישיבה את ראשו ורצה להמשיך בשיעור, אך נדהם לגלות שהמקום שומם וריק... כשהבחין בתלמיד הבודד, שאלו, לאן נעלמו כולם.

הר' גרוסמן לא הסתיר את תמיהתו ושאל את רבו אם לא שמע כלום, לאחר שהבנין רעד, והי' רעש והמולה. האם יתכן שהרב לא הבחין בכל זאת ?

הגיב ר' יוסף צבי ואמר, שאכן לא הרגיש מאומה, וסיפר שבהיותו תלמיד אצל בעל 'שבט סופר' בפרשבורג, הבחין פעם הרב, שהתלמידים ממלמלים משהו באמצע הלימוד, ושאלם לפשר הדבר, והסבירו לו, ששמעו קול רעם, וברכו "שכוחו וגבורתו מלא עולם",

נענה הרב ואמר, אם מסוגלים להרגיש באמצע הלימוד בקול של רעם, זה סימן שחסר בשקידת התורה.




כל אחד כבן יחיד ממש

השלוחים של הרבי לסינסינטי, אוהיו. היו הרב עזריאל זליג וזוגתו רבקה שרפשטיין,

פעם נכנסה לרבי השליחה מרת רבקה, ל'יחידות', הרבי שאל אותה אם היא חשה בטוב, והוסיף לשאול, אם יש לה עזרה בבית ?

מצבם הכלכלי היה אז לא בכי טוב, ולא התאפשר להם לחשוב על עזרה, ובכל זאת אמר לה הרבי, 'צריך עזרה בבית, זה בלתי אפשרי שתעשי את הכל בעצמך !'




הילד שוויתר על נפליאון...

הי' זה לפני כ-100 שנה, ילד ירושלמי בשם משה (מש'ל) אייזנבאך צעד בדרכו, באחד השבתות, לתפילת שחרית, ברחוב יפו בסמיכות לעיר העתיקה בירושלים.

לפתע שם לב למטבע זהב שנקרא 'נפליאון' המונח בקרן זוית. באותם ימים של עוני ודוחק, היה זה אוצר של ממש. אפשר היה להתפרנס ממנו זמן לא מבוטל.

במחשבה ראשונה רצה הילד לקחת את המטבע ולהחביאו בכיס, אך מיד נזכר ששבת היום, ואסור לגעת במטבע, זה 'מוקצה' !

לוותר ולהמשיך בדרכו, הוא לא היה מסוגל, והחליט להניח את רגלו על המטבע ולעמוד כך בקרן זוית עד צאת השבת.

השעות עברו, והילד עמד באותה תנוחה מוזרה, ממתין בקוצר רוח לצאת 3 כוכבים ולחזור לביתו עם האוצר.

בשעות בין הערביים, עבר במקום נער ערבי, ודחף את הילד היהודי, וכשהבחין הערבי במטבע הזהב, הוא לקח אותו וברח מהמקום.

הילד הירושלמי לא מצא את נפשו מרוב צער וכאב, הוא עזב את המקום כשהוא ממרר בבכי תמרורים.

כעבוד כמה דקות הוא מצא את עצמו עומד ומתייפח בבכי, בבית מדרשו של הצדיק רבי מרדכי (ר' מאטאלע) טברסקי, אחד האדמו"רים לבית רחמסטריווקא. היה זה בזמן 'סעודה שלישית', הנערכת סמוך לצאת השבת.

מיד כשהבחין רבי מרדכי בילד הבוכה, ניגש לדובבו ולברר מה אירע לו. וכששמע את הסיפור העגום, אמר רבי מרדכי לילד שמיד אחרי ההבדלה, יכנס אליו לחדרו.

כשנכנס הילד, פתח רבי מרדכי את המגירה, היה שם נפליאון זהב אחד ! ושאל את הילד אם המטבע דומה למה שהוא מצא בבוקר ברחוב ? וכשנענה בחיוב, אמר רבי מרדכי לילד שהוא יכול לקחת את המטבע במתנה ! אולם, יש לו לפני זה, בקשה 'קטנה'...

הצדיק ביקש מהילד שיעביר לו את הזכות הנפלאה של מסירות הנפש שהייתה לו במשך כמה וכמה שעות על שמירת השבת !

הוא ביקש ממנו לוותר על הערך העצום של ההתאפקות, שלא העז אפילו לגעת במטבע, משום שהוא 'מוקצה'.

כששמע הילד את הדברים, הרהר לרגע, ואמר לרבי מרדכי בהחלטיות, שאינו מעוניין לקבל את המטבע, וכי איננו מוכן בשום אופן לוותר על זכות שמירת השבת !

כעבור שנה, בחגיגת בר המצווה של מש'ל, נתן לו הצדיק מטבע דומה במתנה !




לא להתבלבל

באחת הנסיכויות שליד אטליה העתיקה, שלט נסיך עשיר מאוד. יום אחד גונבה לאזניו שמועה, כי אי שם בחנות גדולה בפריז, מוצעים למכירה שתי ציפורי שיר נדירות בעלות קול ערב.

הידיעה עוררה את חושיו ומיד באותו יום יצא במרכבת הנסיכות, כדי להביא במו ידיו את היצירה המופלאה לארמונו.

עגלונו האישי, שמח מאוד להיות שותף בהרפתקאה, והי' סקרן לדעת מה מחפש אדונו דווקא בחנויות פריז,

כשהגיעו למקום, חיכה העגלון בסבלנות במרכבה. כעבור דקות ספורות חזר הנסיך עם כלוב פשוט ובתוכה ציפור קטנה, קטנטונת ממש, והעגלון הי' המום...מסע כה ארוך ומייגע בשביל ציפור כזו קטנה...

תוך כדי נסיעה, אזר אומץ, והעז לברר: "מה זאת ?" הנסיך הנרגש, חייך וענה בהתלהבות, "זו ? זמיר !" 
'והמחיר ?' המשיך העגלון לברר, 1500 דינרי זהב ! ענה הנסיך. העגלון ההמום שתק והתכנס במחשבותיו כל הדרך.




"... התרנגול שלי חושב !"

כפרי אחד נקלע לעיר הגדולה ביום השוק, כשהבחין בהתקהלות גדולה ליד אחד הדוכנים, ניגש לראות מה מוכרים שם, ולהפתעתו, המוכר מציע ציפור קטנה בעשרת אלפים רובל ! הוא נדהם לראות, שאחרי משא ומתן קצר, הוציא אחד האנשים מכיסו, עשרת אלפים רובל טבין ותקילין וקנה את הציפור.

כשחזר הכפרי לביתו, חשב, שכדאי לו להציע למכירה, תרנגול הודו ענק, שעולה בגודלו עשרות מונים מהציפור הקטנה, ואותו הוא בוודאי יצליח למכור בעשרים אלף רובל...

אכן, ביום השוק הבא, התייצב הכפרי באחד הדוכנים והציע בקול רם את התרנגול למכירה... כל מי שעבר ליד הדוכן ושמע את המחיר, צחק והמשיך בדרכו.

כך עמד לו הכפרי זמן רב ו"לתדהמתו" אף לא אחד התעניין בתרנגול... מיואש ומתוסכל, פנה לאחד האנשים ושאל, מדוע נמכרה כאן בשוק הציפור הקטנה במחיר עצום, ועתה, אף אחד לא מתעניין בתרנגול הגדול שלו ?

הסביר לו אותו אדם, שהציפור שמכרו בשבוע שעבר, אינה ציפור רגילה, היא יודעת לדבר ולשיר !...

- אבל התרנגול שלי יודע לחשוב ! ?... זעק הכפרי...




  נבנה ע"י WebEmpire